הפרופסור שלא אהב ילדים Featured

10 yeluda

בסוף שנות השישים של המאה שעברה נעשה פרופ' פול ארליך, מומחה לחרקים, לפנים של התנועה למניעת התפוצצות האוכלוסין. גם לאחר שהופרכו נבואותיו החוזרות והנשנות על הקץ המתקרב הפרכה מרהיבה הוא עדיין אינו מוכן להודות שטעה * נביא השקר של צמצום הילודה שעל משנתו המופרכת נשען הקמפיין של עיתון הארץ כנגד הילודה בישראל

ישעיהו רוזנמן

אולי חדי העין שבקרבנו הבחינו בשנים האחרונות בקמפיין לצמצום ילודה שמתנהל בעיקר מעל דפי עיתון הארץ. הדובר החשוב ביותר בשבח הקמפיין האקזוטי למדי היה הכלכלן הימני פרופ' עומר מואב, אך נדמה שבראש חששותיו ניצבת קודם כול דאגה לגיטימית מפני תופעה של משפחות גדולות בציבורים שיש בהם אידאולוגיה של הימנעות מעבודה ונטייה להתפרנס מהקופה הציבורית.

ואולם לאחר כל צלצולי הקמפיין, פרופ' מואב מחזיק שלושים אלף עוקבים בפייסבוק, ואילו בקבוצות של אל-הורות למיניהן יש פחות מאלפיים חברים. הדף של 'צמצום והפסקת הילודה בישראל' מחזיק כיום 237 עוקבים בלבד. עדות מוצקה לא פחות למידת הרצינות של הקמפיין היא היות דוברו הראשי, פרופ' אלון טל, אב לשלושה.

ואולם פרופ' פול ארליך (כיום בן 89) הוא סיפור אחר לגמרי. ארליך גדל במשפחה יהודית מתבוללת בארצות הברית. בשנות החמישים רכש תארים בזואולוגיה ובאנטומולוגיה (חקר חרקים) והתמחה בחקר פרפרים וקרדיות. בשנת 1968 כתב רב-מכר, 'פצצת האוכלוסין' (The Population Bomb), ובעקבות הופעותיו הרהוטות בתקשורת היה לפנים התקשורתיות של קמפיין למניעת התפוצצות האוכלוסין. קמפיין זה, שהחל עוד קודם לכן, היה רב השלכות ברחבי העולם השלישי, ועקבותיו עימנו עד היום במאמצים של האו"ם לתכנון משפחה בעולם המתפתח.

ספרו של ארליך היה בעל טון אפוקליפטי מתחילתו ועד סופו. במהדורתו הראשונה הוא נפתח כך:"המלחמה למען האכלת האנושות כולה כבר הוכרעה כהפסד. בשנות השבעים מאות מיליוני בני אדם ימותו ברעב למרות כל תוכנית חירום שתינקט. בשלב מאוחר זה כבר לא ניתן לעשות דבר כדי למנוע את עליית שיעורי התמותה".

בהמשך המליץ הספר על מיסוי ילודה והשווה בין התרבות אנושית בלתי מבוקרת להתרבות חסרת מעצורים של תאי סרטן, ובפרק הסיום הצליח המחבר להגיע ל'פתרון חלקי': פיקוח הדוק על הילודה באמצעות הוספת חומר מעקר למי השתייה וחלוקת תרופה לעיקור באופן מפוקח על ידי הממשלה (בניגוד לפרופ' טל, ארליך עצמו הוליד ילדה אחת ועבר ניתוח לקשירת צינור הזרע).

ההצלחה הגדולה של הספר בנתה לארליך קריירה שלמה כמחשב קיצים סדרתי, והוא ניבא שוב ושוב מי לרעב ומי לחרב האנרכיה שתבוא בעקבותיו. גם לאחר שנכזבו כליל תחזיותיו לשנות השבעים, נמשכה כרגיל הקריירה שלו כנביא וכרוקסטאר אקדמי. הוא הוציא לאור עוד שני ספרים ('התפוצצות האוכלוסין' [1990] ו'גודל האוכלוסייה המיטבי' [1994]), והלך הרוח של רעיונותיו השפיע עמוקות על מדיניות המוסדות הבינלאומיים כלפי העולם השלישי.

