מעשה האדם ביד האדם Featured

 15 sivan
 

סיון רהב מאיר

  1. הבחירות לא הסתיימו השבוע. אנחנו בוחרים בכל רגע בחיינו, ולא רק פעם בארבע שנים (סליחה, פעם בחצי שנה), מול ערמות של פתקים. שמענו את המילה בחירה ואת השורש בח"ר אינספור פעמים בחודשים האחרונים, אבל רק סביב פעולה אחת בקלפי. ובכן, לצד כל הפרשנויות והראיונות והמלל של הימים האלה, הנה קטע עתיק, נפלא ואקטואלי מתמיד על הבחירה התמידית שלנו.

כך כתב הרמב"ם: "רְשׁוּת כָּל אָדָם נְתוּנָה לוֹ: אִם רָצָה לְהַטּוֹת עַצְמוֹ לְדֶרֶךְ טוֹבָה וְלִהְיוֹת צַדִּיק, הָרְשׁוּת בְּיָדוֹ; וְאִם רָצָה לְהַטּוֹת עַצְמוֹ לְדֶרֶךְ רָעָה וְלִהְיוֹת רָשָׁע, הָרְשׁוּת בְּיָדוֹ. וְאֵין לוֹ מִי שֶׁיִּכְפֵּהוּ וְלֹא גוֹזֵר עָלָיו, וְלֹא מִי שֶׁמּוֹשְׁכוֹ לְאֶחָד מִשְּׁנֵי הַדְּרָכִים, אֵלָא הוּא מֵעַצְמוֹ וּמִדַּעְתּוֹ נוֹטֶה לְאֵיזֶה דֶּרֶךְ שֶׁיִּרְצֶה. וְעִיקָר זֶה עִיקָר גָּדוֹל הוּא, וְהוּא עַמּוּד הַתּוֹרָה וְהַמִּצְוָה... נֵדַע בְּלֹא סָפֵק, שֶׁמַּעֲשֵׂה הָאָדָם בְּיַד הָאָדָם".

בחירות טובות.

  1. "שלום סיון, כאן נפתלי גרוס. אנחנו בערב חג החירות, ערב היציאה ממצרים, וככה ממש אני מרגיש בשעות האחרונות. זוהי התורנות האחרונה שלי במחלקת הקורונה בשערי צדק. החולים האחרונים משתחררים. אנחנו סוגרים, מי היה מאמין. ברוך השם.

"חיינו בשנה האחרונה בכוכב לכת, רחוק מכל דמיון שלכם בחוץ. בראש ובראשונה החולים היקרים ומשפחותיהם, שנלחמו לנשום ולחיות, פשוטו כמשמעו. אבל הקושי היה רחב הרבה יותר, מראשי המחלקות ועד אחרוני המתנדבים. לפעמים אסון רדף אסון וההצלחות לא הצליחו לחפות על תחושת האובדן והתופת. חושך מצרים. אני מתקשה לשחזר כמה פעמים אמרנו וידוי עם נפטר שמשפחתו לא יכלה להיפרד.

איני יודע מדוע נגזר על הדור שלנו להילחם כך, אבל אני יודע שכתבנו יחד פרק בהיסטוריה. עוד נספר לנכדינו על התקופה הקשה הזאת וגם על היציאה המזהירה והמדהימה של ישראל מחושך לאור, ועוד בתזמון כזה

"כשהתורה מתארת את שעבוד מצרים היא מאירה רגעים קטנים של חסד: דאגתה של מרים לעתיד העם, גבורת המיילדות, הרחמים של משה על החלש – אלה הן נקודות אור שהאירו אפלה גדולה. במבט לאחור, גם בחשכה הגדולה שחווינו אני מזהה הרבה רגעים כאלה: כוס תה עם חולה, מילה טובה של עידוד, משלוח מפנק מבחוץ עם מכתב תודה.

"איני יודע מדוע נגזר על הדור שלנו להילחם כך, אבל אני יודע שכתבנו יחד פרק בהיסטוריה. עוד נספר לנכדינו על התקופה הקשה הזאת וגם על היציאה המזהירה והמדהימה של ישראל מחושך לאור, ועוד בתזמון כזה. הרב קוק כותב שיציאת מצרים לא הסתיימה, שתמיד צריך להמשיך: 'יציאת מצרים תישאר לעד האביב של העולם כולו'. אני יוצא מהמחלקה החוצה, נושם עמוק, ואכן מרגיש – אביב הגיע".

