עקרון השררה הבלתי מוגבלת Featured

shapira

עיגון עקרון השררה הבלתי מוגבלת בחוקי היסוד של מדינת ישראל
הניסיון להכניס לחוקי היסוד את השוויון כערך נטול הגדרה נוגד באופן מוחלט את ערכי כבודו של האדם וחירותו ויוצר מעמד עליון שמעניק שררה שרירותית לבית המשפט למשול בכולנו. זה ההפך המוחלט משוויון

גלי בת חורין

תורת המשחקים, תחום רציני במתמטיקה, מציגה מעין דילמה: איך מחלקים עוגה בין שני ילדים? לכאורה החילוק פשוט. אבל כולם מבינים: עוגה אינה גאומטריה, שווה בשווה הוא מצב נפשי. ילדים הם עורכי דין מלידה, בעלי חוש צדק מולד העומדים על המשמר שלא יקופחו ויקבלו את ה'חצי הקטן'.

חוסר שוויון הוא העוול הבסיסי ביותר כנגד הצדק. הורים מבינים זאת ומתאמצים לשווא להקנות לצאצאיהם תחושה של יחס בלתי מפלה. אלא שזה בלתי אפשרי. גם לא במשפחה קטנה ואוהבת.

לחלוקת העוגה יש פתרון, ולכן היא אינה דילמה: נותנים לילד אחד לחצות אותה לשניים, ולילד האחר לבחור ראשון את חלקו. החותך יודע שהתאמץ ככל יכולתו לחתוך בדיוק באמצע, וגם הילד הבוחר אינו יכול להתלונן. המתח שנובע מתחושת צדק טבעי נפגש עם תוצאה טבעית, וכולם מרוצים עד שאחד מהם מתלונן שקיבל את הצלחת היפה פחות.

אלו הם החיים. דילמה היא תוצר הכרחי של המושג שוויון. גם בני אדם אינם גאומטריה. אין ביניהם משולשים שווי שוקיים. כל פרט הוא אוסף נסיבות אינסופי, וכל אחת מהנסיבות יכולה להיחשב רלוונטית לדיון, ללא נקודת עצירה.

לשוויון אין קריטריונים. ליתר דיוק, יש לו אינספור. גם לו היה בנמצא מחשב-על שיכול לשקלל את כל הנסיבות, הוא לא היה יכול להוציא פלט שמורה על הכרעה שוויונית וצודקת, משום שדילמה היא אחותה הממשית של הסתירה הלוגית.

קיומה של סתירה לוגית מבטיח שבכל פסיקה בסוגיית השוויון יוכל כל צד –ובצדק – לטעון לקיפוח, וכל הורה בשבטו כנשיא בית המשפט העליון לצדק ולשוויון יכריע ויפסוק פתרון מוצדק לחלוטין ומוטעה לחלוטין בו זמנית. הכול תלוי בנקודת המבט האישית.

די בזאת להבין שאין היתכנות להשגת שוויון. לעומת זאת החתירה לשוויון תיתכן בהחלט. זוהי אותה פרקטיקה מבעיתה שהעניקה כוח שררה מוחלט לשליטי כל המשטרים הקומוניסטיים שמבוססים כולם על יהירות מוכת שיגעון גדלות כאילו קיימים בני אדם בשר ודם שיכולים להצליח במשימה שאפילו בורא העולם, שברא את כל בני האדם בצלמו, 'כשל' מלהפוך את ברואיו לשווים זה לזה. בכל מקום שמנסים לחתור לשוויון כאל ערך עליון התוצאה בהכרח היא משטר דכאני באופן מוחלט שרומס וטוחן לאבק את כבודם וחירותם של נתיניו האומללים, ואת ערך חייהם – לזול מאבק

 

ואת כל התסבוכת הבלתי פתירה הזו מבקשים היום להחיל על החברה כולה, שכן ביום חמישי שעבר נידונה בוועדת חוק, חוקה ומשפט ההצעה לעיגון עקרון השוויון בחוקי היסוד של המדינה.

ביטול הקשר בין מעשה לתוצאה

מי שהגה את המושג 'עקרון השוויון' היה ודאי ציניקן אירוני, משום שאם יש משהו שאין למושג שוויון במצבו המופשט, הכללי, הנטול כל קריטריון מגביל, זה עקרונות. לשוויון כשלעצמו אין קריטריונים, אין לו גם היתכנות בשום מצב עניינים אפשרי. עקרון שוויון הוא מכונה המחוללת דילמות תמידיות.

