ראש בחול Featured

 8 gush katif
אחרי עשרים שנה של סבבי לחימה ומתקפות טילים אפשר כמעט לצפות מתי בפעם הבאה יזכיר לנו חבל עזה שהוא לא באמת נעלם ממפת הארץ * איתמר מור בסבב בירורים עדכני לרגל יום גוש קטיף במערכות החינוך התשפ"א: למה התכוון הרמטכ"ל כוכבי כשדיבר על כיבוש הרצועה; כיצד קורה שגם היום מדינת ישראל ממשיכה לתחזק את שלטון חמאס; איך יגיב העולם בכלל והעולם הערבי בפרט על חזרה ריבונית של ישראל לחבל קטיף; איפה בתוך כל זה אפשר לראות שם גם התיישבות ישראלית בעתיד * עוד נשוב? בסוף זה כנראה עניין של זמן

איתמר מור

יום חמישי, 14 במרץ 2019, היה ערב רגיל ואפילו די משעמם. חוץ מגשם זרזיפי, שגם הוא לא הפחיד את הקונים הרבים שמילאו את השווקים ברחבי הארץ לקראת חג הפורים הקרב ובא, הכול אמר שגרה. האידיליה הזו נגדעה בשעה 19:04 כשאזעקות החלו להישמע בכל רחבי גוש דן. אזרחי תל אביב, רמת גן, גבעתיים, בת ים, חולון, בני ברק, ראשון לציון, רמת השרון והיישובים הקטנים שבין הערים נקראו להיכנס למרחבים מוגנים. מקלטים נפתחו בתל אביב וברמת השרון. בבת ים נשמעו קולות נפץ אדירים.

מערכת הביטחון נזקקה לחצי שעה כמעט כדי לאשר כי שתי רקטות נורו מרצועת עזה לעבר תל אביב. מערכת כיפת ברזל לא זיהתה את השיגורים ולא הופעלה. רקטה אחת נפלה בים, והאחרת נחתה בשטח פתוח בחולות שבין בת ים לראשון לציון. עוד לפני שהספיקו בישראל להתייחס לאירוע מיהרו חמאס והג'יהאד האסלאמי ברצועת עזה להכחיש כל קשר לשיגורים: הגרסה שיצאה מעזה טענה כי מכת ברק היא שהפעילה את מנגנוני השיגור.

שר הביטחון נפתלי בנט דרש להנחית מכה קשה על עזה. ראש הממשלה נתניהו התנגד. ישראל נמנעה מלהגיב. חמישה ימים אחר כך הוציא צה"ל הודעה חריגה לעיתונות ובה הודיע כי הרמטכ"ל כוכבי אישר את תוכניות המגירה לכיבוש עזה אם יוחלט על כך בדרג המדיני. אומנם בהודעה נאמר כי הרמטכ"ל האיץ תהליכים אלו של מוכנות צה"ל למלחמה נגד חמאס ושאר ארגוני הטרור ברצועת עזה ללא קשר לשיגור הטילים לעבר גוש דן וכי בכירים במערכת הביטחון מודאגים בעיקר מהמצב השברירי בעזה ובאפשרות שחמאס יאבד את המשילות, אולם כך או אחרת זו הייתה הפעם הראשונה מאז העקירה מגוש קטיף שגורם רשמי כלשהו בישראל הודה כי יש תוכניות צבאיות אופרטיביות לכיבוש הרצועה והחזרת השליטה הביטחונית לידי ישראל.

בהודעת צה"ל נאמר כי בשונה ממבצעים קודמים, ובכלל זה צוק איתן, התוכנית לכיבוש הרצועה, אם יורה על כך הדרג המדיני, תהיה "ללכת 'עד הסוף' כדי להביא הישגים מדיניים-צבאיים משמעותיים לטווח ארוך בכל מה שקשור לאיום על העורף הישראלי, כשהמטרות העיקריות הן פגיעה בבורות השיגור ובמחסני הנשק".

