שחקן הכדורגל הפך לגיבור עם Featured

 14 ziyonut
 

משה נחמני

שום דבר לא הכין את שמחה חינקיס, שחקן כדורגל, להפוך לגיבור לאומי שהיישוב היהודי בארץ יישא את שמו בהערצה

שמחה חינקיס נולד ברובנה שבווהלין, אוקראינה, לציפורה (לבית גורודקו) ואלחנן חינקיס. הוא למד בחדר, וייסד עם חבריו הצעירים קבוצת כדורגל מקומית. ב-1924 השתתף בהכשרה בקלוואן, וב-1925 עלה לארץ ישראל והשתקע בתל אביב. היה פועל בניין וגם קשר ימני בקבוצת 'הכח' ואחריה באלנבי הפועל.

ב-1927 התגייס חינקיס למשטרת המנדט בעידוד הוועד הלאומי והסוכנות, שהיו מעין 'הממשלה שבדרך', והיה שוטר יהודי יחיד בין שוטרים ערבים ואנגלים בתחנת אבו-כביר, שהייתה צריף קטן בסוף רחוב עלייה בתל אביב. לרשותו הועמדו רובה בריטי וחגורה של 25 כדורים.

"בכ"ו באב בשעות הבוקר פרצו המאורעות בתל אביב ויפו", סיפר לימים חינקיס בריאיון למעריב. "זה היה יום שישי. קדמה לכך הסתה במסגד חסן-בק. ההמון הערבי המשולהב יצא להתנפל על תל אביב. בפרשת הדרכים התאסף ההמון, הם הכינו עצמם להתקפה בפרדס שהיה במקום. הייתי חבר ההגנה וקיבלתי הודעה מחבריי שהמצב מתוח ביותר ויש לעמוד על המשמר. לקחתי את הרובה ויצאתי.

"בקצה רחוב הרצל ראיתי כמה בחורים שלנו עם מקלות וכמה אקדחים מתכוננים לעמוד על נפשם. ביקשתי מהם להתפזר, כדי שלא יפלו מהם קרבנות, אם יתחילו הערבים לירות. היו לערבים רובים רבים שנתנו להם הבריטים".

כעבור שעה קלה שמע יריות. "מולי רצו שלושה חברים מההגנה, כשהם צועקים: 'חינקיס, עזור, רוצחים את החבר'ה'. "פתחתי באש לעבר הכנופיה, היא התפזרה. אך לפני כן כבר נרצחו ארבעה מחברי ההגנה. היתר נמלטו. לעברי רץ בנימין גולדברג (בנו של 'הנדיב הלא ידוע' י"ל גולדברג), אך מטרים ספורים ממני פגע כדור בראשו וצנח בזרועותי. הספקנו להעביר אותו לבית החולים, ושם מת מפצעיו.

"כמה מהמגינים באו אלי והודיעו שבפרדס נמצא מטה הכנופיה הערבית. השגחתי בכמה מהם נכנסים בריצה לבית קטן שעמד שם, על הגבעה. קראתי לכמה חברים מההגנה ואמרתי: אני הולך לתקוף את הבית. מי שרוצה שיצטרף אלי.

"בחרתי שלושה אנשים, הצטיידתי בכדורים והתקדמנו בשקט לעבר הבית. פתחנו בזהירות את השער וכששמעתי שהם משוחחים בתוך הבית פרצתי במפתיע את הדלת. היו שם בבית שבעה ערבים חמושים באקדחים, אלות וסכינים. עוד בטרם הספיקו לקום נהרגו כולם. סגרנו את הדלת וחזרנו איש למשמרתו".

חינקיס ניסה לטשטש את הראיות שקשרו בינו לבין האירוע, אולם כבר למחרת בבוקר לקח אותו קצין בריטי לחקירה במשטרת יפו, וחינקיס הואשם ברצח הערבים חפים מפשע, פעולת תגמול על רצח חבריו. "שלושה שבועות נמשך המשפט, לבסוף מצאוני חייב. גזר הדין שניתן על ידי שלושה שופטים בריטיים היה: תלייה".

כשנודע גזר הדין נסגרו במחאה כל בתי השעשועים של היהודים, והיישוב כולו זעק נגד משפט המוות. חינקיס נלקח לצינוק בבית הסוהר המרכזי בירושלים, רותק בשלשלות והולבש מדים אדומים. גזר הדין עורר זעם רב ביישוב היהודי, ובעיתון דבר פורסם מאמר מערכת שהביע אי-אמון במערכת המשפט הבריטית.

חינקיס שהה בצינוק 40 יום. עורכי דינו הגישו ערעור בטענה שאומנם הרג את הערבים, אך ללא כוונה תחילה. "לבסוף הודיעו לי: גזר דין המוות הוחלף ל-15 שנות מאסר. הייתי אדם חדש. הסירו ממני את הבגדים האדומים, ופרקו את האזיקים הכבדים בהם הייתי נתון".

ביקורי ר' אריה לוין

ר' אריה לוין, אבי האסורים, נהג להרעיף על האסירים הפליליים ניחומים שיש תקווה לאחריתם למרות פשעיהם הכבדים. כשנאסר חינקיס הגיע ר' אריה לפגוש אותו מדי יום, וקשר מיוחד נוצר בין האסיר הפוליטי (והנידון למוות) הראשון לבין הצדיק הירושלמי. קשר זה היה ראשיתה של מסכת הקשרים המפעימה והידועה של ר' אריה עם אסירי המחתרות, שהחלו לזרום לכלא החל משנת תרצ"א.

