איזו מין שלווה Featured

 10 shalva
 
הבוגרים של שלוה ריגשו את המדינה עם הלהקה המופלאה שלהם, אבל עכשיו יזמו בארגון מהלך: מסלול צה"ל לבעלי מוגבלויות. כמעט בלי הנחות * תוכנית ראשונה ולמעשה יחידה בישראל במתכונת בני"ש לבוגרים צעירים עם מוגבלויות * הם לומדים שנה במכון לב, מתנדבים ומשתתפים בפעילות הכנה, ואז מתגייסים על מלא, לא יום-יומיים בשבוע. תפגשו אותם במג"ב, ב-8200 ובחיל הקשר * הדס צורי התרגשה איתם יחד בסוף המסלול
 

הדס צורי

 

"את מכירה תוכניות טלוויזיה שבהן אנשים מקבלים הזדמנות שלא חלמו עליה, משהו חד-פעמי שמשנה להם את כל החיים?" שואל אותי אור בן שושן, אחד מעשרה בחורים בעלי מוגבלות שהתקבלו לתוכנית 'עולים דרגה' של שלוה, המשלבת שירות בצבא עם תוכניות לימודים במרכז האקדמי לב. "אז זה מה שקרה לי עם הגיוס לצבא", הוא אומר.

 

"קיבלתי הזדמנות שלא חלמתי שתהיה לי. אני מרגיש כמו גיבור-על שקיבל מתנה של כוחות מיוחדים, ועכשיו אני מתרגל לכוחות החדשים שקיבלתי. כבר קשה לי לראות את עצמי בלעדיהם", הוא מחייך.

 

"שלוה נותנת שירותים לאנשים עם מוגבלות בכל גיל", אומר מלאכי בעדני, מנהל מערך הבוגרים של שלוה. "רבים נחשפו לארגון דרך הלהקה שלנו, אבל יש לנו תוכניות רבות ומגוונות ומוסדות לבני כל הגילים". התוכנית 'עולים דרגה' מיועדת לבחורים דתיים בני 18–23, ומלווה ומממן אותה מנהל מוגבלויות במשרד הרווחה, המסייע בכל הנדרש.

 

"המטרה היא שבוגר שמסיים את התוכנית הזאת יהיה דומה לכל בוגר אחר בגילו. רבים מהחבר'ה עם מוגבלויות בגילים הללו לא לומדים בישיבה גבוהה או במוסד אקדמי ולא מתגייסים לצבא. אנחנו רוצים לשלב אותם במסגרות הללו. אני רוצה שכשואלים אותם 'איפה אתה לומד' או 'היכן שירת בצבא', במקום שתשתרר שתיקה מביכה הוא יוכל לומר 'שירתי בפיקוד מרכז, במג"ב, ב-8200, ולמדתי במרכז האקדמי לב'".

 

התוכנית אורכת שלוש שנים: "הבחורים גרים במתחם משלהם בתוך שלוה. חצי שנה אנחנו מכינים אותם לגיוס, ובמקביל עושים תהליך עם הצבא כדי שיקלטו אותם קליטה מיטבית. הם מתגייסים ומשרתים בצבא בכמה מקומות: יש לנו חבר'ה בפיקוד המרכז, בחיל האוויר, במג"ב וב-8200. במקביל הם גם לומדים במרכז האקדמי לב". הלימודים במכון משלבים לימודי תורה ולימודים אקדמיים. מעבר ללימודים ולשירות הצבאי המשתתפים מקבלים המון פעילויות העשרה: ספורט, קרב מגע, בריכה, חדר כושר וגם ליווי ותוכניות טיפול שהם זקוקים להן.

 

זה נשמע עמוס ואינטנסיבי במיוחד. זה לא מעמיס עליהם יותר מדי?

