חיילים בעידן של פנימיות Featured

 3 19

חיילים בעידן של פנימיות התורה – לכבוד י"ט בכסלו

 

הרב אייל יעקובוביץ'

 

[תמונה של חייל עם כיפה משמן נשק או מתעסק בטנק. הכי טוב זו תמונה שיש גם חייל מתפלל וגם חייל דתי שמתעסק בנשק / טנק]

 

"אימתי קאתי מר? לכשיפוצו מעיינותיך חוצה" – זה שיר הנושא של י"ט בכסלו. המשפט הזה נאמר לבעש"ט בראש השנה תק"ז כשעשה עליית נשמה והגיע להיכל המשיח. המשיח ענה לו משפט ארוך יותר ממה שנכנס בתוך השיר: "לכשיפוצו מעיינותיך חוצה ויוכלו כולם לעשות ייחודים ועליות נשמה כמוך". הבעש"ט לא פצח בשיר אלא החל לבכות. כך הוא מתאר במכתב לגיסו, רבי גרשון מקיטוב. נראה שזה לא פשוט. בכל זאת מסר לו המשיח עצה שקל ללמוד ואיתה המשיך הבעש"ט לעבוד עם חסידיו.

 

מהם ייחודים ועליות נשמה? האר"י הקדוש לימד אותנו שהאדם הוא עולם קטן, ובעבודת האדם הוא משפיע על הבריאה כולה ועל רצון הבורא בבריאה. כל מצווה ואפילו כל מעשה יכולים לפעול ייחוד קב"ה ושכינתיה, תלוי בכוונת העושה. לדוגמה, כשאנו כורעים ומשתחווים בתפילה, אין זה רק מעשה סמלי המבטא הכנעה; הברכיים נושאות איתן כוח ומשמעות של ברכה, וגם הראש. בעלייה שלהם למעלה הם כוללים בתוכם את הארץ, וכל זה רמוז באותיות שונות של שמות ה'. כך גם בנטילת ידיים, בלימוד תורה ואפילו במשא ומתן עם הבריות. אנו נעזרים בחושים שלנו ומשפיעים על הכוחות שבהם.

 

כאשר אנו מודעים לאנרגיות העצומות הקיימות בנו, מובן שאיננו רוצים להיות מצומצמים רק ברובד התחתון שלהן. אנו רוצים להידבק בשורש המחיה אותנו, בה' יתברך. תפילה עמוקה או ניגון, תחושת שמחה והתעלות בלימוד תורה, סעודה שלישית או הימצאות במקומות קדושים, הן הזדמנות "לקפוץ" מחוץ לקופסה שלנו, לעצום עיניים וקצת לעוף אל ה'. משם אנו זוכים לשמחה עצומה, שירה חדשה, דבקות בבורא, ואפילו תובנות חדשות, ובעיקר אהבה רבה לה', לעם ישראל, לגאולה. זו עליית נשמה. יש בה כמובן מדרגות, אך זה הסולם.

 

עבודה זו של ייחודים ועליות נקראת "אור מקיף". היא קשורה לאור האלוקי שמעל ומעבר לעולם הזה. האור ה"סובב כל עלמין".

 

ישנה גם עבודה גדולה וחשובה הקשורה ל"אור הפנימי". זהו האור ה"ממלא כל עלמין" ה"סוללה" שמחזיקה את הסדר המתוקן של החיים. בתפילה אנו רומזים לכך במילים "לתקן עולם במלכות שד"י". תיקון העולם מתבטא בשם שד"י, המשפיע עלינו השפעה דקיקה שמקיימת את העולם. המשך השורות בתפילת "על כן נקווה" הוא "וכל בני בשר יקראו בשמך". זה כבר מעבר לאור הפנימי, זה כבר שואף לאור המקיף.

 

לשמחתנו, בדורות האחרונים הולך ומתגלה האור הפנימי. עם ישראל חזר לחיי הגשמה בארץ. ישיבות נקים בכל מקום, נפריח את השממה, נקים צבא. ניישב כל רגב, נאמץ מידות טובות, נחיה למען הכלל ולא למען עצמנו. זה נפלא וחשוב. זה אור פנימי.