לפני חודש וחצי שוב התבטא הרמטכ"ל בנוגע לאפשרות של עימות אפשרי קרוב עם רצועת עזה, והפעם נקב ביעדים מפורטים יותר: "על מנת להגיע להכרעה ברורה, תוכניות צה"ל הנוכחיות מכוונות להפעלת אש כבדה יותר, תוך גביית מחירים כבדים מארגוני הטרור. אחד היעדים שמוגדר באופן ספציפי לבחינת ההישג המבצעי היא פגיעה בפעילי ארגוני הטרור בשטח. הגדרתי לפיקוד הדרום, לאוגדות המתמרנות, לחיל האוויר ולמודיעין יעד של הריגת 300 פעילי זרוע צבאית של חמאס וארגוני טרור נוספים ברצועה בכל יממת קרב מתחילת המבצע ובכך לשבש את תוכניות האויב ובשאיפה לקצר את משך הלחימה. התוכניות הללו נבחנו בתרגילים האחרונים שצה"ל ביצע, שתרגלו מלחמה בעזה, ואנו סבורים כי יהיה ניתן להשיג יעד זה במקרה של מלחמה ברצועה".

ד"ר רונן שובל: לרבים בחברה הישראלית, גם בימין, עדיין קשה לקבל שהטיעון הביטחוני היה מאז ומתמיד משני לטיעון העקרוני, האומר שהמקום הזה שייך לנו. הארץ שלנו כוללת גם את רצועת עזה, נקודה. העובדה שכרגע הנסיבות מורכבות או לא אידיאליות למימוש הבעלות היא סיפור אחר, אך כל דיון חייב להתחיל מהנרטיב הראשוני שאומר שהמקום הזה שייך לנו

 

היעדים האלה בתוספת המטרות שהוגדרו עוד קודם לכן – פגיעה בתשתיות חמאס, במחסני רקטות ואמצעי לחימה, בבתי מלאכה לייצור נשק ובמפקדות הכוח הימי של הארגון – מספרים בעצם את מה שאיש אינו רוצה לומר בקול: כבר שנתיים שצה"ל מכין את עצמו לאפשרות של כיבוש הרצועה ומיטוט שלטון חמאס.

על רקע ציון יום גוש קטיף שחל השבוע החלטנו לגלגל צעד אחד קדימה את הרעיון הזה של כיבוש הרצועה מחדש. אומנם התסריט כרגע תאורטי לחלוטין, אולם מאחר שבצה"ל מודים כי יש תוכניות מגירה מפורטות בנושא, אי אפשר שלא לשאול: האומנם הדבר אפשרי? האם מדובר רק בנטרול האיום הביטחוני על ישראל או בכיבוש הכולל החזרת ריבונות ישראלית לרצועה? אם מדובר בריבונות, האם היא כוללת מרכיבי ביטחון בלבד או גם את החזרת ההתיישבות? ואיך צעדים כאלה יתקבלו בדעת הקהל העולמית ובדעת הקהל הערבי בפרט?

לד"ר רונן שובל, דקן קרן תקווה ומייסד תנועת אם תרצו, ברור לחלוטין כי כל צעד שיינקט כלפי רצועת עזה בעתיד הקרוב או הרחוק לא יוכל להישען אך ורק על הטיעון הביטחוני. "לרבים בחברה הישראלית, גם בימין, עדיין קשה לקבל שהטיעון הביטחוני היה מאז ומתמיד משני לטיעון העקרוני, האומר שהמקום הזה שייך לנו. הארץ שלנו כוללת גם את רצועת עזה, נקודה. העובדה שכרגע הנסיבות מורכבות או לא אידיאליות למימוש הבעלות היא סיפור אחר, אך כל דיון חייב להתחיל מהנרטיב הראשוני שאומר שהמקום הזה שייך לנו.

