השדים של ברלין Featured

 6 berlin
כבר שנים רבות שברלין היא לא סתם עיר בגולה; רק במאה השנים האחרונות היא עברה מהעיר שבחזית הנאורות אל מקום המוצא של המפלצת הנאצית, ושוב הפכה לאבן שואבת לישראלים יורדים * בימים שבין יום השואה ליום העצמאות אנו מיטלטלים בין גרמניה לישראל, בין גלות לגאולה* נדב גדליה הלך לבדוק מה יש בעיר הזאת שגורם ליהודים לעשות דווקא את המסלול ההפוך, לשמוע על הניסיונות הישראליים להחזיר אותם הביתה ולשוחח עם כמה יורדים שהחליטו לחזור, ולא כי השתנה המחיר של המילקי

נדב גדליה

ברלין מגלמת בתוכה את קונפליקט היהודי המודרני הנודד. העיר נעשתה שם נרדף למעבר חד מישראליות אל עבר העולם הגדול. בברלין, כמו בכל סיפור טוב, יש גם קונפליקט: מי רוצה לגור בעיר שבה זיכרון השואה נודף מכל פינה?

מהצמר ועד המילקי

החיים היהודיים בברלין (כולל האנטישמיות) לא החלו בימי השואה. יש עדות היסטורית משנת 1295 שבה תועד האיסור למכור חוטי צמר ליהודים. בשנות המגפה השחורה (1349–1350) הועלו באש בתי היהודים, בשנת 1446 גורשו היהודים מהמקום, ובשנת 1509 קיבלו כמה יהודים אישור מגורים בעיר.

אחרי שנה הם הואשמו בחילול לחם הקודש בעיירה סמוכה: 111 נאסרו, 51 נידונו למוות, ו-38 הועלו על המוקד בכיכר השוק החדשה ב-10 ביולי 1510. בשנת 1539 הוכחה חפותם בבית הנבחרים בפרנקפורט בזכות מאמציהם של השתדלן יוסף (יוזלמן) בן גרשון מרוסהיים ופיליפ מלאנכתון. בשנת 1571 שוב גורשו היהודים, ובמאה השנים הבאות נאסרה עליהם הישיבה בברלין למעט יחידים.

בשנת 1671 הותר לחמישים משפחות להתיישב במקום למשך עשרים שנה, וההיתר הוביל לייסודו של היישוב היהודי החדש בברלין חרף התנגדותם של אנשי העיר. ב-1700 כבר ישבו בברלין שבעים משפחות יהודיות ישיבה חוקית ו-47 משפחות ללא היתר.

סביב שנת 1783 נעשתה ברלין לערש ההשכלה ולמוקד התבוללות, ובד בבד למרכז התנגדות להשכלה בהובלת הרבנים המקומיים. בתחילת המאה ה-19 השתלבו יהודי ברלין בחיי המדינה – בעיתונות, בתיאטרון, במוזיקה ובאומנות – והשתלבותם גררה מאבקים רצופים בין שמרנים לליברלים.

בתוך מאה שנה גדלה האוכלוסייה היהודית בברלין פי חמישים: מ-3,292 בשנת 1812 ל-172,672 ב-1925 (4.29% מכלל התושבים בעיר ו-30.6% מכלל היהודים בגרמניה). למרות ההשכלה נחנכו בברלין בשנים 1880–1930 שמונה בתי כנסת גדולים, ומוסדות הקהילה היו מופת לקהילות רבות בארצות אחרות.

עם תבוסת גרמניה במלחמת העולם הראשונה גברה ההסתה האנטישמית. בינואר 1933, עם תפיסת השלטון על ידי הנאצים, החמיר המצב. ב-1935 נכנסו לתוקף גם חוקי נירנברג הידועים לשמצה. ביוני 1938 התחילו מאסרים של המוני יהודים, ובליל 9 בנובמבר 1938, ליל הבדולח, נערך פוגרום שהיה לנקודת מפנה בתולדות יהודי ברלין: בתי כנסת הועלו באש, חנויות יהודיות נפרצו ונשדדו, ועשרת אלפים יהודים תושבי ברלין נשלחו למחנה זאכסנהאוזן.