ר' אריה לוין התמנה לתפקיד רב האסירים ביוזמתו רבו הראי"ה קוק, הרב הראשי. באחד הימים שלח חינקיס מכתב נרגש אל הרב קוק וסיפר בו בשבחו של תלמידו ר' אריה: "הוא הנאד [הכלי] היחיד שנשפכו בו דמעות עשוקים" ('איש צדיק היה', עמ' 140).

בארכיונו של ר' אריה השתמר מכתב ששיגר חינקיס בשנתו האחרונה בכלא (תרצ"ה): "אז, לפני חמש שנים, מושלך בצינוק עם כבלים עם בגדים אדומים, אז היה [ר' אריה] ניצב לפני דלתי הקטנה, מגיש לי את ידו ובלחש אמר לי: 'קווה אל ד' יחזק ויאמץ לבך וקווה אל ד''. קיוויתי ומקווה עכשיו לד' שהוא יוציאני משעבוד לגאולה בקרוב".

חנינה לכבוד יום הולדת המלך ג'ורג'

המאסר העיק מאוד על חינקיס, ובמילים קורעות לב כתב לר' אריה, שעשה לילות כימים להצלתו: "בכל שנה מבטיחים לי שהשנה אשתחרר, בשנה הבאה, עוד שנה, עוד שנים... עד מתי אהיה כה מנודה מעמי ישראל? עד מתי אסבול?

"והנה החלטתי לפנות רק אל כבוד הרב, ודווקא בזמן הזה, שגדלה תקוותי. יסלח לי מאוד, בקשר עם יום מלאות כ"ה שנה לעליית מלכנו (ג'ורג') על כסא המלוכה, זאת היא הזדמנות יוצאת מגדר הרגיל, ואסור להחמיצה! אנחות מעמקי לבי צועקות אליו, מי יעזרני? למי אזעק? ולמי אצעק?"

חינקיס מיקד את בקשתו מר' אריה: "מצווה גדולה מוטלת עליו ודווקא עכשיו: רבן של ישראל, כבודו ושמו הולכים לפניו אצל הגויים. ורק לכבוד הרב, ראש שבטי ישראל, אני צועק לעזרה! די ויותר לי שישים וארבעה חודשי סבל ועינויים" (המכתב נדפס בעיתון חרות, כ"ט באלול תשכ"ב).

ואכן, ר' אריה לוין הפך עולמות, ותקוותו של האסיר התגשמה: הוא קיבל חנינה ביום הולדתו של המלך ג'ורג'. למרבה הנס, שש שנים וחצי אחר שנכנס לבית הסוהר יצא חינקיס לחופשי.

החנינה

"לא אשכח את היום הזה בו שוחררתי", סיפר לימים חינקיס. "עברתי בחוצות ירושלים ישר לבית הסוכנות. אוסישקין קיבלני בחמימות, כינה אותי 'גיבור הישוב'. הרגשתי כמו גיבור לאומי". רבים ביישוב היהודי בארץ ראו בו גיבור הראוי להערכה. הגם שהיה מפא"יניק מושבע, התנועה הרוויזיוניסטית התלהבה ממנו מאוד.

האם אכן חינקיס היה גיבור? האם נועדה פעולתו נגד הערבים להגן על יהודי תל אביב או לנקום את דם חבריו? עד היום הדעות חלוקות. מטבע הדברים יש הבדלים בין גרסאות שסופרו אז ביישוב מאימת הבריטים לבין מה שמותר לספר כיום. 'ספר תולדות ההגנה', שנדפס בשנות החמישים, תיאר את המקרה כך: "היה זה מעשה-תגמול, פרי התפרצות רגשות, לאחר שהגיעו לתל אביב הידיעות על הטבח בחברון ולאחר רצח היהודים שיצאו להציל נפשות אדם".

על היחס כלפי שמחה חינקיס כיום אפשר ללמוד משלט שהציבה עיריית תל אביב לזכרו במקום הקרב. "נאבק בפורעים ערבים", נכתב בשלט, "על כן גזר עליו הממשל הבריטי עונש מוות, אולם בעקבות לחץ ציבורי גדול זכה לחנינה".

ב-1958 התמנה חינקיס למזכיר התאחדות הספורט בארץ. הוא התגורר ברמת גן עד סוף ימיו. נפטר בט"ז באדר תשמ"ח ונקבר בבית הקברות בתל חי, סמוך לקברו של יוסף טרומפלדור.

אולי יעניין אותך גם

כתבות אחרונות

Prev Next
אור חדש בציון

  יסודות הציונות: תכירו את...

לייקר כל יממה

  הטור של סיון רהב...

הפרסום בעולם קטן עובד

לפרסום באתר או בשבועון

This email address is being protected from spambots. You need JavaScript enabled to view it.

דניאל 055-920-5666

מקום בעולם - מגזין הנוער מבית עולם קטן

לאתר מקום בעולם

שירות לקוחות מגזין - ok@okm.co.il 077-6621680

הירשמו לניוזלייטר

וקבלו את גיליון "עולם קטן" במייל הרבה לפני כולם