"מכאן נובעת דעתי שאם יוחלט בעתיד על כיבוש הרצועה, אינני רואה סיבה שלא לספח את השטח הצמוד לגדר בצפון הרצועה, באזור שעמדו בו היישובים אלי-סיני וניסנית. השטח הזה עומד בשיממונו עד עצם היום הזה, ומכאן שהחזרתו לרשותנו איננה כרוכה בהזזה של אוכלוסייה אזרחית. לגבי אזורים אחרים ברצועה אינני רואה מצב אפשרי להחזרת ההתיישבות לאזורים האלה".

איך נגררנו למצב של סבבים בלתי נגמרים מול חמאס מאז ההתנתקות?

"פשוט מאוד, לא עשינו בעזה את מה שעשינו ביו"ש. השקט היחסי ביו"ש נובע מסיבה אחת ויחידה: מבצע חומת מגן. ההישג העיקרי של מבצע חומת מגן הוא עקירה מוחלטת של גורמי הטרור ביו"ש ובכלל זה הג'יהאד, חמאס וגדודי חללי אל-אקצא. המסר היה ברור: לא מתעסקים איתנו כי אנחנו משוגעים.

"המסר מהדהד חזק עד היום. בעזה ישראל נמנעת עד היום ממבצע דומה בטענה שאסור למוטט את שלטון חמאס כי לא ברור מי יבוא במקומו. היה אפשר לסיים עם חמאס במבצע צוק איתן. הפלשתינים בעזה חגגו את הפסקת האש בצעדת ענק ובמסיבת ניצחון במרכז עזה תחת כיפת השמיים. כל בכירי הטרור היו שם. היה צריך רק מטוס אחד כדי לפטור אותנו בשנייה אחת מקן הצרעות שממרר את חיינו כבר שש עשרה שנה.

"נתניהו החליט שוב לדחות את הקץ בתקווה שהפעם הדברים יתגלגלו אחרת. ייבאנו לעזה כנופיית רוצחים מתוך מחשבה נואלת שהם יפתחו פתאום נימוסים אירופיים. בהתחלה היו רק פצצות מרגמה על כפר דרום. אחרי זה התחילו להפגיז את יישובי עוטף עזה. אחרי זה הגיעו רקטות שדובי וייסגלס כינה 'צינורות מעופפים'. עברו שש עשרה שנה, והצינורות הפכו לטילים שנוחתים בתל אביב, בהרצלייה ובאפרת. נערים בני ארבע עשרה בשדרות ממשיכים להרטיב במיטות כי מאז לידתם הם גדלים לתוך מציאות פוסט-טראומטית".

אתה בעצם אומר שנתניהו לא רוצה לנצח את חמאס?

"חד-משמעית. אני גם לא מצפה ממנו למשהו כזה מאחר שנתניהו איננו איש ימין. הוא איננו כזה בשום פרמטר. נתניהו אינו מפנה את חאן אל אחמר. נתניהו עומד מאחורי המינויים של שי ניצן ומנדלבליט. נתניהו נמנע מהגבלת כוחו של בית המשפט העליון. אפילו מבחינה כלכלית אין כיום שום קשר בין המדיניות הכלכלית של שר האוצר נתניהו של שנת 2009 לראש הממשלה נתניהו של 2020, שמחלק כסף ממטוסים בלי חשבון והיגיון ועל חשבון העתיד".

מה גורם לך לחשוב שאם ימוטטו את שלטון חמאס תצמח שם מנהיגות אחרת, שקולה יותר?

"כי זה בדיוק מה שקרה ביו"ש אחרי חומת מגן. אחרי חיסול ועקירת כל קיני הטרור בחומת מגן התקבעה בהנהגה הפלשתינית ההכרה שעם ישראל לא מתעסקים. כולם יודעים איפה עוברים גבולות ההכלה. אם זה היה קורה לחמאס ולג'יהאד האסלאמי ברצועת עזה, מי שהיה קם במקומם היה מבין שזה יהיה גורלו אם הוא יחליט להתעסק איתנו".