ואולם אחרי כניעת גרמניה בשנת 1945 שבה קהילת ברלין לפעום. בתחילת 1946 נמנו בקהילה 7,070 חברים רשומים, שמהם 4,121 בני זוגות מעורבים, 1,321 שיצאו מן המחתרת ו-1,628 שחזרו ממחנות הריכוז. הקהילה גדלה על אף ההגירה. בשנת 1997 הייתה הקהילה היהודית בברלין הגדולה ביותר בגרמניה: 10,000 יהודים. ישראלים רבים הגיעו לברלין סביב שנת 2006, ומשם צברה המגמה תאוצה עם הנעת מחאת המילקי בשנת 2014

שירה דרייפוס: הבית הישראלי' בברלין, יוזמה של משרד העלייה והקליטה שרוצה להקל על יורדים לחזור ארצה מבחינת בירוקרטיה, הפעיל קמפיין ממומן בנושא. הציגו שם מישהי שחזרה ארצה אחרי עשור של חיים בברלין והיא מקבלת תעודת תושב חוזר ומספרת על ההתלבטות אם לחזור או לא
"היא כבר לא כזאת זולה"

בעשור האחרון צריך לקרוא לילדים בברלין בשמותיהם: קהילה ישראלית וקהילה יהודית. אלו שני דברים שונים שהתפתחו בעשור האחרון עם ירידתם של לא מעט ישראלים לברלין. "יש שם ריחוק גדול מאוד בין הקהילה הישראלית לקהילה היהודית", מסבירה שירה דרייפוס, ישראלית שגרה בברלין בעבר. "לישראלים שמגיעים לשם אין כמעט קשר ליהודים שחיים שם. הישראלים מתרשתים בינם לבין עצמם; ישראלים עוזרים בעיקר לישראלים. יש מיזם ששמו 'השולחן הישראלי': נפגשים אחד לחודש וסביב החגים. ואם למישהו יש זיקה למסורת, הוא בא לבית חב"ד, אבל זה כמעט לא קיים.

"מצד שני, יש קשר טוב בין גרמנים לישראלים. גרמנים מאוד אוהבים להתחבר לישראלים. יש פתיחות מאוד גדולה, והרבה ישראלים לומדים גרמנית וכן להפך, גרמנים לומדים עברית. זה יוצר מטבע הדברים חיבורים ברמה האישית, נישואי תערובת וכו', זה מאוד נפוץ".

איך הגעת לברלין?

"סיימתי תואר שני ביחסים בינלאומיים בארץ, וכשרציתי לקבל ניסיון בעבודה התגלגלתי לברלין", מספרת דרייפוס. "כשבאתי לשם התחלתי לעבוד בסניף של קק"ל. עסקתי שנתיים בגיוס משאבים לפרויקט של קק"ל בארץ.

"יש כאלה שמגיעים לברלין בשביל לימודים, יש כאלה שבשביל אומנות, ויש כאלה ששמעו שברלין מגניבה ושיש שם אפשרויות להתפתח, וזו חוויה אחרי הצבא או אחרי 'הטיול הגדול'", אומרת דרייפוס. "פעם גם היה מאוד זול לגור שם, אבל מלפני כעשור העיר לא כזו זולה. הדברים השתנו עם השנים".

ושבו בנים לגבולם

מהצד הישראלי מנסים להשיב את הישראלים הביתה. זה קצת יותר מורכב ממה שזה נשמע. "'הבית הישראלי' בברלין, יוזמה של משרד העלייה והקליטה שרוצה להקל על יורדים לחזור ארצה מבחינת בירוקרטיה, הפעיל קמפיין ממומן בנושא", מספרת דרייפוס. "הציגו שם מישהי שחזרה ארצה אחרי עשור של חיים בברלין והיא מקבלת תעודת תושב חוזר ומספרת על ההתלבטות אם לחזור או לא".