 

"זו אכן תוכנית עמוסה ואיכותית, ולכן לא כולם יכולים להתקבל ולעמוד בדרישות. עשרת הבחורים שכרגע הם המחזור הראשון שלנו (מחזור שני צפוי להתחיל בספטמבר, ה"צ) הם קבוצה מאוד איכותית ומגובשת. אחרי יום שלם בצבא הם חוזרים למתחם המגורים, נחים קצת וממשיכים לתוכנית ערב עד עשר בלילה. זה קצת כמו ישיבת הסדר, רק שהכול קורה במקביל. הם גם לומדים וגם משרתים. אנחנו מלווים אותם סביב השעון גם בצבא וגם בלימודים, כל אחד לפי הצורך שלו. רוב החבר'ה הללו ניסו מסגרות אחרות ונפלו כי לא הייתה הכוונה ותמיכה מתאימה.

 

"אנחנו שמים דגש על הכוונה ותמיכה לאורך כל התהליך כדי לוודא שהם יצליחו לסיים את התוכנית באופן הטוב ביותר, ולכן אנחנו עושים גם תהליך עמוק מאוד עם הצבא, תהליך שעובר את כל שרשרת הפיקוד, מהמפקדים הבכירים ביותר ועד לחייל הפשוט ביותר שבא איתם במגע".

 

מה המטרה הסופית של התוכנית?

 

"המטרה היא להטעין אותם בכמה שיותר תכנים כדי שיצאו מוכנים ליום שאחרי. כל אדם שפוגש אותם הוא חלק מהתהליך שהם עוברים, ואנו שואפים שבסיום התוכנית הם יצטרכו אותנו כמה שפחות ויוכלו לפרוס כנפיים ולקיים חיים עצמאיים ככל האפשר, בריאים ומאושרים".

מלאכי בעדני: המטרה היא להטעין אותם בכמה שיותר תכנים כדי שיצאו מוכנים ליום שאחרי. כל אדם שפוגש אותם הוא חלק מהתהליך שהם עוברים, ואנו שואפים שבסיום התוכנית הם יצטרכו אותנו כמה שפחות ויוכלו לפרוס כנפיים ולקיים חיים עצמאיים ככל האפשר, בריאים ומאושרים
 

איך המערכת הצבאית הנוקשה והקפדנית מתמודדת עם תוכנית שכזו?

 

"זה תהליך ארוך של אישורים, ראיונות וברורים, אבל ברגע שהם נקלטים הם מחובקים בצבא". בעדני מציין לטובה את רס"ן מאור כהן, "איש הלגו" שנבחר להדליק משואה ביום העצמאות תשפ"א, שהוא גם ראש מדור שירות ייחודי בצבא. "מאור העלה את גיוס המתנדבים ב-25%, והוא והצוות שלו עובדים באופן אישי עם כל מתנדב ומתנדבת. הצבא מלווה בצורה מדהימה כל שלב ושלב בתוכנית. עשינו חצי שנה אינטנסיבית של הכנות שלהם ושל הבסיסים, שחיכו להם בכיליון עיניים, ובזכות ההכנות השילוב כעת טוב מאוד".

 
המסע וההשבעה
 

לקראת ההשבעה ערכו החבר'ה מסע ערכי מדרום הארץ לצפונה. "עלינו למצדה בלילה, הגענו למעלה בזריחה, ושם התפללנו שחרית ביחד, עטופים בטליתות ועם ספר תורה. "בירכתי את כולם בברכת כוהנים, וזה היה מאוד מרגש", מספר דוד כהן, משתתף בתוכנית, בן 21 מכפר חנניה שבגליל העליון. "עברנו מסע שבו התנדבנו אצל חקלאים, פגשנו דמויות מעניינות, היינו בחרמון, וסיימנו בהשבעה בכותל בראשות אלוף פיקוד מרכז", הוא אומר. "זה היה מסע מרגש מאוד", מוסיף בעדני. "הבחורים עשו אותו כשהם לבושים במדי צה"ל. פגשנו אנשים רבים בדרך, ונוצרו חיבורים מדהימים".

 

דוד, איך הרגשת בהשבעה?

 

"התרגשתי מאוד! נותנים לך תחושה שאתה איש חשוב עכשיו, אתה תורם לעם ישראל, למדינה ולכלל. הרגשתי שאני משמעותי. אני רוצה שיסתכלו עליי כעל אדם שעושה משהו חשוב, אחד שיש לו רצון לתת ושיש לו משמעות. אדם שנותן מעצמו לאחרים".