ומה בנוגע לדעת הקהל העולמית?

"אני חושב שיש מהלכים התיישבותיים שלא יעברו חלק, בין היתר בגלל הלחץ הבינלאומי. עם זאת המשקל שנותנים לדעת הקהל העולמית בנושא רצועת עזה לדעתי מוגזם, ודאי על רקע העובדה שטרור מופעל כלפינו משם ללא הפסקה. הציפייה שמשהו יקרה או ישתנה שם אחרי שש עשרה שנה של שלטון טרור היא אשליה.

"כשמכירים בזה מקבלים אומץ לעשות את מה שצריך על אף החשש מביקורת בינלאומית. אגב, דווקא בעולם הערבי אני לא בטוח שהביקורת תהיה גדולה כל כך. מצרים למשל אולי תגנה רשמית, אך בחשאי תשלח לנו פרחים על שאנו גואלים אותם מחבורת הטרוריסטים הזאת שממררת גם את חייהם. אני לא חושב שקטאר מעוניינת להמשיך ולשלוח לנצח מזוודות של דולרים לרצועה רק כדי לקנות את השקט של חמאס. בסופו של יום חמאס הוא כאב ראש רציני ללא מעט גורמים במרחב".

ריבונות – רק באמצעות התיישבות

חבר הכנסת לשעבר צבי הנדל, שהיה ראש מועצת חוף עזה, אומר דברים דומים אבל איננו מגביל או מסייג את הרכיב ההתיישבותי. "האמת היא שאין שום פתרון לבעיית חמאס חוץ מלחזור לחבל עזה ולשלוט בו", הוא אומר. "אני יודע שמתייחסים בלעג לביטוי 'לכבוש את עזה', כביכול מדובר ברעיון הזוי, אולם לבעיית עזה יש רק שני פתרונות אפשריים: או שלטון מצרי או שלטון ישראלי.

"חבל הארץ הזה קטן מכדי להיחשב ישות עצמאית. כל הדיבורים שהיו בעבר על שיחברו את הרצועה עם יהודה ושומרון בגשר, במנהרה או במחלפים הם עורבא פרח. האפשרות היחידה שבה רצועת עזה תוכל להפוך לישות עצמאית תקרה רק אם ישראל ומצרים יתרמו לה שטחים, וזה לא יקרה.

"שוב ושוב הצענו למצרים לקבל את האחריות לרצועה. שוב ושוב הם סירבו. בהקשר הזה אני מאמין למצרים הרבה יותר משאני מאמין לישראלים. מאחר שהם לא רוצים את עזה, ועזה לא יכולה לעמוד ברשות עצמה, כפי שהוכח שוב ושוב, אין פתרון אחר אלא מלחזור ולשלוט שם".

צבי הנדל: אני לא מכיר שליטה ביטחונית ללא אלמנט התיישבותי. הפתרון לבעיית עזה הוא שיבה מלאה לחבל הארץ הזה ולחזור ולהקים את היישובים

שליטה ביטחונית או שליטה עם התיישבות?

"אני לא מכיר שליטה ביטחונית ללא אלמנט התיישבותי. זה לא קיים בשום מקום בישראל או בעולם. מאז ומתמיד עבר הגבול היכן שעברה המחרשה. ריבונות משיגים רק באמצעות התיישבות. אין דרך אחרת. מכאן שהפתרון לבעיית עזה הוא שיבה מלאה לחבל הארץ הזה ולחזור ולהקים את היישובים. המיקום של היישובים החדשים פחות משנה, העיקר לחזור. 80% מעקורי גוש קטיף ובניהם מוכנים היום לחזור ולעלות על הקרקע.