קשה לדעת עד כמה משקיעים בניסיון להחזיר אותם, כיוון שהרבה מהפעילות לא יכולה להיעשות באופן רשמי. ממשרד העלייה והקליטה נמסר כי המשרד אמון על אוכלוסיית העולים והתושבים החוזרים.

"המדינה אינה רשאית לעסוק בעידוד עלייה ולפנות לאזרחי מדינה אחרת, מועמדי עלייה פוטנציאליים", מסבירים שם, "ומי שעוסק בעידוד עלייה הם המוסדות הלאומיים: הסוכנות היהודית, ההסתדרות הציונית, ארגונים מעודדי עלייה כגון נפש בנפש וחל"ץ, אופק ישראלי".

להבדיל מעידוד עלייה, הקשר עם אזרחי מדינת ישראל השוהים בחו"ל הוא המנדט של משרד העלייה והקליטה, ולכן המשרד מפעיל 'בתים ישראליים' בנציגויות ישראל בעולם, שהן הקשר של מדינת ישראל עם אזרחי מדינת ישראל השוהים בחו"ל.

"הבית הישראלי פועל במקומות שמתגוררים בהם ישראלים רבים. תפקיד מנהל הבית הישראלי הוא בשני מישורים:ראשיתלתת מידע, ליווי והכוונה למי שמתעניין בתהליך החזרה, ושנית לשמור על קשר וזיקה של הישראלים השוהים בחו"ל למדינת ישראל ולישראליות שלהם באמצעות אירועים".

רוגע מול געגוע

"היו פרסומות של 'מחפשים אותך בארץ' לפני כמה זמן", אומר ישי פריד (36), ישראלי המתגורר כיום בברלין ועובד בפרסום בחברת OLX, מומחית בלוחות רכב יד שנייה, מכירה והשכרה,
"
אך לא יצרו איתי קשר מטעם המדינה. קיבלתי פעם קצת פרסומות בפייסבוק וזהו".

למה אתה גר בברלין?

"הכרתי את זוגתי כשהייתי פה בחופשה", מספר פריד. "בשבילי היתרון הבולט פה זה הרוגע. מדד הלחץ פה משמעותית נמוך, וגם חרדת הביטחון הפיזי והכלכלי. אבל בשביל להיות פייר לגמרי צריך להביא בחשבון שאני עובד בסטארט-אפ, גר באזור טוב ומוקף באנשים דומים לי שלא בהכרח מייצגים את כל סוגי האוכלוסיות הקיימות. בתור לא באמת מקומי זה קצת לחיות בבועה, אני לא מכיר את אנשי הפוליטיקה פה או את הקשיים".

איך זה מרגיש לגור במקום שבו צמח הנאציזם?

"הנושא עולה לא פעם בשיחות עם ישראלים", אומר פריד. "במרכז ברלין לא באמת מרגישים את זה, ואני מעולם לא חוויתי אירוע גזעני כלפיי. אבל כן לפעמים קשה שלא לחשוב על זה שהולכים ברחוב ורואים את אבני הנגף או איזה שלט זיכרון ברחוב. יש פה סוג של יען אולי, אפשר לומר. ההורים שלי כמובן נרתעו מההודעה על המעבר, אבל לדעתי כל מעבר היה מתקבל ככה, לגרמניה או למדינה אחרת".

מתכנן לשוב הביתה?

"בשנה האחרונה נולדה לי ילדה, ויש פתאום יותר געגועים לארץ ורצון שהיא תגדל על הערכים שאני גדלתי עליהם. אבל אני גם שמח בשבילה על העולם האינסופי הפתוח בפניה, לא ללמוד פחד מהו. חופשה פעמיים בשנה בארץ כרגע זה מספיק".

