עולים בהר Featured

12 har hamor

 

בשיחה נדירה עם הרב צבי טאו והרב עמיאל שטרנברג מישיבת הר המור, המובאת כאן בתיאום איתם, הם פורטים את תפיסת עולמם על אחת הסוגיות הנחשבות לנפיצות ביותר במזרח התיכון * כיצד שומרים על ריבונות ישראלית בהר הבית בלי שיהודים יעלו אליו, איך להתייחס להתפרעות הערבים בהר הבית וכיצד מחזקים את הקשר והכיסופים למקדש מרחבת הכותל המערבי


הרב עידו רוזנטל והרב אברהם ליפשיץ


ראשי ישיבת הר המור אינם מתראיינים לכלי תקשורת. השפעתם המפתיעה בעוצמתה על תהליכים בחברה הישראלית נעשית מירכתי בית המדרש. מבחינה זאת השיחה שלפניכם נדירה ויוצאת דופן. התנגדותם הנחרצת של הרבנים לעלייה להר הבית גרמה להם להסכים לפרסם את דבריהם בנושא רגיש זה.
לאחרונה, בעקבות מבצע שומר החומות, התעורר מחדש נושא הריבונות בהר הבית. יש טוענים שכיוון שמתגלה חולשה ריבונית בהר הבית, צריך לעלות להר ולהראות מי באמת הריבון במקום.


הרב טאו: "ודאי שצריך שכוחות הביטחון, הצבא והמשטרה, ינכחו בהר הבית. גם מבחינת שמירת השלטון שם וגם מדין פיקוח נפש, כי אחרת הערבים יוכלו לזרוק אבנים על המתפללים בכותל. אבל זה לא מתיר לאנשים פרטיים לעלות לשם.

"הר הבית אינו דומה לשאר המקומות בארץ ישראל. התרגלנו לעיקרון שלפיו הריבונות מתחזקת במקום שבו בונים בתים, סוללים כבישים, מאכלסים ומסתובבים. עיקרון זה נכון בשאר הארץ. אבל הר הבית זה משהו אחר. הר הבית אינו מקום של התיישבות ומגורים".

הרב שטרנברג: "הריבונות בהר הבית תתחזק אם נדע איך להתייחס אליו. ההסתובבות שלנו שם, כמקום טיול והפגנת נוכחות, לא תגרום להר הבית להישאר בידינו. שמירה על קדושת הר הבית ועל מוראו היא המהות של המקום, ודווקא היא נותנת לנו זכות, שייכות ובעלות על המקום".


אבל חמאס הכריז שהמלחמה האחרונה היא 'מלחמה על הר הבית'. אז אם אנו לא עולים להר הבית, זה לא ניצחון לחמאס?

הרב שטרנברג: "האם נעלה להר הבית רק כי חמאס אינם רוצים בכך? וכי לעשות כל מה שהערבים אינם רוצים שנעשה נקרא כיבוש?! אין שום קשר בין עלייה להר הבית לבין כיבוש הר הבית. כיבוש משמעותו שמונעים מאיתנו בכוח לעשות דבר שאנחנו צריכים ומצווים לעשותו, ואז אנחנו קמים ועושים אותו. אבל להר הבית אנו לא נכנסים, לא בגלל פחד מחמאס אלא כי אנחנו לא רוצים. כי אנו יודעים – בגלל האיסור ההלכתי לעלות ובגלל מצוות מורא מקדש – שעלינו לעמוד דווקא מאחר כותלנו".