די להראות ששתי התפיסות הבסיסיות של שוויון סותרת זו את זו: שוויון הזדמנויות קובע שלכל אחד הזכות לנקודת התחלה שווה. כמו בתחרות ריצה. אלא שתחרות היא ההפך משוויון, ויש לה קריטריון ברור – מנצח אחד – וכל השאר שווים פחות.

הפוך משוויון הזדמנויות הוא שוויון תוצאות, המכונה העדפה מתקנת, ועל פיו הורים נוטים להשקיע יותר בילד מתקשה כדי שיגיע לתוצאות שיאפשרו לו יום אחד שוויון הזדמנויות. על פי עיקרון זה יש להציב כל רץ בקו התחלה משלו כדי שכולם יגיעו יחד לקו הגמר. כך או כך, מישהו יקופח.

עקרון שוויון הזדמנויות נובע מההנחה שכל בני האדם נבראו בצלם ושיש לחייהם ערך מהותי. אבל גם הוא אינו שוויוני, משום שבני אדם אינם זהים זה לזה ביכולתם ובנסיבות חייהם. הניסיון לתקן את העוול הטבעי על ידי העדפה מתקנת הופך את עצם קיום התחרות לחסרת תוחלת, כי הכול מנצחים בה. בהרחבה, זהו ביטול עקרוני ומהותי של הקשר שבין כל פעולה לכל תוצאה רצויה והכפפת כל פעולה לתוצאה רצויה יחידה: שוויוניות.

אם נזכור שרציונליות משמעה התאמת פעולה למטרה, שמטרה היא סיבה לכל פעולה אנושית ושרציונליות היא הפונקציה העיקרית של התבונה האנושית – מותר האדם מן הבהמה – הרי שחוק שמבקש להתערב בין פעולות לתוצאות מבטל גם את משמעותן של פעולות וגם את עצם האנושיות שבאדם.

תוצאת השוויון: משטר דכאני

מהיתרון שבהעדפה מתקנת נהנים ברובו ה'מתקנים', הזוכים בכוח להתערב בתוצאות של פועלו של זולתם כדי 'לתקן' את התוצאות על פי 'צדק'. היד המתקנת זוכה בכוח טוטליטרי של שררה נטולת מגבלות שמחלקת את החברה לשני מעמדות: מעמדם של ה'שווים' הנחותים, שיש ליישרם כפי שמיישרים עוגה (היישור הסופי מגיע כשלא נותר ממנה פירור), ומעמד בעלי הכוח והשררה האמונים על מלאכת היישור. כך חקיקת עיקרון השוויון מביסה את מטרתה באופן קיצוני.

די בזאת להבין שאין היתכנות להשגת שוויון. לעומת זאת החתירה לשוויון תיתכן בהחלט. זוהי אותה פרקטיקה מבעיתה שהעניקה כוח שררה מוחלט לשליטי כל המשטרים הקומוניסטיים שמבוססים כולם על יהירות מוכת שיגעון גדלות כאילו קיימים בני אדם בשר ודם שיכולים להצליח במשימה שאפילו בורא העולם, שברא את כל בני האדם בצלמו, 'כשל' מלהפוך את ברואיו לשווים זה לזה. בכל מקום שמנסים לחתור לשוויון כאל ערך עליון התוצאה בהכרח היא משטר דכאני באופן מוחלט שרומס וטוחן לאבק את כבודם וחירותם של נתיניו האומללים, ואת ערך חייהם – לזול מאבק.

הרעיון לעגן עיקרון מופשט, כללי וחסר כל קריטריונים או הגבלות הוא הרעיון להעניק למי שאמון על אכיפת השוויון כוח בלתי מוגבל. תחת עקרון השוויון אין אזרחים אלא נתינים, ומותר חוקית לגזול מהם הכול ולקחת או לחלק כראות עיניהם.

בתקופת השלטון הסובייטי נדרשו איכרים אוקראינים למסור את תבואתם עד הגרגר האחרון. כתוצאה מכך מתו ברעב שישה מיליון אוקראינים בחבל הארץ מהפוריים ביותר בעולם. כל זה היה חוקי משום שסטלין, המנהיג הגדול, האבא של כולם, ניחן בסגולת היכולת לשקלל את סך כל הצרכים והתועלות למען מימוש הטוב שבכל העולמות האפשריים. אותה יהירות אנושית שאינה יודעת גבולות רוחשת תמיד בבסיס אלו השואפים לשנות את החברה במו ידיהם על פי עיקרון בסיסי כשוויון.