  1. "שלום סיון, כאן הילה מורד מצפת. בסגר הראשון בשנה שעברה, בראש חודש ניסן, ילדתי את בננו משה-יצחק. כבר שכחנו את האווירה שהייתה אז. פחד משתק באוויר. חשבתי על נשות מצרים הצדיקות שילדו בתוך משבר, ומכוחן הלכתי ללדת בצל החשש הגדול מהקורונה. בימים שבהם הסתגרנו בבתים והתפללנו לגאולה החלטנו לקרוא לרך הנולד משה, מושיעם של ישראל.

"הברית נערכה ללא אנשים, לפי התקנות. רק אנחנו והמוהל. השם השני שקיבל משה הוא יצחק, כמו סבא יצחק, שרצה מאוד להיות סנדק בברית אך לא זכה. שנה שלמה אמרו לנו שלא להיפגש עם סבא וסבתא. לשמור עליהם, לשמור עלינו, לשמור עליו. הכול התנהל מרחוק, בגעגוע גדול. במהלך השנה חלינו בקורונה והבראנו, והנה משה-יצחק בן שנה.

"לפני כמה ימים נסענו אליהם. משה-יצחק ראה בפעם הראשונה את סבא יצחק וסבתא שרה, ורק בכה ובכה. הוא לא מכיר אותם. התינוקות שנולדו השנה היו מסוגרים בתוך הבתים. כל דמות של אדם מבוגר זרה להם. אנחנו עובדים כעת על יצירת קשר חדש ושונה בין תינוק בן שנה לבין סבא וסבתא 'חדשים'. ועכשיו, ברוך השם, אפשר להסב שוב מסביב לאותו שולחן.

"כמה סמלי שאותו חג שבו נפרדנו הוא גם החג שבו אנחנו מתאחדים. כמה סמלי שזה חג שכל כולו הקשר בין הדורות: 'והגדת לבנך'. 'והיא שעמדה לאבותינו ולנו'. 'אשר גאלנו וגאל את אבותינו'. אנחנו מרגישים שהסיפור של משה-יצחק שלנו מצטרף כעת לסיפור הגדול הזה".

  1. מאות ילדות ונערות מסדנת "נפגשות" כתבו בשבועות האחרונים איתי יחד הגדה של פסח משלהן. הנה רעיון יפה של אחת מהן, נועם ביטון, בת 13 מצפת:

"חג הפסח מסמל את היציאה מעבדות לחירות. אבל כדי לצאת לחירות ראשית עלינו לבדוק למה אנחנו משועבדים. השנה העבדות שלנו היא הקורונה. לא הטיפול בה, שהוא הכרחי, אלא ההתעסקות סביבה. תעשו ניסוי: שבו בשיחת חברים בסלון או בשולחן השבת, ותבדקו בתוך כמה זמן השיחה מתגלגלת אל הקורונה. בדרך כלל זה ייקח דקות אחדות.

"באופן טבעי, בשנה החולפת, כל המחשבות והדיבורים שלנו עסקו בה, ורק בה: האם זה ייגמר? האם ניכנס לבידוד? האם היינו ליד חולה מאומת? מתי ייפתחו בתי הספר? אני מתגעגעת אפילו לדאגות של פעם, כמו 'החדר שלי מבולגן' או 'לא הכנתי שיעורי בית'. אי אפשר להימלט מהנושא הזה, הכול מוביל אליו.

"אבל השעבוד הזה אינו גזרת גורל. אפשר וצריך להתאוורר, להתרענן, לעלות רמה. לשמור על הכללים, אבל לעסוק בעוד שלל נושאים. לא לחיות רק סביב עניין כל כך הישרדותי אלא סביב דברים מהותיים יותר. חג הפסח השנה הוא הזדמנות לצאת מהעבדות הזאת. להוציא את המוח לחירות. אפשר להתחיל ברגע זה ממש".

שבת שלום וחג כשר ושמח. בשורות טובות

אולי יעניין אותך גם

כתבות אחרונות

Prev Next
הגיע הזמן לימין אמיתי

  מאמר מאת עמיעד כהן

כאן ביתי

  תושבת לוד: עדין מתפרעים...

הפרסום בעולם קטן עובד

לפרסום באתר או בשבועון

This email address is being protected from spambots. You need JavaScript enabled to view it.

דניאל 055-920-5666

מקום בעולם - מגזין הנוער מבית עולם קטן

לאתר מקום בעולם

שירות לקוחות מגזין - ok@okm.co.il 077-6621680

הירשמו לניוזלייטר

וקבלו את גיליון "עולם קטן" במייל הרבה לפני כולם