לשבור את הכלים Featured

 390 4 lev

עו"ד זאב לב, התנועה למשילות ודמוקרטיה

בטווח של שנים אחדות נחשף הציבור הימני לשתי גישות שונות, הפוכות כמעט, של נציגיו בכנסת כלפי מערכת המשפט. במהלך כהונת הכנסת ה-20 ראינו בפעולה את שרת המשפטים איילת שקד, שגישתה העקרונית הייתה ליצור קואליציות ושיתופי פעולה עם ה'מערכת', והתוצאה הייתה שינוי בתגובות המדינה לבג"ץ, מינוי של עשרות שופטים שמרנים וכן מינויים של כמה שופטים שמרנים לבית המשפט העליון. מצד שני לא נעשה שינוי יסודי בשיטת מינוי השופטים ובסמכויות בית המשפט או אפילו נקיטת צעדים אישיים נגד בחירי המערכת שסרחו, כמו למשל המשנה ליועמ"ש דינה זילבר, שתקפה את מדיניות הממשלה בפומבי.

מייד לאחר פיזור הכנסת ה-20 זכינו לראות גם גישה הפוכה, את גישתו של שר המשפטים אוחנה ושל חברות הוועדה למינוי שופטים מירי רגב ואסנת מארק. גישתם הייתה לעומתית: לא יצירת בריתות אלא התקפה חזיתית על ה'מערכת', איום פומבי על חברי הוועדה למינוי שופטים והתעקשות למנות מנכ"ל וממלא מקום פרקליט המדינה לעומתיים. תוצאת הביניים של הגישה הזו היא השתלטות היועמ"ש על תפקיד מלא מקום פרקליט המדינה ומינוי של יותר מ-60 שופטים ללא כל התחשבות בעמדות נציגות הליכוד.

הדרך היחידה להשבת ריבונות הכנסת והסדרת היחסים בין הרשויות נמצאת בשינוי יסודי של השיטה: לשבור את הכלים ולבנות מחדש. נדרש שינוי הרכב הוועדה למינוי שופטים כדי שיהיה דומה למקובל בעולם ויכלול רוב מכריע של נציגי ציבור. נדרשת חקיקה של חוק יסוד החקיקה, שיגדיר את עליונות הכנסת ויאפשר ביקורת שיפוטית על חקיקה רק בהרכב מלא של בית המשפט העליון ובמתן אפשרות לכנסת להתגבר על הפסיקה. ובעיקר נדרשת הבנה של חברי הכנסת ששינוי כללי המשחק בתחום המשפט הוא האתגר המרכזי והחשוב ביותר של הכנסת הבאה, ובלעדיו אין טעם לכל הבטחות הבחירות שלהם

לכאורה גישתה של שקד הניבה פירות לעומת סדרת הכישלונות שהניבה הגישה ההפוכה, אבל בחינה מפוכחת של המציאות מוכיחה לדעתי ששתי הגישות כשלו. כישלון הגישה הלעומתית גלוי לעין, אך גם הגישה האבולוציונית שהובילה שקד לא הראתה את כוחה. לאחר ארבע שנות בריתות, פשרות ומינוי של שופטים בהתחשבות ברגשות מערכת המשפט הספיקו כמה חודשים של כהונת שר משפטים מן השמאל בשביל למנות 61 שופטים ללא כל התחשבות, מינוי פרקליט המדינה מתוך המערכת והמשך הכרסום בדמוקרטיה הישראלית בסדרת פסיקות של בג"ץ.

הסיבה המרכזית לכישלונן של שתי הגישות היא ששתיהן ניסו טקטיקות שונות במסגרת כללי המשחק הקיימים. שקד ניסתה כיוון אחד, רגב ומארק ניסו כיוון אחר, אבל כשמשחקים לפי הכללים, בסוף ה'בית' תמיד זוכה. לאנשי מערכת המשפט – היועמ"ש, שופטי העליון וסביבתם – אין כל עכבות לשנות את הכללים תוך כדי תנועה. להתעלם מחוקי יסוד ולבטלם, למנות את אנשיהם או להמציא חדשים לבקרים מגבלות על נציגי הציבור.

הסיבה שהמערכת תנצח תמיד בכללים הנוכחיים היא שהמערכת היא שיצרה את הכללים האלה. לאחר שנים של הנחיות יועמ"ש שנתמכו בפסקי דין שנתמכו בהנחיות יועמ"ש נוספות, אין שום דרך לנציגי הציבור לבוא לידי ביטוי של ממש במסגרת השיטה. בטח לא כאשר מינוי שופטי העליון דורש הסכמה של נציגי בית המשפט העליון בוועדה למינוי שופטים.

הדרך היחידה להשבת ריבונות הכנסת והסדרת היחסים בין הרשויות נמצאת בשינוי יסודי של השיטה: לשבור את הכלים ולבנות מחדש. נדרש שינוי הרכב הוועדה למינוי שופטים כדי שיהיה דומה למקובל בעולם ויכלול רוב מכריע של נציגי ציבור. נדרשת חקיקה של חוק יסוד החקיקה, שיגדיר את עליונות הכנסת ויאפשר ביקורת שיפוטית על חקיקה רק בהרכב מלא של בית המשפט העליון ובמתן אפשרות לכנסת להתגבר על הפסיקה. נדרשת השבת החסינות לנבחרי ציבור מפני העמדה לדין בתקופת כהונתם, ובעיקר נדרשת הבנה של חברי הכנסת ששינוי כללי המשחק בתחום המשפט הוא האתגר המרכזי והחשוב ביותר של הכנסת הבאה, ובלעדיו אין טעם לכל הבטחות הבחירות שלהם.

לא עוד הפקרת תפקיד שר המשפטים בידי מפלגות מרכז-שמאל, לא עוד משא ומתן עדין עם המערכת ולא עוד מינויים וחקיקה מתוך פשרה. הכנסת הקרובה צריכה למשול.

אולי יעניין אותך גם

כתבות אחרונות

Prev Next
נתפסנו ברשת

  מאמר מאת אסף פאסי

בני אור – ככה נראה החושך

  הטור של אבינועם הרש....

הפרסום בעולם קטן עובד

לפרסום באתר או בשבועון

This email address is being protected from spambots. You need JavaScript enabled to view it.

דניאל 055-920-5666

מקום בעולם - מגזין הנוער מבית עולם קטן

לאתר מקום בעולם

שירות לקוחות מגזין - ok@okm.co.il 077-6621680

הירשמו לניוזלייטר

וקבלו את גיליון "עולם קטן" במייל הרבה לפני כולם