חלזונות הצבּעים האינדיאנים Featured

 10 tchelet
חלזונות הצבּעים האינדיאנים ופתיל התכלת
ד"ר ברוך סטרמן יצא למסע אל שבט המיזטק, שבט אינדיאני החי לאורך חופי האוקיינוס השקט, כדי ללמוד מהם את סודות הצבּעים שלהם ולקבוע אם גם התכלת שלנו יכולה להיות מיוצרת בשיטה ידידותית לסביבה, כך שהצבע ייחלב מהחילזון בלי להורגו * עוד טפח מסודות הצבּעים שהים מסתיר

אליהו גליל

למרות חשיבותה הרבה, מאות שנים נחשבה התכלת מצווה אבודה. הגזרות הרומיות, ובהמשך גם הכיבוש הערבי של ארץ ישראל, פגעו בה קשות, וסודותיה כמעט שאבדו בתהום הנשייה של ההיסטוריה עד שהתגלו מחדש בדורנו בעקבות מאמץ ארוך שנים של רבנים וחוקרים. מאמץ זה הוא שמאפשר היום למי שחפץ לקיים את המצווה להטיל פתיל תכלת בציצית. אבל האם יכול להיות שלאורך כל אותה תקופה שבה נחשבה התכלת אבודה השתמרה טכניקת צביעה דומה להפליא דווקא בקצה נידח של העולם, וטכניקה זו שופכת אור על העתיד של התכלת בעם ישראל?

הכול התחיל כשקיבל ד"ר ברוך סטרמן, ממייסדי עמותת פתיל תכלת, מייל מאישה לא מוכרת. התברר שמדובר במורה, בת למשפחת אנוסים שנמלטה למקסיקו מאימת האינקוויזיציה הספרדית לפני כ-500 שנה, ששמה לב לדמיון שבין מצוות התכלת של היהודים ובין טכניקת צביעה שהייתה נפוצה בקרב בני תרבות המיזטק (Mixtec) במדינת אואחאקה שבדרום מקסיקו, המקום שבו מתגוררת משפחתה.

שם, בין הגבעות המוריקות שליד העיירה הקטנה פינוטאפה דה דון לואיס, חיים זה אלפי שנים ילידים אינדיאנים שאחד המאפיינים הבולטים ביותר של תרבותם הוא השימוש הייחודי שהם עושים בחלזונות ים לצביעת בדים בצבע סגול יפהפה למטרות מסחר ולמטרות פולחן. כשהציעה המורה לסטרמן להצטרף אליה לביקור במפרץ האטולקו שבדרום מקסיקו, ושם יפגשו את הצבּעים בני המיזטק וילמדו את שיטות הצביעה המיוחדות שלהם, הוא לא יכול לסרב.

ידעתי שבמהלך מאות שנים הם שכללו שיטה ייחודית לחליבה של החלזונות שמאפשרת להם להפיק צבע מאותו חילזון כמה פעמים בלי להרוג אותו, כך שהחילזון יכול להמשיך ולספק צבע גם בהמשך. חשבתי לעצמי שזו עשויה להיות טכניקה שנוכל להשתמש בה לצביעת פתילי התכלת גם אצלנו

 

"מעבר ליצר ההרפתקנות שלי והסקרנות לגבי תרבות המיזטק וההיסטוריה שלה", מספר סטרמן, "ואפילו מעבר לחיפוש המעשי המתמשך אחרי אספקה חלופית של מקורות לצביעת התכלת, עניינה אותי במיוחד השיטה הייחודית שפיתחו אנשי המיזטק לצביעה בת קיימא. ידעתי שבמהלך מאות שנים הם שכללו שיטה ייחודית לחליבה של החלזונות שמאפשרת להם להפיק צבע מאותו חילזון כמה פעמים בלי להרוג אותו, כך שהחילזון יכול להמשיך ולספק צבע גם בהמשך. חשבתי לעצמי שזו עשויה להיות טכניקה שנוכל להשתמש בה לצביעת פתילי התכלת גם אצלנו".