התחושה היא שהר הבית כבר לא לגמרי בידינו.
הרב שטרנברג: "הר הבית בידינו, הריבונות הישראלית בהר הבית קיימת. זו עובדה שאינה תלויה במספר היהודים או הערבים שנכנסים לשם. ודאי שהיה ראוי שההר יהיה סגור כל הזמן לערבים. אך בסופו של דבר המדינה היא שמאפשרת לערבים להסתובב בהר הבית, מפני שכרגע אנו לא רוצים למנוע זאת בגלל שיקולים מדיניים וביטחוניים כאלו ואחרים".
הרב טאו: "הרב צבי יהודה הסביר ששיקול הדעת הוא של שלטון ישראל, והוא מחליט שבינתיים לא כדאי לו למנוע את הערבים מלהיות שם. האם בזמן הרצי"ה לא היה חילול השם גדול על הר הבית? פעמים רבות באו וטענו בפניו שאם לא נסייר בהר הבית, תיחלש זכותנו במקום. הוא לא התחשב כלל בסברות אלו והתנגד בתוקף לעלייה להר".


אבל בכל זאת, הרי הערבים נמצאים בהר הבית ולפעמים גם משתוללים שם. הם יהיו שם, והיהודים לא?
הרב טאו: "הטענה 'וכי ערבים יעלו ואני לא אעלה?' היא מחשבה של חול ולא של קודש. זה כמו שתאמר: 'השועלים והחתולים מסתובבים בהר הבית, ורק אני לא אעלה?' האם מאחר שהערבים מחללים אותו, גם אנחנו נחלל אותו?! לצערנו 'שועלים הלכו בו' וגם ערבים, אך כשיהודים נכנסים זה חמור הרבה יותר.
"בעל 'נפש החיים' מרחיב על היחס בין מעשי הגויים לבין מעשינו בנוגע למקדש. הוא מבאר שעם ישראל בחטאיו הוא שגרם באמת לחורבן הבית, וטיטוס ונבוכדנצר רק טחנו קמח טחון. כי העניין של בית המקדש הוא המדרגה הרוחנית של עם ישראל, ולכן דווקא מעשינו הם שעלולים לפגוע בקשר החי של העם לא-לוהיו ולפגום בקדושת בית המקדש.
"מעשיהם של הגויים אינם שווי ערך כלל לַפגיעה המהותית העלולה להיגרם על ידי מעשיהם של ישראל. יהודי העולה להר עלול להיכשל באיסור כרת ובטומאת מקום המקדש, שהיא העבירה החמורה ביותר בתורה, כמו שכתוב בתוספתא במסכת שבועות. אך הנוכרים והשועלים אינם יכולים לחלל את קדושת הר הבית. מה גם שעולי הר הבית אינם מונעים מהערבים להיכנס לשם".


השוטרים אומרים לעולי הר הבית: בזכות העלייה שלכם להר הבית נדרשת הרבה יותר נוכחות של המשטרה במקום. אם אתם לא תהיו פה, גם אנחנו לא נהיה פה.

הרב שטרנברג: "אז אני מציע להקים שם גן ילדים או אצטדיון כדורגל. כך בלי ספק יהיו שם הרבה יותר שוטרים, וזה גם ממש יעצבן את חמאס. זה יהיה ניצחון סוחף על חמאס. היעלה על הדעת? ברור שלא. רק אם נזכור את קדושת המקום ויקרתו, אם נכבד אותו כראוי ולא נתייחס אליו כמו שהערבים השפלים מתייחסים אליו, ננצח אותם. כי זה עיקר המאבק שלהם, מאבק על שם שמיים בעולם. אך אם חס ושלום אנו משפילים את מקום המקדש ולא מתייחסים אליו כאל נאות א-לוהים, לא נוכל לשמור על בעלותנו עליו".
הרב טאו: "השוטרים באים בסברות של חול, וכך גם אנשי השב"כ. אחד מאנשי השב"כ אמר לכמה רבנים שאם יהודים לא יעלו להר הבית, זה יביא בסוף לידי כך שהמדינה לא תגלה עניין בשליטה בהר, והוא יימסר לידי הערבים. אבל זוהי משוואה של אנשי חול, לא של תורה! השוטרים ואנשי השב"כ משווים את הר הבית לשאר הארץ, שהנוכחות במקום מחזקת את הריבונות בו. זו משוואה חיצונית שאינה מתחשבת בקדושת המקום".