 

"החבר'ה בתוכנית שלנו, רובם ככולם, בעלי מוגבלויות בתפקוד גבוה שיודעים לומר שהם זקוקים לעזרה ולליווי", אומר בעדני. "עברתי איתם פיזית את תהליך החיול. מרגש מאוד לראות אותם מסיימים את התהליך כחיילים מן השורה".

 

הוא מציין גם את התהליך שהמשפחות עוברות: "הכי יפה לראות את מה שקורה להורים שלהם. יש להם כמה ילדים וכולם עוברים מסלול דומה, רק בן אחד לא עובר את המסלול, והוא שונה, לא מוצא את עצמו במסגרות. פתאום הם יכולים להגיד שהבן הזה לומד במכון לב ומשרת בצבא ויש להם תמונות שלו במדים בהשבעה שלו בכותל כמו לשאר הבנים. המשפחות ממש בעננים מהדבר הזה".

 

דוד, המשרת בבסיס ענתות, התייעץ על התוכנית של שלוה עם הרב דוד אבוחצירא, וזה יעץ לו ללכת ללמוד בישיבה לפני התוכנית ורק אחר כך להצטרף. "למדתי שנה בישיבת מעלה גלבוע, ואז הצטרפתי. אני נהנה מהתוכנית, והיא מפתחת אותי", הוא מעיד. "אני מרגיש שאני עולה ומתעלה ב"ה בזכות התוכנית ובזכות היחס הטוב שנותנים לנו".

 

מה היה הכי משמעותי לך במסע שעברתם ובתוכנית בכלל?

 

"לעבור את הקושי והמאמץ עם החברים, עם הקבוצה. זה מגבש מאוד ומקרב אותנו זה לזה. לעבור קושי עם חברים שאוהבים אותך זה מקרב, ואתה מרגיש שייך", הוא משתף. "התוכנית עצמה היא מקום מאוד מחבק. גם דורשים מאיתנו וגם צוחקים איתנו, מעודדים אותנו. יודעים להעמיד אותנו במקום וגם נותנים אפשרויות. כשמעמידים אותנו במקום אני יודע שזה לטובתנו וקורה בגלל שמאמינים בנו ומבינים אותנו".

 

"מרגש מאוד לשמוע את דוד מדבר ככה", אומר מוטי דדוש, מנהל התוכנית. "הוא הפנים היטב את המסר שלנו. אנחנו מנכיחים את הקושי שלהם, לא מכסים על זה. אנחנו אומרים להם: 'יש לכם אתגר, ונצלח אותו יחד כדי שתוכלו להתגייס ולנהל אורח חיים עצמאי'. כיף לשמוע שדוד מרגיש שאנחנו לטובתם. עם זה שאנחנו מכירים בקושי אנחנו מעמידים להם רף גבוה של דרישות, אבל הן מונגשות ומותאמות כדי שתהיה חוויה של הצלחה.

 

"הדרישה מותאמת לכל אחד מהם בנפרד, וכך הסיכוי להצלחה גובר. לכן הם מצליחים, גם אם קשה, והביטחון שלהם גדל. הדרישות שלנו מותאמות ליכולות התפקודיות והקוגניטיביות שלהם, ולכן אני מרגיש בנוח לדרוש מהם".

 

דדוש מסביר שבמהלך השנים ויתרו לבחורים ולא העזו לדרוש מהם ולהעמיד להם אתגרים משום שהמסגרות ששהו בהן לא היו מותאמות. "הרבה מהם היו בכיתות טיפוליות, כיתת תקשורת וכדומה, ומאחר שהם התקשו לא דרשו מהם הרבה, העיקר שישתלבו איכשהו. כאן לא מוותרים להם, אבל הדרישות מותאמות".

 

דוד, למה אתה שואף?

 

"אני שואף להתבגר ולהתפתח ולהיות כמו כל בחור בגילי. לזכות ליחס של אדם רגיל. אני רוצה שתהיה לי זוגיות, שאוכל לתקשר, לתפקד, להתפתח ולשלב תורה ועבודה", הוא אומר בכנות. "התנאי החשוב ביותר כדי להצליח בתוכנית הוא הרצון של הבחור לעבוד, להתקדם ולהצליח. אם אין לו רצון, הוא לא כלי, ואי אפשר לעבוד איתו" מדגיש דדוש.