אריגים צבועים בתכלת ובארגמן שימשו אותנו היהודים בבניית המשכן ובהכנת בגדי הכוהנים, והתכלת היא גם חלק ממצוות הציצית, אבל במרדף אחר הצבעים היוקרתיים השתתפו גם שאר יושבי אגן הים התיכון, ומתברר שהתאווה לצבעים אלו לא פסחה גם על האינדיאנים בני עם המיזטק שישבו לחופי האוקיינוס השקט. גם הם גילו שאפשר להפיק צבעים מרהיבים מבלוטות של חלזונות ים ממשפחת הארגמוניים, אך בעוד אצלנו הפיקו את הארגמן והתכלת מהארגמון קהה הקוצים, מהארגמונית אדומת הפה ומהארגמון חד הקוצים, האינדיאנים של דרום מקסיקו הפיקו את הארגמן שלהם מבן משפחה מקומי ששמו פליקופורפורה פאנסה (Plicopurpura pansa).

"לקראת המסע למקסיקו התייעצתי עם כמה רבנים בנושאים ההלכתיים הכרוכים בשימוש אפשרי בחלזונות של המיזטק כמקור לתכלת", מספר סטרמן. "ברור שלחז"ל מעולם לא הייתה גישה לרכיכות המקסיקניות שנמצאות רק באוקיינוס השקט, וודאי שהן לא שימשו להכנת פתילי תכלת בתקופת התנ"ך והתלמוד. משום כך חלק מהרבנים הסתפקו בדבר ואמרו לי שמהגמרא משמע שהריגת החילזון לשם צביעה היא חלק בלתי נפרד מתהליך הצביעה הכשר, ואולי אפילו מאפיין מזהה של החילזון המסוים שרק בו אפשר לצבוע תכלת, ולכן הצביעה בפליקופורפורה, שנעשית ללא המתת החילזון, לא תהיה כשרה.

"אכן, פוסק שהתייעצתי איתו שקל את הדברים, ולאחר מחשבה השיב שהאילוץ ההלכתי העיקרי בתכלת הוא שהיא תהיה מחילזון. אותו רב טפח קלות על קונכייה של חילזון מקסיקני שהבאתי איתי לפגישה ואמר: 'חילזון מוגדר יצור ימי בעל קונכייה קשה, ולכן גם החילזון המקסיקני הוא חילזון'. הוא נטה לחשוב שמותר להשתמש בחילזון הזה לצביעת תכלת".

גברים צדים, נשים טווות

הנסיעה של סטרמן מישראל לאואחאקה ארכה יותר מיומיים מלאים, כולל שלוש טיסות מבוטלות, אבל כשהגיע לבסוף הד"ר כסוף השיער לארץ המיזטק הוא התחיל מייד בעבודה: "הפלגנו לאחד החופים במפרץ האוטלקו, ושם פגשנו גם ביולוגית ימית מקומית שחקרה במשך שנים את הפליקופורפורה וגם את חבקוק, צבּע המיזטק הקשיש והמנוסה ביותר שבתשעת הצבּעים המסורתיים שעוד נותרו בחיים ועוסקים במלאכה העתיקה של הצביעה".

כבר במפגש הראשון עם החילזון המקומי, שנקרא בשפת המיזטק ט'שיינדה יא-אה (T'shiinda Ya-A), גילה סטרמן שלמרות המרחק ופערי השפה הארגמוניים הדרום-אמריקאיים דומים מאוד לאלו של הים התיכון: "כשמושכים אותם מהסלע החלזונות מתחילים להפריש נוזל צהוב שבהמשך הופך לסגול. זה לא הפתיע אותי, כי גם הצבע שמופק מהארגמוניים שלנו עובר אותו שינוי צבע כשהוא נחשף לאוויר".

