העשור הראשון Featured

 5 moshko
הפרדה השבוע מאחד האנשים הבונים, היוזמים והמגשימים ביותר שידעה הציונות לדורותיה גרמה לרבים להרהר שוב מי נותר בינינו להמשיך בכל זה * אבל בשיחה שערכנו עם משה (מושקו) מושקוביץ לפני כארבע שנים הוא נשמע מעודד מדור הממשיכים שהוא מותיר אחריו * מושקו הצעיר עלה מצ'כוסלובקיה בשנת 1935 והתמסר כולו למען המדינה, צעד עימה יד ביד עוד מימי המחתרות, שימש ראש המועצה האזורית שפיר, הקים יישובים רבים ואת הישיבות אור עציון והר עציון, ניהל את אוניברסיטת בר-אילן, שימש יו"ר מכללת שערי משפט והיה שותף בעוד מיזמים 'על הדרך'
מורדי מילר

"יום הקמת המדינה היה אחד הימים הנוראיים בחיי", מספר מושקו להפתעתנו, עד שנדמה שלא שמענו נכון.

נוראיים?

"כן. היה זה היה בצהרי יום שישי. הייתי אז במחנות המעצר בקפריסין, שבהם שהיתי כדי לסייע לניצולי השואה לקראת עלייתם ארצה. הצלחנו לשמוע ברדיו מקוטע שהיה לנו על הקרבות בגוש עציון. שמעתי את השדרן הקפריסאי מספר על הקרבות בגוש עציון. הוא תיאר כיצד היישובים נחרבו, רבים נהרגו ואחרים נלקחו בשבי. לא ידעתי מי מחבריי חי, מי נהרג ומי שבוי. מייד לאחר מכן הגיע זמן התפילה. ערכתי קבלת שבת לתנועת הנוער בני עקיבא במחנה המעצר. במהלך התפילה נעמדתי והתחלתי לומר דברי תורה, אך לא הצלחתי לעמוד בכאב ופרצתי בבכי. ברחתי לאחד החדרים הצדדיים כדי שלא יראו אותי בוכה".

אשתו של מושקו נשלחה מגוש עציון לירושלים עם בתם, שהייתה אז בת שמונה חודשים. קשר הדואר עם קפריסין היה מקוטע, ומושקו לא ידע היכן הן ומה מצבן. "מצד אחד התאבלתי על חבריי ועל היישובים שנחרבו, אך מצד שני הייתה שמחה גדולה מאוד במחנות המעצר בקפריסין. אני עצמי יצאתי ורקדתי בשמחה גדולה עם כולם משום שדחקתי את אסוני הפרטי אל מול הניצחון הגדול".

אנחנו – הציבור הציוני-דתי – היינו הגורם המאחד והמלכד. בידינו להשפיע ולהועיל, ולכן התפקיד העיקרי שלנו הוא החינוך והשמירה על קיומה של היהדות

מה היה תפקידך כשליח במחנות?

"פעלנו בעיקר בקרב הציבור הדתי-לאומי שם, הן אצל הנוער והן אצל המבוגרים. הקמנו תשתיות, עזרנו בביגוד ומזון, והעיקר היה העברת שיעורים בעברית, הדרכה והכוונה לקראת העלייה לארץ. כולם ללא יוצא מן הכלל היו שורדי שואה".

פעמים רבות מספרים על אווירה של מלחמת אחים בשנותיה הראשונות של המדינה. במחנות המעצר בקפריסין, הגם שכל התנועות והזרמים היו מיוצגים בהם, הייתה לדברי מושקו מציאות של עזרה הדדית. במדינה הצעירה המצב היה עדין יותר. "היו לי קרובים שגרו ליד החוף וראו את אלטלנה בוערת. ציוו עליהם לעזוב את הדירה, והם ברחו מפחד שאולי יקרה להם משהו. הייתה אווירה מתוחה מאוד. יש לומר לשבחו של בגין שהוא אמר 'רק לא מלחמת אחים'".

עם שובו לארץ בשנת 1949 טיפל מושקו בעשרות הנשים ממשואות יצחק (אז בגוש עציון) שבני זוגן היו בשבי. לאחר חזרת הגברים מהשבי התפנה מושקו להקמת היישובים עין צורים ומשואות יצחק באזור שפיר, ולאחר מכן הקים המועצה האזורית שפיר, שבה 14 יישובים דתיים, ובראשה עמד 27 שנים.

עסקת ואתה עדיין עוסק בהתיישבות מאז קום המדינה. האם יש הבדל בין ההתיישבות של היום ובין ההתיישבות של פעם?