"אינני יודע אם אזכה לראות את השיבה לחבל עזה עוד בחיי, אך אין לי ספק שאין פתרון אחר. כל הדיבורים על שלטון בעם אחר לא שייכים. התושבים בעזה יהיו ישראלים בדיוק כמו ערביי נצרת והגליל. אז הם גם יחיו כמו בני אדם.

"רוב הערבים בעזה אינם רוצחים. חייתי לידם שנים רבות, ואני מכיר אותם. אנחנו עשינו מהם רוצחים כשעקרנו את עצמנו משם. אחרי הסכמי אוסלו השתתפתי בדיון במליאת הכנסת. עליתי לבמה ואמרתי 'אני יודע שתלעגו לי, אבל אני אומר לכם בביטחון מוחלט שאם מחר בבוקר עושים בחירות להנהגת חבל עזה והמתמודדים הם יאסר ערפאת וצבי הנדל, אני לוקח בענק'. אנשים צחקו, וזה רק המחיש עד כמה אנחנו לא מבינים כמה תושבי עזה סובלים. בהתנתקות לא היטבנו איתם".

ריבונות? בלתי אפשרי במתכונת הנוכחית

גם תא"ל במיל' צביקה פוגל, ראש מטה פיקוד דרום עד שנת 2003 ומנהל מרכז האש של צה"ל בקרבות הדרום במבצעים עופרת יצוקה ועמוד ענן, מסכים עם הקביעה כי אין אפשרות לכונן ריבונות ללא התיישבות. ואולם מנקודת מבטו המקצועית-צבאית אין לצה"ל כיום יכולת לכבוש מחדש את הרצועה, וללא כיבוש כולל אין מה לדבר על התיישבות.

"אני מכיר את התוכניות שהרמטכ"ל דיבר עליהן, וגם אני שמעתי את היעדים ואת מדדי ההצלחה שהוא נקב בהם", אומר תא"ל פוגל. "רציתי מאוד להאמין לאביב כוכבי שדיבר בנאום הבכורה שלו על הצורך להחזיר לשיח את המילה ניצחון. לצערי אני מלומד אכזבות בכל הקשור לפער שבין דיבורים למעשים. על כל פנים מנקודת המבט המקצועית שלי, אין לצה"ל כיום אפשרות מעשית לכונן ריבונות ברצועת עזה".

במילים אחרות, הרמטכ"ל סתם מאיים?

"לא אמרתי דבר כזה. אני חושב שחייבים לדייק בנוגע להגדרה של מטרת המבצע שצה"ל יצטרך להוציא לפועל ברצועת עזה במוקדם או במאוחר. אם המטרה היא לנטרל כל איום מרצועת עזה על מדינת ישראל, גם לדעתי הדבר בהחלט אפשרי. אבל אם מטרת המבצע תהיה להשיג הכרעה שבסופה השגת ריבונות, דבר כזה לדעתי הוא בלתי אפשרי לצה"ל במתכונתו הנוכחית.

"כדי לכבוש את עזה ולהשליט שם משטר צבאי יש צורך בסדר גודל של כוחות שפשוט אין כיום לזרוע היבשה של צה"ל. צה"ל עבר בעשרים השנים האחרונות שינויים גדולים שהתאימו אותו לסוג איומים חדש שמחייבים התערבות כירורגית נקודתית. אנחנו מצוינים בהפעלה של יחידות מובחרות, סיירות, חיל אוויר ומודיעין. מקומם של כוחות היבשה נדחק, ולמשימה כמו כיבוש רצועת עזה צריך כוחות יבשה בהיקף גדול מאוד. מבצע כזה יגרור בהכרח מספר נפגעים גדול, ודעת הקהל בישראל לא תוכל להשלים איתו. מכאן שכל הדיבורים על התיישבות חוזרת אפילו לא מתחילים".

ואת מחיר הנפגעים של פעולה לנטרול האיום מרצועת עזה דעת הקהל הישראלית כן תהיה מסוגלת לקבל?