אבל באותו לילה למד סטרמן מחבקוק, הצבּע הקשיש, עוד דבר מעניין שייחודי רק לאינדיאנים: אצל המיזטק רק הגברים רשאים לצבוע בחילזון, ולנשים אסור לגעת בו. הצבּעים הגברים היו יוצאים למסע של 12 יום מהכפרים שבגבעות אל חופי המפרץ, נושאים איתם פקעות רבות של כותנה. בחופים הם היו מבלים שלושה חודשים בצביעת החוטים ועובדים בשדות בתמורה למזון ולמחסה.

כשמושכים אותם מהסלע החלזונות מתחילים להפריש נוזל צהוב שבהמשך הופך לסגול. זה לא הפתיע אותי, כי גם הצבע שמופק מהארגמוניים שלנו עובר אותו שינוי צבע כשהוא נחשף לאוויר

 

כשכל הכותנה הייתה נצבעת לבסוף, היו הצבּעים חוזרים לכפר ובכליהם המטען היקר, ושם היו הנשים אורגות מהחוטים הסגולים צעיפים, חולצות ובעיקר חצאיות. החצאיות היפות ביותר נקראו צ'ה-אה. את החצאיות הללו היו לובשות כלות ביום חתונתן, ולאחר מכן שומרות אותן בצד ללא שימוש עד ליום מותן, ואז שימשו החצאיות תכריכי הקבורה.

נס כימי במפרץ

במפרץ מקסיקני מבודד, שבו חיים אלפי חלזונות, התגלתה לסטרמן טכניקת הצביעה של המיזטק: "עקבתי אחרי חבקוק הקשיש מדלג מעל הסלעים החלקלקים בחיפוש אחר החילזון. הוא לקח את החלזונות שמצא ולחץ אותם קלות כנגד חוטי הכותנה, ואלו ספגו את ההפרשה הצהובה. ככל שהתקדם היום שינתה פקעת החוטים שלו את צבעה מצהוב לירוק ובסופו של דבר לסגול. אני עצמי הייתי עסוק בינתיים באיסוף של טיפה אחר טיפה מהפרשת החלזונות לתוך בקבוק.

"חבקוק ואני עבדנו יחד קרוב לשש שעות תחת השמש המשוונית החמה. אחרי שחלבתי קרוב למאה חלזונות הצלחתי למלא רבע בקבוק בנוזל, והוא הפך לסגול כהה ועשיר. חבקוק כעס עליי, כי למיטב ידיעתו ברגע שהפרשת החילזון הפכה לסגולה היא כבר לא תוכל לשמש לצביעת החוטים. הוא חשב שבזבזתי את כל הצבע הזה, אבל אני ידעתי שהצבּעים הים תיכונים העתיקים גילו טכניקה שבעזרתה אפשר לגרום לצבע להתחבר לצמר, שיטה שנזכרת כבר בגמרא.

"שם, בהאטולקו, התחלתי לעבוד על החלק האחרון והמכריע של הניסוי שלי, והייתי לחוץ כי לא הייתי בטוח אם הוא יצליח. האם החלזונות המקסיקניים האלה באמת דומים לעמיתיהם הים תיכוניים? האם לצבע שמתקבל מהם יש תכונות ומאפיינים זהים לאלו שמהם מפיקים תכלת? גם התנאים שהיו שם היו רחוקים מלהיות תנאי מעבדה: את הצבע הרתחתי על גזייה שקיבלתי ממסעדה סמוכה, ולא הייתה לי שום דרך למדוד בדיוק את כמויות הצבע שבהן השתמשתי. חששתי גם שאור השמש שאליו נחשפה תמיסת הצבע לא היה חזק מספיק כדי לגרום לה להפוך מסגולה לכחולה.