"240 איש נהרגו בגוש עציון, כמניין מ"ר. אני ביקשתי להפוך את ה'מר' ל'רם'. במקום שיהיו אנדרטאות של עץ ושל אבן רציתי שנקים יישובים של תורה ועבודה. נכון שהיום המציאות שונה והאנשים שונים, אבל הכרת השליחות קיימת לא פחות. יש גם נוער מצוין, ואני אופטימי בנוגע לעתיד".

מהם האתגרים העומדים לפתחנו?

"שני אתגרים מרכזיים", פוסק מושקו ומפרט: "חינוך, על מנת להבטיח שיהודים לא ייעלמו לנו בהתבוללות בגולה. נוסף על כך יש ערך ההתיישבות של 'כל מקום אשר תדרוך כף רגלכם בו לכם יהיה'. לכן השקעתי מאמצים גדולים בגוש עציון. שם, בין ירושלים לחברון, התהלכו דוד, עמוס וישעיהו הנביא. הכול בפיסת הקרקע המצומצמת! עד היום אני עוסק בתוספת יישובים בגוש עציון ובריבוי האוכלוסייה".

במבט לאחור, מה למדת?

"למדתי שאפשר להזיז דברים גדולים מאוד מלמטה למעלה. לא הייתי חבר כנסת ולא שר, אבל האמנתי, חלמתי והגשמתי. הכול מתחיל באמונה, וזה מה שנותן את הכוח לעשות".

איזה עשור היה בעיניך החשוב ביותר למדינה?

"העשור הראשון, משום שבמהלכו הפכנו מיליון וחצי עולים דוויים ומוכים מכל העולם לפרודוקטיביים, ואיתם יחד הקמנו מדינה. הדבר הזה מעולם לא קרה בהיסטוריה. לפני שנים רבות קלטה ארצות הברית 60 אלף מהגרים מהונגריה במשך שנים. ארצות הברית עם 300 מיליון אזרחיה קלטה 60 אלף, וכולם התפעלו. אנחנו קלטנו מיליונים! ומאיפה? ובאילו תנאים? שרידי שואה!" מרים מושקו את קולו.

האם חשת אפליה עדתית או פוליטית בשנותיה הראשונות של המדינה?

"אני בטוח שנעשו שגיאות באותו זמן, אבל יש להבין שזה לא נעשה מתוך כוונות זדון אלא מתוך חוסר ידיעה וחוסר הבנה ואי-ראיית התמונה הכוללת הגדולה של מה שנעשה כאן. אני זוכר שהייתי בידידות רבה עם לוי אשכול בזמן שהיה שר האוצר. מדינת ישראל עמדה בפני שוקת שבורה: לא הייתה חיטה, ולא היה במה להאכיל את האנשים עד שנחתם הסכם השילומים.

"חיינו בתנאים איומים, ובתנאים כאלה מובן שעשו שטויות. עשו שגיאות נוראיות! אבל זה כלום לעומת ההישגים של הפיכת אבק אדם לעם שלם שעושה עבודה נפלאה. אנחנו – הציבור הציוני-דתי – היינו הגורם המאחד והמלכד. בידינו להשפיע ולהועיל, ולכן התפקיד העיקרי שלנו הוא החינוך והשמירה על קיומה של היהדות".

האם לתחושתך יש היום יותר שחיתות משהייתה בעבר?

"לא, אלא שהיום זה מתגלה יותר כי יש יותר פתיחות. את צרת השחיתות יש לבער בכל תוקף. ובציבור שלנו אנחנו ברוך ה' מתנהגים בסדר.

"אני מאושר לדעת שהקב"ה זיכה אותי לחיות בתקופה נוראת ההוד של 'מִשואה לתקומה'. במקרה יצא שנשלחתי לשליחות בקפריסין וראיתי את שרידי השואה, את הנוראות. ראיתי אילו בני אדם הגיעו, וזכיתי לראות איך על ידי אותם שרידי שואה הצליח עם ישראל להקים מדינה לתפארת".

אולי יעניין אותך גם

כתבות אחרונות

Prev Next
נתפסנו ברשת

  מאמר מאת אסף פאסי

בני אור – ככה נראה החושך

  הטור של אבינועם הרש....

הפרסום בעולם קטן עובד

לפרסום באתר או בשבועון

This email address is being protected from spambots. You need JavaScript enabled to view it.

דניאל 055-920-5666

מקום בעולם - מגזין הנוער מבית עולם קטן

לאתר מקום בעולם

שירות לקוחות מגזין - ok@okm.co.il 077-6621680

הירשמו לניוזלייטר

וקבלו את גיליון "עולם קטן" במייל הרבה לפני כולם