 

דוד, איך המשפחה שלך מרגישה כלפי התוכנית?

 

"הם שמחים ומתרגשים מאוד שגם אני ממשיך את דרכם, שאני מתגייס כמו האחים שלי", הוא מחייך.

 

"משיחות שלי עם ההורים של דוד, הנחת שלהם היא לדעת שטוב לו", מוסיף דדוש. "חשוב להם לדעת שהוא נמצא במקום שהוא מרגיש בו בטוח, מביא עצמו לידי ביטוי ומאפשרים לו להשמיע את עצמו, את צרכיו, לבטא את הקושי ואת החלומות. הם שמחים כשהם יודעים שהילד בידיים טובות".

 

"כמו הצבא, גם המרכז האקדמי לב אימץ אותם בצורה נהדרת", אומר בעדני. "ראש בית המדרש הרב חדרי והרב צבי רימון מעבירים להם שיעורים. יש להם חברותות עם התלמידים של המכון, וכאשר ציוותנו להם חברותות באו עוד חמישים תלמידים מהמכון לבקש שנכניס גם אותם ללימוד המשותף".

 

דוד, איך זה בשבילך לשבת וללמוד במכון?

 

"כרגע אנחנו לומדים לימודי קודש, עוד לא התחלנו את לימודי החול", הוא אומר. "אני אדם מאמין, אבל לפעמים אני רחפן. יש לי קשיי קשב וריכוז, אבל אני מתאמץ ללמוד, מנסה לא להוריד את העיניים מהגמרא כדי שלא לאבד ריכוז. אני מנסה לדייק, להתרכז ולדמיין את מה שאני לומד, להשתמש בדמיון כדי להבין".

 

אור בן שושן, שהתגייס לפני שבועיים לפיקוד מרכז, נמצא כעת בחפיפה בחמ"ל של הפיקוד. "מאוד נחמדים אליי בצבא ומקבלים אותי יפה", הוא מספר. "אני קצת חושש, לא יודע איך יהיה ולא קל לי להיות חייל מסודר, תמיד עם החוגר והדסקית ולהקפיד על כל ההופעה החיילית". אני מספרת לו שגם לי היה קשה להקפיד על הופעה חיילית בצבא, והוא מודה לי בחום, שמח שהבנתי את הקושי.

 

"לאור היו רגעים של חשש וחוסר ודאות. הוא התלבט לא מעט", אומר דדוש, "אבל גם היו רגעים יפים של התעלות. הוא הבין שיש לו פה הזדמנות להגיע למקומות שלא חשב שיגיע אליהם, ולכן תפס את עצמו בידיים. חלמת שתתגייס כחייל מהשורה?" הוא שואל את אור. "לא חשבתי על זה לרגע", אור עונה. "הייתי בטוח שאעשה שירות לאומי, ופתאום נפתחה האפשרות הזאת. זו הייתה לי הפתעה טובה מאוד. מלמדים אותנו איך להיות עצמאיים בחיים".

 

מה הכי משמעותי לך בתוכנית?

 

"הליווי והתמיכה משמעותיים לי מאוד, והכי אני רוצה שלאימא שלי יהיה יותר טוב. שתהיה לה נחת על הלב ושתדע שאני נמצא בשלוה והכול טוב איתי. שלא תדאג, שתהיה שמחה".

 

אולי יעניין אותך גם

כתבות אחרונות

Prev Next
נתפסנו ברשת

  מאמר מאת אסף פאסי

בני אור – ככה נראה החושך

  הטור של אבינועם הרש....

הפרסום בעולם קטן עובד

לפרסום באתר או בשבועון

This email address is being protected from spambots. You need JavaScript enabled to view it.

דניאל 055-920-5666

מקום בעולם - מגזין הנוער מבית עולם קטן

לאתר מקום בעולם

שירות לקוחות מגזין - ok@okm.co.il 077-6621680

הירשמו לניוזלייטר

וקבלו את גיליון "עולם קטן" במייל הרבה לפני כולם