 

ברבות השנים, כאשר התייצב הקיום שלנו בארץ, יחסית, עלתה ועדיין עולה השאלה מה יש מעבר לעצם הקיום שלנו בארץ. השמאל החילוני לקח את זה לחזון של שלום אוניברסלי. יש שפנו לתיקון העולם בסטארט-אפים משוכללים או לפרסי נובל. אך גם בעולם התורה עלו שאלות. יש יישובים, יש ישיבות. יש תלמידי חכמים שיודעים לפסוק בנושאי צבא והתיישבות. יש כבר אלוף שומר שבת וטייס תלמיד חכם. מה הלאה? כאן נכנסה 'צמאה' נפשי לא-ל חי. הגיע הצורך לפתוח את האור המקיף. אנחנו רוצים דבקות, שמחה, התעלות, אהבה, ואפילו רוח הקודש. למה לא? אנחנו יהודים! אנחנו מסוגלים.

 

זה כמו רווק שרוצה מאוד להתחתן. בית. שולחן שבת, ילדים חמודים, חברותא בסלון. ייתכן שבינו לבין אשתו קיים שיתוף פעולה מושלם. כבוד הדדי ושותפות מלאה במשימה החשובה. זה אור פנימי ממלא כל עלמין. למעלה מכך ישנה אהבה בתענוגים. נועם ה'. אש וחשיקה למעלה מטעם ודעת. מי שרוצה, מוזמן ללמוד חסידות.

 

לפני כמה שנים הוזמנתי עם עוד כמה רבנים לבקר את החיילים שלנו בבסיסם. הוזמנו לחדרו של המג"ד לשיחת היכרות נעימה. המג"ד שיתף אותנו בבעיה שחוזרת על עצמה כל מחזור. חלק מחיילי המחלקה מתפללים בבוקר וחלק לא מתפללים. בשעה שבה המתפללים בבית הכנסת חבריהם עושים "מסדר בוקר" בחדרים. מסדרים ומצחצחים. המג"ד מבקש מאיתנו להתיר לחיילים לעשות מסדר בוקר לפני התפילה, עם כל המחלקה.

 

זו בעיה הלכתית. אחד ממפקדי הפלוגה, דתי, פתח ואמר: אני לא מבין מה ההתלבטות. אם המג"ד אומר שמסדר בוקר הוא המשימה, אז דבקות במשימה זה ערך מספר אחת. זה כמו ללמוד דף גמרא לפני התפילה.

 

השתרר שקט. ביקשתי לומר שדבקות במשימה היא ערך. רק שיש לשים נקודה בין שתי המילים. דבקות נקודה. במשימה נקודה. אחד הרבנים החשובים אמר לי: חייל שיחפש בצבא דבקות, לא ישמן את הנשק שלו כמו שצריך. לדעתי זו תורה של פעם. תורת משיח בן יוסף. כיום האור הפנימי ללא האור המקיף מתייבש וקמל, ובשביל דבקות בה' חייבים להתייחס לתפילה אחרת, משיח בן דוד.

 

אין סתירה באמת בין האור הפנימי למקיף. הם משלימים זה את זה. אולי זה מתחלק לפעמים בין שבת לימות השבוע, בין תורה לתפילה, בין ראשיתו של היום לבין ההמשך, בין רצוא לשוב. אבל התנועה הזאת מחויבת ויוצרת אותנו עם שתי כנפיים של אהבה ויראה – "תרי גדפין דקשוט" בלשון הזוהר. לכשיפוצו.

 

אולי יעניין אותך גם

כתבות אחרונות

Prev Next
אור חדש בציון

  יסודות הציונות: תכירו את...

לייקר כל יממה

  הטור של סיון רהב...

הפרסום בעולם קטן עובד

לפרסום באתר או בשבועון

This email address is being protected from spambots. You need JavaScript enabled to view it.

דניאל 055-920-5666

מקום בעולם - מגזין הנוער מבית עולם קטן

לאתר מקום בעולם

שירות לקוחות מגזין - ok@okm.co.il 077-6621680

הירשמו לניוזלייטר

וקבלו את גיליון "עולם קטן" במייל הרבה לפני כולם