באחת הפרשיות האפלות בתולדותיה, בשנת 1975, הנהיגה ראשת ממשלת החירום אינדירה גנדהי מבצעי סירוס גברים עניים בשידול ואף בכפייה. ההיגיון של ארליך הופעל עד תום

ואולם כדי להבין מדוע תנועה שבראשה אדם בעל רטוריקה מטורפת כל כך הייתה לבעלת השפעה רבה כל כך, צריך להתחיל את הסיפור מתחילתו: באנגלייה בשנת 1798, עם צאתו של החיבור 'מסה על עקרון האוכלוסייה' מאת הכלכלן, הדמוגרף והכומר תומס מלת'וס (Thomas Malthus).

המלכודת המלת'וסיאנית

אלו הם עיקרי טיעונו של מלת'וס בקיצור נמרץ: חברה אנושית יכולה להתרבות עד לקץ המשאבים שלה, ובעיקר קץ המזון. ברגע שתימצא התפתחות טכנולוגית שתגביר למשל את יבול החיטה, ישוב ויתורגם הגידול ביבול לעידוד ילודה עד לגבול היכולת להאכיל את האוכלוסייה. חישובו של מלת'וס (שלימים התברר כי איננו מדויק) הראה שהאוכלוסייה גדלה בטור הנדסי ואילו אספקת המזון רק בטור חשבוני, ויש מלכודת מלת'וסיאנית, שפירושה שגידול האוכלוסייה לעולם ייתקל תקופתית במחסור מזון, וגורל 'עודפי' האנושות נגזר מראש למיתה.

לכן המליץ מלת'וס להגביל את הילודה כדי להאט את קצב הגידול ולמנוע את האסונות הצפויים מראש. אירוניה היסטורית היא שספרו של מלתוס נכתב ממש ערב המהפכה התעשייתית, שבה ניצחה הטכנולוגיה אט אט את המלכודת המלת'וסיאנית. מתקופה זו חלה בארצות מתועשות לראשונה בהיסטוריה עלייה דרמטית באוכלוסייה העולמית (משחר ההיסטוריה ועד שנת 1800 אוכלוסיית העולם מעולם לא הגיעה למיליארד איש, וכיום היא כמעט שמונה מיליארד) ובעושר גם יחד.

יש לציין שגידול האוכלוסייה נבע בעיקר מתנאי מחיה ושירותי רפואה טובים יותר, ואילו מספר הילדים לנפש דווקא פחת, משום שעם הירידה החדה בתמותת התינוקות כבר לא היה צורך בשיעורי ילודה גבוהים מאוד כדי להשאיר צאצאים בעולם, ועם המעבר מחקלאות לתעשייה פחת הצורך בידיים עובדות במשק הבית. במצב זה העדיפו הורים להשקיע באיכות הילדים ולא בכמותם. כלומר, במצב החדש היה עדיף לגדל משפחה קטנה יותר ולהיות מסוגלים לממן חינוך מודרני לילדים כדי שיזכו למשרה בעיר הגדולה ולחיי בורגנות.

בימינו היגיון של כמות לעומת איכות עדיין תקף בעולם המתפתח, אך לא בכלכלה מפותחת. זאת הסיבה שהאו"ם וקרנות כגון קרן ביל ומלינדה גייטס מעודדות תכנון משפחה בעולם השלישי (אגב, הרבי מלובביץ' התנגד לקמפיינים כאלו גם קרב גויים), אך רבים מקוראי שורות אלו יעידו שבישראל שני הורים אקדמאים יכולים לפרנס ברווח גם משפחה גדולה.

יציאה מן המלכודת המלת'וסיאנית

העיקרון שעליו הצביע מלת'וס היה נכון ביסודו, ואפשר לנסחו כך: במצב הקדם-תעשייתי לא היה די אוכל להזנת ילודה בלתי מוגבלת, וגידול האוכלוסייה היה איטי ומוגבל. שובר השוויון שמלת'וס לא חזה הוא הטכנולוגיה, ובעיקר הטכנולוגיה החקלאית. אלו היו שתי המהפכות הגדולות בתחום זה: א) סנתוז אמוניה ליצירת דשן, שביטל את התלות בגללי בהמות; ב) המהפכה הירוקה – השבחה גנטית של זני תבואה ומקורות המזון העיקריים בעולם, ובראשם חיטה ואורז.