ניצחון? הפרת עקרון השוויון

כשייצגתי את ההיגיון בוועדת חוק, חוקה ומשפט הקניט אותי יושב הראש וטען: "כל אחד וההיגיון שלו". מדהים לגלות שמי שמקדם שוויון כאילו היה מושג אובייקטיבי בר שיפוט מאמין שדווקא ההיגיון, כלי השיפוט עצמו, אינו אובייקטיבי. לא ייאמן.

כל הדוברים בדיון על עקרון השוויון ציינו שמדובר בערך חשוב. ואכן, קשה לדמיין מצב בין שני אנשים או יותר שסוגיית השוויון אינה מעורבת בו. מחד גיסא, בני אדם נושאים ונותנים ביניהם כדי להבטיח יחס שווה לעצמם, ומאידך גיסא, כמעט כל פעולה של האדם נובעת מהשאיפה להתעלות מעל לכלל, להצטיין, להתמחות, להתבלט, למצוא חן, להיות נאהב, להיבחר, להתקבל. פה מגולם המושג תחרות. כל ניצחון הוא הפרה של עקרון השוויון. בחברה חופשית בני אדם מתחרים זה בזה ומשתפים פעולה ביניהם. רק בחברה טוטליטרית השלטון ממונה על השלטת 'שוויון'.

דווקא משום ששוויון הוא כה בסיסי, הרעיון הנורא למשטר שוויוניות בחקיקה משמעו הפקעת המניע הבסיסי ביותר של הפרט והעברתו כמונופול לידי בית המשפט: כל מה שפרטי, אישי, אינטימי, משפחתי וגם לאומי ותרבותי מופקע מהפרט ועובר לידיה של המדינה. האם אפשר לדמיין פשע גדול יותר נגד האנושיות?

המתנגדים להצעה הוצגו כמונעים מפחד, רגש לא רציונלי. נזרעו הבטחות שהכוח הניתן לבית המשפט לא ינוצל לרעה, אלא שטרם הוכח שאפשר לנצל אותו לטובה. מה לא מפחיד בחוק שמפקיע את האוטונומיה של הפרט ומעמיד את כולנו בעמדה של קטינים להכרעתו של ה'הורה' – בית המשפט?

אפילו הכוונה המוצהרת של ההצעה המחוצפת והאנטישמית לביטול זכותם של יהודים להגדרה עצמית לאומית אינה מתקרבת למשמעות המפלצתית של ביטול האנושיות בכללותה.

כל מה שלא אמרו הדוברים התומכים הורגש דרך התחושה כאילו הנשמה שלי נלפתת והולכת בידיו הקפואות של רשע חסר שם. אותה יהירות אדנותית וכוחנית של חלק מהדוברים העבירה תחושה קשה, כאילו לא ערך השוויון עומד לנגד עיניהם אלא דווקא להט חסר מעצורים לזכות בכוח שיאפשר להם לקחת זכויות, משאבים וכוח פוליטי ממי שהם אינם אוהבים, מתוך עוינות לגברים, לעשירים, ליהודים, למדינה, לאנושות בכללותה. מתחת למילים היפות רחשו רגשות קנאה, טינה, שטנה וזדון עטופים בשיח אדנותי, זחוח, צדקני. מרושע.

באותו ערב נערך אירוע חגיגי לפתיחת שנת הלימודים בקתדרה של פורום קפה שפירא, ואני כל מה שרציתי היה להצטנף מתחת לשמיכה. שתי שיחות עם שני יהודים גדולים בתורה חילצו אותי. האחד עודד אותי באופטימיות האמונית שלו, ומהפסימיות של האחר שאבתי עידוד על שאיני לבדי. הערב היה שמח. אני קצת פחות. לעת עתה.

אולי יעניין אותך גם

כתבות אחרונות

Prev Next
כל מנצח צריך תזמורת

  הטור של סיון רהב...

המחאה שלא תיכשל

  מאמר מאת יואל שילה

הפרסום בעולם קטן עובד

לפרסום באתר או בשבועון

This email address is being protected from spambots. You need JavaScript enabled to view it.

דניאל 055-920-5666

מקום בעולם - מגזין הנוער מבית עולם קטן

לאתר מקום בעולם

שירות לקוחות מגזין - ok@okm.co.il 077-6621680

הירשמו לניוזלייטר

וקבלו את גיליון "עולם קטן" במייל הרבה לפני כולם