 

העלייה להר פוגעת בריבונות בו


הרב טאו: "האמת הפוכה. העלייה להר הבית לא רק שאינה מחזקת את הריבונות בו אלא אף מחלישה אותה ועלולה לגרום חס ושלום שהוא לא יהיה בידינו. כי בזה שאנחנו יודעים את ערך המקום ושומרים על כבודו וקדושתו, רק על ידי כך נזכה שהוא יהיה בידינו. אבל אם חס ושלום אנו מזלזלים בקדושת המקום, אנו עלולים לאבד אותו.
"לדאבוננו, הכניסה להר כפי שנעשית היום רחוקה מאוד ממידת היראה הנדרשת למקום עליון ונורא זה. ראשית, הגבולות אינם ברורים דיים. נכנסים לספקות חמורים של טומאת מקדש וקדשיו. נוסף על כך גם אם נניח שאדם נכנס למקום המותר ללא ספק, רבים מהעולים אינם נוהגים במורא מקדש כראוי. הרמב"ם כותב על מצוות מורא מקדש שצריך ללכת שם 'באימה ויראה ופחד ורעדה'.
"העלייה להר הבית כיום היא ההפך הגמור מדברי הרמב"ם. נעשים שם סיורים מודרכים, כאילו זה אתר תיירות, עלייה בתערובת המינים, הפעלות לילדים בהר הבית, יש הנכנסים בלבוש של פריצות וכו'. רבים מהעולים אף מסתדרים ומצטלמים בהר כמו בתמונת מחזור.
"איך אפשר לטייל ולהצטלם בהר הבית? עומדים לפני ד', בהר קדשו, והראש עסוק בכך שתהיה תמונה יפה למזכרת להראות לחברים?! האם ליד ארון הקודש בבית הכנסת היו מעיזים להצטלם כך?! כמה רחוקה התנהגות זו ממורא מקדש! כל זה נעשה בהפקרות, בקלות ראש. אנשים יראים טועים ונכשלים בדבר הזה. זה נובע מכך שכולנו לא נמצאים היום במדרגה היראה הנדרשת בשביל הר הבית.
"הולכת אישה, דוחפת עגלת תינוק, וחוצה את הר הבית לאורכו ולרוחבו. מה את עושה? 'כיבוש!' היא 'כובשת את המקום!' הרבנים עוד מאחור, בעורף, היא הצנחנית. איזה בלבול נוראי! זוהי פגיעה חמורה במורא מקדש ובערך האמיתי של המקום הזה. אני חושב שהזילותא של מי שעולים להר הבית, נוהגים בו בהפקרות ועוד קוראים לזה 'כיבוש', זה מה שגורם לאחיזתנו שם להיחלש מבחינה מדינית.

"כמו כן, גם אילו הייתה סתירה בין המורא לריבונות, ודאי שהריבונות היא דבר שולי לעומת הפגיעה בקדושת הר הבית. מורא מקדש הוא המהות של המקום: 'ושם נעבדך ביראה'. הקשר והשייכות שלנו למקום הזה הם רק על ידי שמירת מוראו וקדושתו.
"הרב כתב על הברון, שנכנס בשוגג להר הבית: 'פגימה אחת בקדושת מקום בית חיינו, עולה לנו על כל מיליונים של ישובים מעשיים!' (אגרת תרע"ז). תראו את היחס לפגימה אחת במורא מקדש לעומת כל הכסף שהושקע ביישוב הארץ. זה כמו שדקירה אחת בלב חמורה יותר מכריתת איברים שלמים בגוף. אז אם הר הבית מחולל על ידנו, כבר מוטב שיהיה בידי גויים, ויהודים לא יעלו, משיהיה בידנו ויתחלל".