פריד עדיין שרוי ברגשות מעורבים בדבר שיבתו ארצה, אם בכלל. אצל עידן חבסוב (35), רווק המתגורר בברלין שנים ובעל עסק אונליין ששמו Challah Prince,העוסק בקורסים לאפיית חלות ולימוד יצירתיות, זה קצת אחרת. "בטח שיש מחשבה לחזור, והאמת היא שכבר יש כרטיס טיסה לתחילת מאי", הוא מספר בגילוי לב. "היה לי מדהים לחיות שבע שנים כאן, אבל הגעגועים גדולים מדי והצורך להיות קרוב למשפחה ולחברים גדול מאוד, במיוחד בתקופה כזאת. אחרי שהקמתי עסק משגשג בשנה האחרונה אני מרגיש בטוח יותר כלכלית ומוכן לעשות את הצעד בחזרה".

ישי פריד: במרכז ברלין לא באמת מרגישים את זה, ואני מעולם לא חוויתי אירוע גזעני כלפיי. אבל כן לפעמים קשה שלא לחשוב על זה שהולכים ברחוב ורואים את אבני הנגף או איזה שלט זיכרון ברחוב. יש פה סוג של יען

למה דווקא ברלין?

"עברתי לברלין כדי לצאת להרפתקה", מסביר חבסוב. "הגעתי לביקור ב-2012 וממש התאהבתי בעיר ובסיפורים שישראלים מספרים על האפשרויות לצמיחה בתחומים שונים, מה שבארץ נורא קשה ויקר".

בכל הנוגע לחיים בעיר שיש לה היסטוריה אפלה אני מופתע לגלות את התהליך שעבר חבסוב בעזרת העיר. "עברתי בברלין ממש מסע רוחני", הוא אומר. "פה התחלתי לעשות מדיטציות ולהתחבר יותר לזהות היהודית שלי, מה שבארץ היה לי נורא קשה בגלל הכפייה הדתית. מרגישים את ההיסטוריה מאחר שהגרמנים דואגים להנציח בכל מיני דרכים את החיים היהודיים כאן. במיוחד עכשיו, לרגל 1,700 שנה לחיים היהודיים בגרמניה".

מהם היתרונות והחסרונות של המגורים בעיר?

"המחיה פה זולה, או לפחות הייתה זולה לפני שבע שנים. הפתיחות כאן למגוון רחב של אנשים היא דבר שלא ראיתי בשום מקום בעולם, אפילו לא בתל אביב. החיסרון: מזג האוויר הוא הדבר היחיד שאני יכול לחשוב עליו כרגע. נורא קר פה, וגם אם קורה שהקיץ נעים, זה לא נמשך יותר מחודש. נוסף על כך אפשר לראות את חוסר היכולת של הגרמנים לצאת מהקופסה, תכונה שעלולה להפוך כל הליך בירוקרטי למאתגר".

איך המשפחה הגיבה על המעבר שלך לגרמניה?

"הם תמכו לגמרי ברעיון של לצאת מהארץ כדי להתנסות ולהתפתח ולצמוח אישית. אם לא התמיכה של המשפחה שלי, סביר שלא הייתי עובר לכאן או נשאר פה כל כך הרבה זמן. כמובן, חברים ומשפחה תמיד אומרים שהם מתגעגעים, ו'אולי תחזור כבר', אבל מעולם לא דחקו בי".

"תמיד יש מחשבה לחזור כי ישראל, זה תמיד הבית", אומר אבי מיכאלי (39), עובד בחברת תעופה, נשוי לישראלית ואב לשניים (הבת נולדה בארץ, הבן בברלין). המשפחה במקור מאשקלון, והגיעה לברלין בשביל ההרפתקה.