"כולם הסתכלו עליי. אחרי 45 דקות הוצאתי את גיזת צמר מהנוזל וחיכיתי. לאט, באורח פלא, החל הצבע להשתנות: צהוב בהיר, ירוק, אפור, ולבסוף כחול מלכותי ומדהים, דומה כל כך לאוקיינוס השקט שמאחוריי ולשמיים הטרופיים שמעליי. לראשונה בהיסטוריה הופקה תכלת מחילזון מחוץ לים התיכון ובלי שייפגע יצור אחד".

כן, מתברר שהמיזטק מקפידים לשמור על אוכלוסיית החלזונות ללא פגע אגב שמירה על ארבעה עקרונות: א) הם אינם מפריעים לתהליך הרבייה של החלזונות; ב) הם אינם משתמשים בחלזונות צעירים; ג) הם אינם חוזרים לאותו מפרץ עד שחלף לפחות חודש מהביקור הקודם; ד) הם מקפידים שלא לפגוע בחלזונות, ולאחר החליבה מחזירים אותם לסלעים בעדינות.

ובכן, עד כמה אפשר ליישם היום את הטכניקות האלה גם לצורכי התכלת? בינתיים לא ממש. כפי שנזכר גם בגמרא, כדי להגיע לבלוטה של החילזון שלנו, הים תיכוני, צריך לנפץ את הקונכייה, וניפוץ זה גורם למותו של החילזון. החילזון המקסיקני לעומת זאת מפריש את הנוזל החוצה, ולכן אפשר לחלוב אותו. ואולם ייתכן שבעתיד תימצא דרך להגיע לבלוטה של החילזון הים תיכוני בלי לנפץ את הקונכייה, נניח במעין צנתר, אבל זה לא משהו שעובדים עליו כרגע.

לשמור ולשמר

אי אפשר בלי מעשייה יהודית קטנה לסיום: "ערב אחד לפני שעזבתי הסברתי לחבקוק את החשיבות של התכלת במסורת היהודית. הוצאתי את הטלית שלי והראיתי לו את הפתילים הלבנים והתכולים ואת שיטת הקשירה המורכבת. כשהדגמתי לו איך בכל בוקר אני מתעטף בטלית שלי מעל הראש וסביב הגוף אמרתי את הפסוק: 'א‑לוהים ובני אדם בצל כנפיך יחסיון', והסברתי לו שהכוונה היא שכל בני האדם מוצאים מחסה בצל כנפי ה'. כשסיימתי להתעטף בטלית והורדתי אותה מהראש ראיתי שהעיניים של חבקוק מבריקות מדמעות. חשבתי לעצמי כמה יפה המצווה הזאת של הציצית ואיך אסור שהיא תאבד בתוך השגרה של ההרגל היומיומי".

סטרמן חזר מהמסע לקצה העולם ובפיו מסקנה רלוונטית לעם היושב בציון: "הבנו שככל הנראה לעולם לא נשתמש בחלזונות המקסיקניים לצביעת תכלת, אבל בכל זאת למדתי לקח חשוב מאוד מהמפגש עם תרבות המיזטק. לצבּעים האלו יש כבוד עמוק לחילזון, והם עושים כל שביכולתם כדי להגן על המשאב היקר שבו הם תלויים כדי לשמר אותו לדורות הבאים. משימה דומה, של שימור מצוות התכלת, מוטלת גם עלינו".

 

 

אולי יעניין אותך גם

כתבות אחרונות

Prev Next
הגיע הזמן לימין אמיתי

  מאמר מאת עמיעד כהן

כאן ביתי

  תושבת לוד: עדין מתפרעים...

הפרסום בעולם קטן עובד

לפרסום באתר או בשבועון

This email address is being protected from spambots. You need JavaScript enabled to view it.

דניאל 055-920-5666

מקום בעולם - מגזין הנוער מבית עולם קטן

לאתר מקום בעולם

שירות לקוחות מגזין - ok@okm.co.il 077-6621680

הירשמו לניוזלייטר

וקבלו את גיליון "עולם קטן" במייל הרבה לפני כולם