"זו כבר לא שאלה של מסוגלות אלא של חוסר ברירה. האמת המרה היא שאנחנו לא מתעסקים עם ארגוני טרור אלא עם מדינות טרור. בצפון לבנון, בדרום רצועת עזה. אלו שתי מדינות שיש להן צבא טרור עם השפעה איראנית, מה שאומר הרבה כסף, אימונים מתקדמים ואמצעי לחימה מדויקים ומשופרים.

"כרגע מאה ושמונים אלף טילים מכוונים לעבר מדינת ישראל מצפון ומדרום. בתרחיש האופטימי ביותר, שבו כיפת ברזל עם רחמי שמיים והרבה מזל גורמים ש-99.9% מהטילים האלה נופלים בשטחים פתוחים, מיורטים או רק גורמים נזק לרכוש, זה עדיין משאיר אותנו עם 0.1%, כלומר 180 טילים שכן יפגעו במרכזי אוכלוסייה, באוטובוסים, בגני ילדים, בבתי חולים, בבתי ספר, בקניונים. אם כל טיל כזה הורג עשרה אנשים, כלומר 1,800 קורבנות מקרב אזרחי ישראל, האם זה משהו שהחברה הישראלית יכולה להתמודד איתו?

"אפשר לעצום את העיניים ולהתעלם מהמציאות, אבל האמת לא רק שלא תשתנה, היא רק תלך ותחמיר. אני מעדיף בהרבה מצב שבו אנחנו יוזמים את המבצע בזמן ובתנאים שמתאימים לנו מלמצוא את עצמנו במלחמה שנכפתה מבחוץ. הלוואי שלא נצטרך לשלם שום מחיר, אבל בין האפשרות שיהרגו אזרחים בעורף לחיילים בחזית, אני מעדיף את האפשרות השנייה מכל הבחינות. ראשית, מחיר הדמים יהיה קטן יותר. שנית צריך לזכור שתפקידם של החיילים הוא להגן על העורף, ולא מתפקיד העורף להגן על החיילים. וגם אין מה להשוות מהבחינה מורלית מחיר דמים שמשולם מתוך עמדה של עוצמה למחיר שייגבה מאיתנו מעמדה של רפיסות".

אם המחיר גבוה כל כך, אולי כדאי להמשיך באסטרטגיה הנוכחית של סבבים קטנים שקונים שקט לטווח קצר?

"השיטה הזאת של לדחות את הקץ ממשמרת למשמרת באמצעות עשיית המינימום הנדרש רק כדי להשאיר את הראש מעל המים תתנקם בכולנו. אנחנו קונים שקט מדומיין שבחסותו נאגרים עוד רקטות מדויקות וכלי נשק מתוחכמים.

"אפשר להתבשם מהשקט המדומה שקונה למשל הכסף הקטארי. האמת היא שהכסף הזה בסופו של דבר הולך לטרור. קונים בו בהתחלה דלק או חשמל, אבל את התמורה שבאה מהאזרחים ברצועת עזה מזרימים להמשך המאבק. בגבול מצרים יש מנהרות שמשאיות עוברות בהן כל הזמן עם כל מה שאתה מדמיין ומה שאתה לא. ממכוניות פאר ועד סמים וחלקי טילים. השקט הזה עומד לעלות לנו ביוקר.

לעולם הערבי לא אכפת

מה שברור הוא שבין שמקבלים את שיטתו של פוגל ובין שלאו, לכל פעולה שהיא ברצועת עזה יהיו השלכות על יחסי החוץ של ישראל ועל דעת הקהל העולמית, ובייחוד הערבית. פעם אולי לא ממש היה אכפת לנו מה הערבים חושבים או אומרים, אבל הסכמי השלום שנחתמו בחודשים האחרונים עם מדינות המפרץ ועם מרוקו משנים מעט את התמונה. האם הנורמליזציה עם ישראל מסמנת עידן חדש שבו הסוגיה הפלשתינית כבר חשובה פחות ברחוב הערבי, ולכן השתלטות ישראלית על הרצועה יכולה לעבור חלק בגרון הערבי?