"חשוב לציין שלא עזבנו כי אנחנו לא אוהבים את ישראל", הוא מדגיש. "ברוך השם, אנחנו מרגישים שהקב"ה איתנו פה. המחשבה לחזור תמיד צפה לה, אך בשלב זה כנראה לא נשוב ארצה".

למה דווקא ברלין, למרות ההיסטוריה של המקום?

"הייתה לנו אפשרות בחירה בין כמה ערים באירופה. ברלין נבחרה מכמה סיבות עיקריות: אחת מהן האפשרות הנוחה להגיע לביקורים בארץ ושיגיעו אלינו. אחרי שחקרנו את ברלין וגילינו שיש קהילה מגוונת של ישראלים ויהודים וחיי משפחה נוחים לגידול ילדים, ההחלטה הייתה ללכת דווקא למקום שממנו יצא הנאציזם ולחקור אם מהיכן שיצא רוע כזה יכול לצמוח טוב".

איך אתה רואה את היתרונות והחסרונות של העיר לעומת אשקלון?

"פה אורח החיים רגוע, אין מרדף אחר מותרות. הסביבה תומכת בגידול ילדים ומעודדת תעסוקה של ההורים. המחיה די זולה. יש אפשרות לצאת לטיולים גם ללא רכב צמוד. אדם יכול להיות עצמו באשר הוא, ללא חשש מתגובת הסביבה. החסרונות: עם הכול אפשר להסתדר, אך כנגדם עומד חיסרון אחד גדול, וזה המשפחה. הרוב המוחלט של המשפחה קיבל יפה את המעבר לברלין. המעבר כשלעצמו היה קצת קשה למשפחה, בלי קשר לעיר המגורים".


להתחבר ליהדות דווקא דרך המקום ההוא

מהצד השני של מתרס הגעגוע וזיכרונות השואה נמצאים מי שראו את ברלין והחליטו לשוב לארץ מכורתם. "חזרתי הביתה. אני לא חושבת שצריך להסביר מדוע חזרתי לבית שלי", אומרת רותם פלד. "עזבתי את ישראל כשהייתי בת 21, ידעתי שיום אחד אחזור, והקורונה הייתה הזדמנות כי קשה לעצור את שגרת החיים. היה לי עסק מצליח בברלין. הקורונה עצרה את הכול בכוח, בלי שאלות. ניצלנו את ההזדמנות ובאנו לכאן". הפשטות שבה פלד מציגה את החיבור לישראל כברירת מחדל אהובה מעודדת אותי לשוב ולתהות.

אז למה בכלל לצאת מהארץ?

"עברתי לברלין בגלל העבודה והידיעה שיש שם קהילה", היא מספרת. "החיים בברלין מורכבים. בימי הקיץ מאוד אהבתי את ברלין, כי כמות הירוק שהיה סביבי הייתה עוצרת נשימה. זו עיר מלאה דיסוננס. זה המקום היחיד בעולם שיכולתי ללכת לישון שמחה ולקום עצובה בלי הסבר הגיוני. יש שם משהו שמוציא ממך את השדים. תמיד חברים שבאו לבקר היו אומרים ואו, איזה כיף כאן. איזה מסודר. התחבורה, המחירים הנוחים. ותמיד אמרתי להם: אין לכם מושג על מה אתם מדברים. זו עיר קשה. הבירוקרטיה כאן נוראית לא פחות מבישראל. אנשים כאן ממורמרים ועצובים. הם לא מסוגלים לחשוב מעבר למה שהרגילו אותם או ביקשו מהם. אהבתי את גרמניה עד שהייתי צריכה להתחיל לעבוד עם גרמנים".

מה המגורים בברלין עשו לזהות היהודית שלך?

"אני בחיים לא אשכח את הדלקת נרות החנוכה הראשונה שלי בברלין", מתרגשת פלד לספר. "הרגשתי בעצמי נס מהלך. אני נכדה לניצולי שואה. הדלקת החנוכייה על אדן החלון בברלין הייתה חוויה מדהימה ומרגשת שקשה לתאר במילים.