 

מורא מקדש – בעצירה בכותל


יש טוענים שהמתנגדים לעלייה להר הבית רק אומרים מה לא לעשות, רק מביעים יחס שלילי. אנשים מחפשים להרגיש קרבה למקדש, שיגידו להם גם מה כן עושים בקשר למקדש.
הרב טאו: "אבל ה'לא' הזה כולל אוצרות שלמים של חיוב, של קשר ושייכות וגעגועים והערצה למקדש! כשאדם הולך להתפלל בכותל המערבי עליו לזכור שהוא מקיים עכשיו מצוות עשה יקרה של 'ומקדשי תיראו' בכך שהוא נמנע מלעלות להר הבית, כמו שכתב הרב ב'משפט כהן' (סי' צו). כמו שכתוב בספרים על מצוות לא תעשה. איך מקיימים לאו? כשבאה לידו האפשרות לחטוא והוא לא חוטא".


מתי לפי הרב צבי יהודה נוכל לעלות להר הבית?
הרב שטרנברג: "הרצי"ה ביאר זאת באריכות במאמרו 'מאחר כתלנו': כשהעם יגיע למדרגה הרוחנית האידיאלית של חיי קודש מלאים, עד שירומם את כל העולם להכיר עד כמה המקדש חיוני לעם ישראל ולעולם כולו".
הרב טאו: "הרצי"ה היה אומר שצריך להחזיר תורה ללומדיה בישראל, להביא תשובה גדולה בעם, ומתוך כך תחזור לנו הנבואה, ורק אז נעלה להר הבית עם כל העם, בהסכמת כל הרבנים".

 

הערצת מקום המקדש


הרב טאו: "הרב כותב שהערצת הקודש היא הכוח הפנימי שמניע את כל יישוב הארץ. כל ההצלחה של המפעל הציוני באה מכוח זה שיש אנשים בישראל שמלאים בהערצת הקודש ובהערצת מקום המקדש, שהוא הלב והתכלית של כל התחייה הלאומית. אם ההערצה הזאת נשמרת, אם שומרים על 'נורא א-לוהים ממקדשיך', זוכים גם להמשך הפסוק: 'א-ל ישראל הוא נותן עז ותעצומות לעם'.
"אך אם ההערצה הזאת נחלשת, הכול נחלש. לכן מי שעולה להר הבית אינו מזיק רק לעצמו אלא פוגע בכולנו. מדובר על מקום אחד ויחיד שכל האומה נושאת אליו את עיניה בהערצה נוראה ומחכה לו בגעגועים גדולים. ההרגשה של אימה בפני המקום והימנעות מכניסה אליו בטומאה צריכה להיות כל הזמן מתפרנסת וחיה. אך כאשר מתרגלים לכך שיש אנשים שמסתובבים בהר הבית זה יוצר זילות בנפש, כאילו זה מקום ככל המקומות, ש'קופצים' אליו, מסתובבים בו ומצטלמים בו. זה מוריד את הטמפרטורה של הערצת המקדש בלבבות, וכל פגימה בהערצת המקדש פוגעת בהחזקת העמדה שלנו בארץ ישראל.
"הדברים נוגעים במיוחד לציבור הדתי-לאומי. הציבור הזה ממלא תפקיד חשוב מאוד במדינה. הקשר לארץ ישראל מיוסד אצלו בפועל על הערצת הקודש, לא רק גנוז בו באופן סמוי. הערצת הקודש צריכה להזין את כל המרץ שלנו בצבא, בהתיישבות, בהעלאת אנשים לארץ וכדומה. אך אם הקשר להר הבית נעשה זול משום שלא הערצה של קודש מובילה אותו אלא סברות לאומיות שמתייחסות להר הבית כמו לשאר הארץ, זה פוגע במיוחד בקשר של כל העם לארץ.
"הבעיה היא שרבים מהציבור היקר הזה נטמעים לגמרי בחשבונות החילוניים, ויישוב הארץ ופיתוחה אינם נובעים אצלם ממקור הקודש. קשה להבין: איך ייתכן שלא מעט דתיים לאומיים מרגישים קרובים יותר לאדם החילוני מלחרדי מבני ברק?! אנו צריכים בדיקה תמידית אם הלאומיות שלנו באמת נובעת רק משיקולים של קודש או שמא יש פה גם היטמעות וספיגה של הרעיונות של הציונות החילונית".

