מנהיג ארצי פוטנציאלי? Featured

 8 alon davidi

 

"האסימון נפל לי כשהבנתי שנהג המונית נמצא במקום אחר לגמרי"
בעוד הפוליטיקה הציונית הדתית בכנסת עדיין מחפשת את עצמה, צומחת לה תופעה מרתקת של הנהגה מקומית ציונית-דתית בערים ובישובים. אפשר לומר בזהירות שאלון דוידי והעיר שדרות הם הסיפור המסקרן מכולם. מזרחי מסורתי שנולד בבאר שבע, עבר מסלול ציוני-דתי קלאסי וחזר דרומה אל השטח. זו הקדנציה השנייה שהוא מוביל עיר חילונית וגם משמש ראש האשכול המרחבי הכולל קיבוצים ויישובים שנחשבים מהשמאל * מנהיג ארצי פוטנציאלי? ימים יגידו

רועי אהרוני

יום אחד, בשיאה של תקופת הגירוש מגוש קטיף, נכנס אלון דוידי למונית והתחיל לדבר בלהט עם הנהג על ארץ ישראל ועל חבל עזה. הנהג הקשיב בנימוס, ואז ביקש לספר לדוידי מה קרה לו השבוע. "אסרתי על הבת שלי לצאת למועדון בשישי בערב", סיפר הנהג לדוידי. "בעשר בלילה דפקה לי בדלת משטרה, ואמרה לי – הבת שלך התלוננה שאתה אלים כלפיה".

"זה נתן לי מכה בראש", משחזר דוידי. "כל הזמן חונכתי בישיבות ובבני עקיבא על תורת ישראל וארץ ישראל ועם ישראל. זה כמובן חשוב מאוד, אבל פתאום קלטתי שכשאני נכנס למונית ומדבר רק על ארץ ישראל כשהוא מקבל תלונות מהבת שלו – משהו כאן מנותק.

"באותה תקופה שלאחר ההתנתקות ואותה שיחה עם נהג המונית, התחלתי את המאבק של שביתת הרעב ושל המטה לביטחון שדרות. הרגשתי שאני עושה דברים יפים מאוד בגרעין ובישיבה, אבל הם לא תמיד רלוונטיים לעולם שמחוץ לבית המדרש".

אלוף הגרעינים

אלון דוידי (47) גדל בשכונה ד' בבאר שבע, שם גרה כל המשפחה במעין חמולה סביב סבא וסבתא. "אני בא ממשפחה מסורתית", מספר דוידי. "אבא שלי לא חבש כיפה וגם האחים לא – אבל המסורת הייתה חזקה מאוד. כולם מגיעים לבית הכנסת הפרסי בשכונה ויושבים ליד סבא. בכל שבת היינו מגיעים לסבא וסבתא וקוראים במרפסת תהילים לעילוי נשמת הדודה. לא יודע איך היו לנו חמישים דודות לחמישים שבתות, אבל עובדה. אצל הספרדים, הציונות הדתית היא מאוד טבעית. הם מלאים בציונות, ומלאים בדתיות במובן המסורתי של המילה".

ביסודי למדו האחים לבית דוידי בבית ספר ממלכתי-דתי. אחיו הגדולים המשיכו למקיף א' החילוני, אולם הוא מצא את עצמו בישיבת בני עקיבא "אוהל שלמה". איך הוא התגלגל לשם? בזכות הגרעינים. לא התורניים, הפיצוחים.

"לאבא שלי הייתה חנות פיצוחים מפורסמת בכניסה לבאר שבע, 'אלוף הגרעינים'", מספר דוידי. "ביליתי שם הרבה מאוד מהזמן שלי ועזרתי לו. שם למדתי רבות איך להתייחס לציבור.

"אבא שלי ואולי עוד אחד, אברהם אמריקה, היו מכינים את הגרעינים הכי טובים. הרבנים של ישיבת אוהל שלמה היו קונים אצלו את הגרעינים, וכך הגעתי ללמוד אצלם. זה דגם מצוין של חיבור של ישיבה שנמצאת בתוך שכונה. עד שהגעתי לישיבה, לא ידעתי שיש אשכנזים וספרדים. רק בישיבה למדתי שיש נוסחים שונים".

