לאט אבל בטוח Featured

 15 sivan

סיון רהב מאיר

  1. בזמן האחרון אני אוספת חומר לסדנת בת המצווה שאני מעבירה. שאלתי את הרב יוני לביא מה הכי חשוב לדעתו לומר לילדות ולנערות בתקופה הזאת. את המסר שלו נראה לי שחשוב לשמוע בכל גיל:

"השם שלנו הוא ישראל. קיבלנו אותו בפרשת השבוע, אחרי הניצחון של יעקב על המלאך: לֹא יַעֲקֹב יֵאָמֵר עוֹד שִׁמְךָ כִּי אִם יִשְׂרָאֵל, כִּי שָׂרִיתָ עִם אֱלֹוקים וְעִם אֲנָשִׁים – וַתּוּכָל. תקראו טוב. לפי הפסוק הזה, נכון יותר לקרוא לנו 'יִתַכֶל' ולא ישראל, כי לכאורה העיקר בסיפור הוא הניצחון ('ותוכל'). ובכן, אנחנו רואים שהדגש הוא דווקא על 'שרית', על המאבק, על ההתמודדות והנחישות, ולא על התוצאה וההישג.

לא בכל קרב בחיים ננצח, אבל אנחנו עם של לוחמים ומתמודדים. גיל ההתבגרות הוא גם גיל ההתגברות, שבו מצטרפים לקבוצה הנצחית הזאת שמנסה באופן תמידי להוסיף טוב. זה הדבר שהכי חשוב לזכור, מהילדות והלאה: אנחנו קרויים על שם המאבק ולא על שם הניצחון. לא על שם ההצלחות, אלא על שם הניסיונות".

כשיש לנו מטרה ותכלית, כשיש אישיות שנותנת לנו השראה – אתגרים קשים יכולים להפוך קלים יותר. בפרשה שקראנו בשבת מסופר על אבן כבדה שהונחה על פי הבאר. אבל מה קרה כשיעקב רק ראה את רחל? וַיְהִי כַּאֲשֶׁר רָאָה יַעֲקֹב אֶת רָחֵל... וַיִּגַּשׁ יַעֲקֹב וַיָּגֶל אֶת הָאֶבֶן מֵעַל פִּי הַבְּאֵר. פתאום האבן הגדולה הופכת קלילה. המפגש העוצמתי עם רחל כמעט מבטל את כוח הכבידה.

אחר כך יעקב עובד שבע שנים כדי לזכות להתחתן עם רחל, והתקופה הזאת מתוארת בפסוק המפורסם והיפה: וַיִּהְיוּ בְעֵינָיו כְּיָמִים אֲחָדִים בְּאַהֲבָתוֹ אֹתָהּ. שוב מתברר כמה הרובד הנפשי משפיע על המישור הפיזי: שבע שנים הופכות לימים אחדים. אם קודם לכן כוח הכבידה כמעט התבטל, עכשיו גם מישור הזמן מאבד את משמעותו.

הקשר בין יעקב לרחל מזכיר מה הכוח של אהבה, של קשר אנושי. יש אנשים שמקצצים לנו את הכנפיים, ויש כאלה שפשוט נותנים לנו כנפיים.

בימים אלה צוינו שלוש שנים לפטירתה של חני וינרוט ז"ל, שהמאבק שלה במחלתה העניק השראה לרבים. בתקופת הקורונה נזכרתי פעמים רבות בעצה שחני נהגה לתת: להפריד בין סבל הכרחי לסבל לא-הכרחי.

היא הסבירה שהמחלה שלה, למשל, היא סבל הכרחי. זוהי המציאות שאיתה עליה להתמודד. אבל להיכנס לדיכאון, לריב עם כולם, להפסיק להגשים את החלומות שלה – זה כבר סבל לא-הכרחי. זו כבר בחירה שלה.

הנה דוגמה נוספת, קלה יותר: אם המשפחה נכנסת לרכב באיחור, וברור שאנחנו עומדים לאחר לאירוע – זה סבל הכרחי. זו המציאות הנתונה כרגע. אבל לבלות את כל הדרך במריבות ובהאשמות ובדאגה בגלל האיחור – זה כבר סבל לא-הכרחי. זו החלטה אישית, איך לנצל את הזמן עד שמגיעים.

נדמה לי שחני הייתה מסבירה שהקורונה היא סבל הכרחי. המגפה העולמית הזאת היא עובדה, לצערנו. אבל לא הכרחי להתמכר למסכים, לאכול לא בריא, לבזבז זמן, לנתק קשרים חברתיים, לשקוע בפסימיות. הקורונה היא לא תירוץ לכל דבר, והיא לא פוטרת אותנו מהכרעה אישית איך להתנהג בחיינו בכל התחומים.

שנזכה להבדיל בין סבל הכרחי לסבל לא-הכרחי, ושנדע כמה שפחות סבל. לזכרה.

מי שמביא ילדים לעולם "פוגע" בזמן הפנוי שלו. מי ששומר שבת "מפסיד" שביעית מהזמן שבו הוא יכול לקנות דברים. מי שלומד תורה "מבזבז" זמן שבו היה יכול ללמוד מקצוע פרקטי יותר. מול התפיסה התועלתנית הזאת מופיע בפרשת השבוע אחד הפסוקים היפים בתורה, לדעתי. עשיו מציע ליעקב להצטרף אליו, ללכת איתו, ויעקב עונה בשלילה, ומסביר כך: "וַאֲנִי אֶתְנָהֲלָה לְאִטִּי, לְרֶגֶל הַמְּלָאכָה אֲשֶׁר לְפָנַי וּלְרֶגֶל הַיְלָדִים".

יעקב אומר: זה בסדר, עשו, רוץ קדימה. גם אני מתקדם, אבל יש לי קצב אחר. אני אתנהלה לאיטי. למה? בגלל המלאכה (הפרשנים מסבירים שזוהי מלאכת התורה, המצוות, השבתות והחגים) ולרגל הילדים (כלומר, הקמת משפחה וחינוך ילדים). יש לי ערכים שהם לא כלכליים ולא כדאיים, מסביר כאן יעקב, אני משקיע זמן בדברים שנראה שהם מעכבים את ההתפתחות שלי, אבל בעצם – הם-הם הדבר העיקר בעבורי. לאורך אלפי שנים העם היהודי מתבונן בעשו, או באידאולוגיות נוצצות ומבטיחות ומהירות אחרות, אבל לא ממהר להיסחף. הוא מתנהל אחרת, ולבסוף רואה הרבה תפיסות עולם קורסות לצד הדרך, בעוד הוא ממשיך ללכת, לאט אבל בטוח. יעקב לא מבזבז זמן, הוא מנצל אותו אחרת.

אולי יעניין אותך גם

כתבות אחרונות

Prev Next
הגיע הזמן לימין אמיתי

  מאמר מאת עמיעד כהן

כאן ביתי

  תושבת לוד: עדין מתפרעים...

הפרסום בעולם קטן עובד

לפרסום באתר או בשבועון

This email address is being protected from spambots. You need JavaScript enabled to view it.

דניאל 055-920-5666

מקום בעולם - מגזין הנוער מבית עולם קטן

לאתר מקום בעולם

שירות לקוחות מגזין - ok@okm.co.il 077-6621680

הירשמו לניוזלייטר

וקבלו את גיליון "עולם קטן" במייל הרבה לפני כולם