"מורשה ותורה מציון היו לי אור גדול. זה היה הכי קרוב לבית שאפשר. חגגנו חגים, את יום הזיכרון ואת יום העצמאות. אני חושבת שב-90% מהשבתות שהייתי בברלין הייתי בבית הכנסת בשישי ובמוצ"ש. בברלין הבנתי שאני קודם יהודייה ואז ישראלית. שהיהדות היא בסיס הזהות שלי. ברלין עזרה לי להעריך יותר את הבסיס שלי".

 

לרדת למצרים ולהעלות את העם

אליעזר נוי (38), נשוי ואב לשלושה, גר בברלין עם משפחתו חמש שנים תמימות. הוא הגיע למקום מטעמים אידאולוגיים. בהשכלתו הוא רואה חשבון, וכיום מנהל את פעילות הסטודנטים היהודים בגרמניה בעבור קרן לאודר וארגון עולמי בשיתוף פעולה עם תורה מציון וההסתדרות הציונית העולמית בארגון שנקרא מורשה גרמניה. "יש לנו 16 סניפים ברחבי גרמניה, שתי תוכניות עם פנימייה ויותר מ-4,000 משתתפים", הוא מספר. "לפני שהגענו לגרמניה לא יצאנו מהארץ בכלל. הקב"ה סובב את הדברים.

"הרבה פעמים אנשים שואלים אותנו למה ואיך אנחנו יכולים לגור בגרמניה. בשבוע הראשון להגעתנו לגרמניה אשתי רתם ציירה לנו את המשפט של הרב קוק: 'הצדיקים הטהורים אינם קובלים על הרשעה אלא מוסיפים צדק'. היטלר ימ"ש הרג שליש מיהדות העולם. אנחנו היום מתמודדים עם יותר מ-80% התבוללות בגרמניה. אני תמיד אומר שאף אחד לא חוזר בתשובה או עולה לארץ בזכותנו, הם עושים את זה בזכות עצמם, אבל יש כבר מאות הורים כפשוטו שמאשימים אותנו שבגללנו הילדים שלהם עלו לארץ או חזרו בתשובה".

איך אתה רואה את החיים בברלין במשקפיים שלך?

"ברלין היום היא כמו ניו יורק של שנות השמונים. מהגרים לפה מכל העולם. יש לנו סטודנטים וצעירים יהודים מכל נקודה בגלובוס, מניו זילנד עד קולומביה ומפינלנד ועד דרום אפריקה.

"המגנט שמושך לפה כל כך הרבה אנשים מבחינתנו הוא גם החיסרון הכי גדול של ברלין: בברלין אתה יכול לעשות מה שאתה רוצה עם מי שאתה רוצה, איך שאתה רוצה, איפה שאתה רוצה ומתי שאתה רוצה, ושום דבר לא שפיט. החיסרון והיתרון הגדול ביותר מבחינתנו הוא שגרמניה היא לא גלות נוחה לאנשים דתיים, ולכן קל לנו יותר לבחון בכל שנה אם אנחנו נשארים פה מהסיבות הנכונות או לא. הרבה יותר קשה למצוא פה אוכל כשר, אין אירועי תרבות כשרים, וגם מבחינת חינוך זה לא פשוט".

אף שהמעבר שלך נעשה מסיבה אידאולוגית, איך הגיבו בסביבה ובמשפחה על ההחלטה לגור בברלין?

"בהתחלה היה להם קשה מאוד. כל הסבים והסבתות שלי הם ניצולי שואה, והסבים והסבתות של אשתי ברחו מגרמניה ממש ברגע האחרון. אבל בצורה מפתיעה ומדהימה כל ההורים והאחים שלנו, גם מי שהתנגדו ואף כעסו שטסנו לגרמניה ולתקופה ארוכה כל כך, אחרי שביקרו אצלנו והשתתפו אפילו רק בארוחת שבת, שלפני הקורונה היו בה בערך מאה משתתפים, אמרו שהמפעל שהצלחנו להרים פה מדהים.