'תהליך הבר' להפקת אמוניה לדשן זיכה את הכימאי היהודי-גרמני פריץ הבר בנובל לכימיה בשנת 1918, אך הוא שימש שנים מעטות אחר כך גם ליצירת גז ציקלון B. אבות המהפכה הירוקה, ובראשם האגרונום האמריקני נורמן בורלאוג, זכו בנובל לשלום בשנת 1970 על הצלת מאות מיליונים מרעב בתת-יבשת ההודית, אך גם הוא לא הצליח למנוע את אחת הפרשיות האפלות בהיסטוריה ההודית, שהייתה כרוכה במדיניות מבית מדרשו של ידידנו ארליך.

בהודו עובדים אחרת

באופן מסורתי היו מגפות רעב תקופתיות בהודו, והן גבו מחיר עצום בחיי אדם. עם חלוקת הודו והקמתן של הודו ופקיסטן בשנת 1947 נשאלה מייד השאלה כיצד מדינות עניות אלו יצליחו להאכיל שלוש מאות ושלושים מיליון בני אדם. קובעי מדיניות בהודו ובעולם הפעילו את ההיגיון של מלת'וס ואמרו שחיוני לצמצם את קצב גידול האוכלוסייה.

הדברים הגיעו לידי כך שבשנת 1965, בשיאה של בצורת קשה בהודו, התנה נשיא ארצות הברית ג'ונסון את משלוחי הסיוע הענקיים של החיטה לתת-יבשת בתוכנית לצמצום הגידול באוכלוסייה. למזלם של ההודים והפקיסטנים, בדיוק אז החל בורלאוג לזרוע בארצם את החיטה ממעבדותיו. חיטה זו הייתה עמידה לפגעים ובעלת תנובה כפולה, והיא שסיימה לצמיתות את מכות הרעב בתת-יבשת. מקור התת-תזונה שיש שם כיום בשחיתות ממשלתית ובמלחמות ולא במחסור במזון.

אלא שהודו המושחתת והפרועה עדיין רצתה לצמצם אוכלוסין. באחת הפרשיות האפלות בתולדותיה, בשנת 1975, הנהיגה ראשת ממשלת החירום אינדירה גנדהי מבצעי סירוס גברים עניים בשידול ואף בכפייה. ההיגיון של ארליך הופעל עד תום. עד היום הודו פועלת (ללא כפייה) לתמרץ מיעוט ילודה, ובשנת 2019 חוקק בה 'חוק לשליטה בגידול האוכלוסייה'.

סוף דבר, ארליך הנאו-מלת'וסיאני הזקן מעולם לא הודה שקיציו הכזיבו, ואדרבה, בריאיון בשנת 2015 העיד על עצמו כי "היה אופטימי מדי" בספריו. בריאיון ב-2012 לעיתון הארץ הכריז: "ישראל חייבת להכריז שציוני אמיתי מגדל משפחה קטנה", כי אין לישראל קרקע ומשאבים לעוד ילדים. מאז אימץ הארץ את עמדותיו. ואולם כבר קדמם נביא אמת וניבא: "מעט מעט אגרשנו מפניך עד אשר תפרה ונחלת את הארץ". אם אחד מקוראי העיתון ינסה למכור לכם סחורה זו, שלחו אותו לקרוא מעט על פרופ' ארליך והזכירו לו שהיום הנבואה ניתנה לשוטים.

אולי יעניין אותך גם

כתבות אחרונות

Prev Next
כל מנצח צריך תזמורת

  הטור של סיון רהב...

המחאה שלא תיכשל

  מאמר מאת יואל שילה

הפרסום בעולם קטן עובד

לפרסום באתר או בשבועון

This email address is being protected from spambots. You need JavaScript enabled to view it.

דניאל 055-920-5666

מקום בעולם - מגזין הנוער מבית עולם קטן

לאתר מקום בעולם

שירות לקוחות מגזין - ok@okm.co.il 077-6621680

הירשמו לניוזלייטר

וקבלו את גיליון "עולם קטן" במייל הרבה לפני כולם