 

הרבנות הראשית


מה אומרים למי שטוען שעולה להר הבית כי יש רבנים שמתירים?
הרב טאו: "הר הבית הוא המקום הכי כלל-ישראלי, הוא שייך לאומה כולה. רב פלוני או אלמוני, עם כל חשיבותו, לא יכול לפסוק שם, כי זו לא נחלה פרטית שלו. הרבנות הראשית לישראל היא מרא דאתרא של הר הבית, והרבנות הראשית לדורותיה פסקה שאסור לעלות להר הבית.
"הדברים קשורים לאחת ממחלות התרבות הקשות, שהרב קורא לה 'כל אנפין שווין' – כל הדברים שווים. לא מבחינים בין גבר לאישה, לא מבחינים בין הר הבית לשאר הארץ, לא מבחינים בחשיבותה של הרבנות הראשית לעומת שאר הרבנים. כשהכול שווה ערך, זה אסון! אם משווים את החול לקודש, לא מקדשים את החול אלא מחללים את הקודש.
"יש אנשים שמתעלמים מהרשות המוסמכת הדתית של המדינה, הרבנות הראשית, ופונים לרשות החילונית, הכנסת או בג"ץ, שיאפשרו להם לעלות להר הבית. איזה חילול הקודש זה!".


אבל בימינו נראה שלרבנות הראשית אין כוח והשפעה.


הרב טאו: "בגלל שמתעלמים ממנה כוחה נחלש! הגר"א אומר שאם העם לא מתלכד סביב הרבנות, אחר כך יש טענות שהרבנות חלשה, לא מעמידה את הדת על תילה, לא עושה כלום. ממה זה נובע? משום שהעם לא התלכד באמון סביבה. כך הורסים את הרבנות! אפילו משה רבנו לא יכול לקבל את התורה אלא משום שהעם התלכד בהר סיני באחדות סביבו. העלייה להר הבית גורמת להחלשה נוראה של הרבנות הראשית. זה הורס את המרכזיות של התורה ומשפיע אחר כך על כל ענייני הציבור".

 

הכיסופים למקדש


מה החשיבות של הציפייה למקדש?