"אנחנו משתדלים לעזור ככל יכולתנו לאנשים שאנחנו מעלים או מחזירים לארץ. לחלק גדול מהם עזרנו בעצמנו במציאת דירה ועבודה ועוד".

האם יש מחשבה לחזור?

"כל הזמן. בכל שנה עושים חשבון נפש מחדש אם נכון לנו להישאר או לחזור לארץ. ספוילר: החזרה לארץ בעזרת השם תהיה בקרוב. האמת היא שהדיסוננס הכי קשה שלנו הוא דווקא עם הציבור שלנו, הציבור הדתי-לאומי. אנחנו כל הזמן מחפשים שליחים איכותיים לגרמניה, ואנשים מסרבים לבוא לעזור לאחיהם שבגלות, ומצד שני כל הזמן שואלים אותי למה הם לא עולים לארץ.

"אני תמיד אומר להם: אתם לא מוכנים לעקור את עצמכם מהסביבה המוכרת שלכם לשנה-שנתיים ומצפים מאנשים אחרים לעזוב את כל מה שהם מכירים?!"

לתגובות: "גדליה – כתב אמן" בגוגל



"בעיה של והגדת לבנך"

"למה לא ברלין, בעצם? למה לא ברלין?" כתב היוצר אריאל הורוביץ בשירו 'ברלין'. "זול שם מאוד בצד המזרחי", הוא מנמק. "זו כבר מזמן עיר בינלאומית. על הלימודים אתה לא תשלם, ולפעמים גם הדירה היא עליהם".

הורוביץ סיפר ל'עולם קטן' איך נולד השיר: "ישבתי בבית קפה בתל אביב, ובשולחן לידי ישבו שני חיילים משוחררים. אחד מהם ניסה לשכנע את השני למה כדאי לו להצטרף אליו ולחיות בברלין. הכי שיגע אותי שהוא אמר לו: 'אתה לא מבין מה זה הרכבות שם, איזה דיוק'. לא האמנתי למה שאני שומע. הזמנתי חשבון והלכתי משם לכתוב את השיר. האבסורד שבזה והמהירות שבה זה הגיע – בתוך כמה, שני דורות? – זה מה שגרם לי לכתוב את השיר".

אחרי הנימוקים שמביאים היורדים מגיע הפזמון של הורוביץ עם כמה נימוקים שהם שכחו:

"בשדרה הרחבה רוחות שינוי ואהבה

ומתוך האדמה קול דמי אחיך מספרים לך

בלי מילים

על השדים של ברלין".

איך אתה מסביר את זה שמהר מאוד הישראלים חוזרים לברלין כאילו כלום?

"לחלק מהחברה הישראלית יש בעיה של והגדת לבנך; לא מספיק מבינים למה דווקא פה, לא מספיק מכירים את הסיפור של עצמנו, לא מספיק מבינים את הרגע בהיסטוריה שאנחנו חיים בו, את הייחוד והחשיבות שלו. ככה הגענו לזה".

אולי יעניין אותך גם

כתבות אחרונות

Prev Next
אור חדש בציון

  יסודות הציונות: תכירו את...

לייקר כל יממה

  הטור של סיון רהב...

הפרסום בעולם קטן עובד

לפרסום באתר או בשבועון

This email address is being protected from spambots. You need JavaScript enabled to view it.

דניאל 055-920-5666

מקום בעולם - מגזין הנוער מבית עולם קטן

לאתר מקום בעולם

שירות לקוחות מגזין - ok@okm.co.il 077-6621680

הירשמו לניוזלייטר

וקבלו את גיליון "עולם קטן" במייל הרבה לפני כולם