כששואלים את השאלה הזאת את המזרחן וחוקר העולם הערבי ד"ר אדי כהן מאוניברסיטת בר-אילן, הוא מחלק את התשובה לשתיים. לשיטתו אין בכלל ספק שהעולם הערבי אינו מתעניין עוד בפלשתינים ואפילו מאס בהם ובהתנהלות שלהם. מנגד, ברור לו לחלוטין שעם הופעת התמונות הראשונות של גופות ילדים שנהרגו בהפצצות בעזה, האידיליה של 'הסכמי אברהם' אולי לא תתפוגג אבל בהחלט תצא לחופשה.

"העולם הערבי, ובכלל זה המצרים, ששונאים את חמאס בכל מאודם ונפשם, לא יוכלו לעמוד מנגד אל מול התעמולה הפלשתינית", הוא אומר. "אין לי ספק שכשיתחילו לזרום התמונות הקשות מעזה מדינות המפרץ יסגרו פה נציגויות ושגרירויות ואף יחזירו שגרירים הביתה. זאת הדיפלומטיה הגלויה, אבל מתחת לרדאר יהיו מסרים הפוכים שבו יודו לנו שאנחנו עושים בשבילם את העבודה המלוכלכת. בסופו של דבר ישראל תהיה חייבת לעשות את מה שהיא צריכה לעשות כדי להגן על עצמה".

יחסים דיפלומטיים לא אמורים להיות פקטור?

"אני נולדתי בלבנון. אני יהודי, אבל יש לי חשיבה של ערבי. הגישה הזאת שבה בכל פעם מנסים למצוא תירוץ למה לא לעשות את מה שחייבים לעשות היא משהו ייחודי לישראל. פעם נמנעים מפעולה כי ברק פגע במנגנון השיגור של הטיל ולא מחבל. פעם נמנעים מפעולה כי היחסים הדיפלומטיים חשובים יותר. פעם נמנעים מפעולה כי נורא חשוב שלא למוטט את חמאס כי עלול להיווצר כאוס. אין לי מושג מאיפה הגיעה אלינו התרבות הזאת שבה עושים את החשבונות של כולם חוץ מהחשבון שלנו".

ומה הפתרון?

"הפתרון הוא להפסיק להתעסק עם רצועת עזה. להכריז על ניתוק יחסים סופי. אין מים, אין חשמל, אין מעברי גבול, אין כלום. קוצבים זמן שעד אליו נערכים להוצאת ההחלטה לפועל, ופשוט מעבירים את האחריות למצרים, לליגה הערבית, לאונר"א ולאו"ם. אנחנו מסירים כל אחריות".

אתה מבין שזה יעצים פי אלף את חמאס ואת היכולות שלו?

"אז תהיה מלחמה. לפחות נוכל לקרוא לזה מלחמה, להילחם כמו במלחמה ולהפסיק לעשות חשבונות מכל הכיוונים".

ה המלוכלכת"

אולי יעניין אותך גם

כתבות אחרונות

Prev Next
הגיע הזמן לימין אמיתי

  מאמר מאת עמיעד כהן

כאן ביתי

  תושבת לוד: עדין מתפרעים...

הפרסום בעולם קטן עובד

לפרסום באתר או בשבועון

This email address is being protected from spambots. You need JavaScript enabled to view it.

דניאל 055-920-5666

מקום בעולם - מגזין הנוער מבית עולם קטן

לאתר מקום בעולם

שירות לקוחות מגזין - ok@okm.co.il 077-6621680

הירשמו לניוזלייטר

וקבלו את גיליון "עולם קטן" במייל הרבה לפני כולם