הרב טאו: "ציפיית הישועה היא לב היהדות. חז"ל אומרים שכשאדם נכנס לבית דין של מעלה הוא נשאל: 'ציפית לישועה?' האידיאל של המקדש הוא הישועה השלמה. בית המקדש יופיע עם המדרגה הרוממה ביותר של עם ישראל.
"ציפייה לישועה היא לא רק אמירת 'אני מאמין', ציפייה לישועה צריכה לימוד, העמקה ופירוט. צריך ללמוד את הִלכות המקדש והקורבנות. על גבי זה צריך גם להבין את עומק הרעיון הגנוז בפרשיות אלו. ענייני הקורבנות גונזים אוצרות אדירים של שאיפות קודש, אידיאלים חובקי עולם, כפי שמתבאר באריכות בדברי הרב ב'עולת ראיה' על פרשיות הקורבנות. לימוד של התוכן הפנימי של ענייני המקדש מעורר בלב את הציפייה והתשוקה למקדש. הרב כותב שהערגה וההשתוקקות לבניין המקדש הן היסוד לכל בניין הארץ".
קודם הרב אמר שכל יישוב הארץ בנוי על ההערצה למקדש והמורא מפניו, ועתה אנו רואים שהכול בנוי על ההשתוקקות למקדש. זו לא סתירה?
הרב טאו: "לא, כי ערגה והערצה הן שני צדדים של אותו מטבע, לכבד את המקדש ולירא ממנו מצד אחד, ולאהוב אותו ולהשתוקק אליו מצד שני. מורא מקדש הוא יראת הרוממות, הערצה אדירה של התוכן והערך של המקדש. יראת רוממות הולכת עם אהבה יחד. השל"ה הקדוש אומר שהאותיות האחרונות של יראה הן האותיות הראשונות של אהבה, כי הן משולבות, אין אחת בלי חברתה.
"אם אדם אוהב את המקדש אך לא ירא ממנו, זה דומה להבדיל לאדם שאוהב את הכלב שלו או משתוקק לאכול גלידה. בלי כבוד והערצה האהבה לא שווה. וכן הערצה בלי ערגה לא שווה הרבה, כי לא ייתכן שאתה באמת מעריץ את המקדש אם אינך משתוקק אליו".
קשה היום לחוש את הצער והאבלות על חורבן המקדש.
הרב טאו: "זה חלק מצרת החורבן, שאנחנו אפילו לא מרגישים מה חסר לנו. איננו יכולים לצייר אפילו מעט מהרוממות שהייתה בזמן בית המקדש. כל סדרי האבלות על חורבן הבית, מיעוט ההנאות בימים אלו, אמירת תיקון חצות ואמירת קינות בתשעה באב באים להשיב אל ליבנו כמה הדבר נוגע לחיינו ולקשר אותנו, כמה שאפשר לפי מצבנו, למצב השלם בהיות המקדש בנוי על מכונו.
"חסרון בית המקדש ועבודת הקורבנות אינו חיסרון של מצווה פרטית בלבד. כל סדר עבודת ד', גם זה שלכאורה אינו קשור לקורבנות כלל, גם הוא ירד ממעלתו בעקבות חורבן הבית. כל ההשפעות המוסריות שאנו שואבים היום מסְפרים ומשיחות מוסר הן כמו צל לעומת האורה הרוחנית ששאבנו מבית המקדש.
"עם ישראל צריך לשוב בכללותו לתורה, לאמונה ולקדושה, ומתוך כך יהיו גם כאלה שיזכו לנבואה. כשתשוב הנבואה לעם ישראל נזכה לבניין המקדש. כשנהיה ראויים לבניין המקדש כל הרגשותינו תהיינה במדרגה עילאית של טבעיות הקודש, וממילא כל עבודות המקדש והקורבנות יבטאו באופן ישיר את אש הקודש של אהבת ד', שנפשנו תהיה מלאה בה. בעזרת ד' זה יקרה בקרוב ממש".

 

Leads:
הרב טאו: "הר הבית אינו דומה לשאר המקומות בארץ ישראל. התרגלנו לעיקרון שלפיו הריבונות מתחזקת במקום שבו בונים בתים, סוללים כבישים, מאכלסים ומסתובבים. עיקרון זה נכון בשאר הארץ. אבל הר הבית זה משהו אחר. הר הבית אינו מקום של התיישבות ומגורים"
הרב שטרנברג: "וכי לעשות כל מה שהערבים אינם רוצים שנעשה נקרא כיבוש?! אין שום קשר בין עלייה להר הבית לבין כיבוש הר הבית. כיבוש משמעותו שמונעים מאיתנו בכוח לעשות דבר שאנחנו צריכים ומצווים לעשותו, ואז אנחנו קמים ועושים אותו. אבל להר הבית אנו לא נכנסים, לא בגלל פחד מחמאס אלא כי אנחנו לא רוצים"
הרב טאו: "איך אפשר לטייל ולהצטלם בהר הבית? עומדים לפני ד', בהר קדשו, והראש עסוק בכך שתהיה תמונה יפה למזכרת להראות לחברים?! האם ליד ארון הקודש בבית הכנסת היו מעיזים להצטלם כך?! כמה רחוקה התנהגות זו ממורא מקדש!"
הרב טאו: "הולכת אישה, דוחפת עגלת תינוק, וחוצה את הר הבית לאורכו ולרוחבו. מה את עושה? 'כיבוש!' היא 'כובשת את המקום!' הרבנים עוד מאחור, בעורף, היא הצנחנית. איזה בלבול נוראי! זוהי פגיעה חמורה במורא מקדש ובערך האמיתי של המקום הזה. אני חושב שהזילותא של מי שעולים להר הבית, נוהגים בו בהפקרות ועוד קוראים לזה 'כיבוש', זה מה שגורם לאחיזתנו שם להיחלש מבחינה מדינית"
הרב טאו: "הרצי"ה היה אומר שצריך להחזיר תורה ללומדיה בישראל, להביא תשובה גדולה בעם, ומתוך כך תחזור לנו הנבואה, ורק אז נעלה להר הבית עם כל העם, בהסכמת כל הרבנים"
הרב טאו: "איך ייתכן שלא מעט דתיים לאומיים מרגישים קרובים יותר לאדם החילוני מלחרדי מבני ברק?! אנו צריכים בדיקה תמידית אם הלאומיות שלנו באמת נובעת רק משיקולים של קודש או שמא יש פה גם היטמעות וספיגה של הרעיונות של הציונות החילונית"
הרב טאו: "הר הבית הוא המקום הכי כלל-ישראלי, הוא שייך לאומה כולה. רב פלוני או אלמוני, עם כל חשיבותו, לא יכול לפסוק שם, כי זו לא נחלה פרטית שלו. הרבנות הראשית לישראל היא מרא דאתרא של הר הבית, והרבנות הראשית לדורותיה פסקה שאסור לעלות להר הבית"

 

הרב טאו: "יש אנשים שמתעלמים מהרשות המוסמכת הדתית של המדינה, הרבנות הראשית, ופונים לרשות החילונית, הכנסת או בג"ץ, שיאפשרו להם לעלות להר הבית. איזה חילול הקודש זה!"
אבל בימינו נראה שלרבנות הראשית אין כוח והשפעה.
"בגלל שמתעלמים ממנה כוחה נחלש! הגר"א אומר שאם העם לא מתלכד סביב הרבנות, אחר כך יש טענות שהרבנות חלשה, לא מעמידה את הדת על תילה, לא עושה כלום. ממה זה נובע? משום שהעם לא התלכד באמון סביבה. כך הורסים את הרבנות!"

 


הרב טאו: "ציפייה לישועה היא לא רק אמירת 'אני מאמין', ציפייה לישועה צריכה לימוד, העמקה ופירוט. צריך ללמוד את הִלכות המקדש והקורבנות. על גבי זה צריך גם להבין את עומק הרעיון הגנוז בפרשיות אלו"
הרב טאו: "אם אדם אוהב את המקדש אך לא ירא ממנו, זה דומה להבדיל לאדם שאוהב את הכלב שלו או משתוקק לאכול גלידה. בלי כבוד והערצה האהבה לא שווה. וכן הערצה בלי ערגה לא שווה הרבה, כי לא ייתכן שאתה באמת מעריץ את המקדש אם אינך משתוקק אליו"
הרב טאו: "חסרון בית המקדש ועבודת הקורבנות אינו חיסרון של מצווה פרטית בלבד. כל סדר עבודת ד', גם זה שלכאורה אינו קשור לקורבנות כלל, גם הוא ירד ממעלתו בעקבות חורבן הבית"

 

אולי יעניין אותך גם

כתבות אחרונות

Prev Next
אדוריים היהודית

  מאמר מאת מרים מימון

הסימן לחוסן הלאומי

  אליהו אוזן, חקלאי ותיק

הפרסום בעולם קטן עובד

לפרסום באתר או בשבועון

This email address is being protected from spambots. You need JavaScript enabled to view it.

דניאל 055-920-5666

מקום בעולם - מגזין הנוער מבית עולם קטן

לאתר מקום בעולם

שירות לקוחות מגזין - ok@okm.co.il 077-6621680

הירשמו לניוזלייטר

וקבלו את גיליון "עולם קטן" במייל הרבה לפני כולם