לאחר סיום הלימודים בישיבה התיכונית עבר ללמוד בישיבת ההסדר בקרני שומרון. היום שניים משבעת ילדיו לומדים בה. "אני מאוד מעריך את הקו של קרני שומרון", אומר דוידי. "הקו הממלכתי והיחס לצבא, הלימוד אליבא דהלכתא ועשיית כל הדברים לכתחילה – אני מאוד מתחבר אליהם. הייתי קרוב אל הרב יצחק הלוי ואל הרב זאב קרוב ז"ל, שמאוד השפיע על חיי. היום אני אוהב להשתתף בשיעוריו של ראש הישיבה, הרב שמואל הבר, כשאני בא לבקר את ילדיי".

דוידי עשה "הסדר קצונה" ביחידה מובחרת בתוך מגלן. בשיעור ו' הוא נשא לאישה את נורית והחל ללמוד למבחני הרבנות, אך הרגיש שהרבנות אינה המסלול המתאים לו, ובתום השנה היה הזוג למשפחה העשירית שהצטרפה לגרעין התורני הטרי בשדרות. חצי יובל לאחר מכן, הגרעין הוא סיפור הצלחה בקנה מידה ארצי, ולדוידי יש חלק לא מבוטל בהצלחתו.

צומחת ברשויות המקומיות הנהגה חדשה. אני לא מדבר רק על עצמי. תסתכל על יוסי ברודני או יאיר רביבו. תסתכל על הפעילות המבריקה של יוסי דגן. כל הדמויות האלה, שהן גם תורניות וערכיות וגם מחוברות לשטח, הן בהכרח יותר מחוברות לצרכים של עם ישראל

 

ישיבה אברהמית

אחרי שנתיים בהן לימד בתיכון דתי של רשת אמית, נקרא דוידי לקחת את המושכות ולנהל את ישיבת ההסדר בעיר. במשך ארבע שנים זכה לראות אותה צומחת מישיבה של עשרות תלמידים לישיבה שמאות לומדים בה, וכיום היא אחת מישיבות ההסדר הגדולות בארץ. "התחברתי מאוד לסגנון של הישיבה", הוא אומר. "אני חושב שהיא הביאה בשורה של ישיבה 'אברהמית', הנמצאת במרכזה של עיר ודלתותיה פתוחות לכולם.

"בציונות הדתית אוהבים לנכס במספרים גם את התיכונים הדתיים – אבל לא תמיד מייצרים לתלמידים אפשרויות להגיע לישיבות הסדר וגבוהות. ה'אני מאמין' הכי גדול שלי בחיים הוא שצריך לייצר הזדמנויות.

"אבא שלי היה אדם חכם מאוד, היה מעביר כנער שיעורים פרטיים בפרס, אבל נאלץ לעזור להוריו ומצא את עצמו נושר מהלימודים ועובד עם אחיו בבניין. בנכדים אתה יכול לראות כבר את הגנים שלו יוצאים אל הפועל – כלומר, כשמאפשרים למישהו ונותנים לו את ההזדמנות, הוא יכול להצליח.

"בכל תפקיד שאני ממלא, אני מנסה לייצר כמה שיותר הזדמנויות לאנשים. להבנתי, זה מה שגורם להתפתחות של שדרות. הרבה ראשי ערים מתפארים בהצטיינות, ואני בתוכם, אבל הפאר האמיתי הוא הדרך שעשה אדם מנקודת הפתיחה שלו ועד לנקודה שאליה הגיע".

הדבר החיובי היחיד בפוסט-טראומה

דוידי הקים את "המטה לביטחון שדרות" כחלק ממחאת התושבים נגד ירי הקסאמים המתמשך מעזה, וזכה על כך בפרס ירושלים. הוא התמודד בפעם הראשונה על ראשות העיר בשנת תשס"ח (2008) אך הפסיד לדוד בוסקילה. בבחירות בשנת תשע"ג(2013) נבחר לראשות העירייה, ובשנת תשע"ח (2018) נבחר לקדנציה שנייה בתמיכה נרחבת של 66 אחוזים מהבוחרים.

האם לא הייתה רתיעה מאדם שמזוהה עם גרעין תורני?

"כשבאים אנשים שרוצים לשנות משהו נוצרת התנגדות, ולא צריך להיבהל ממנה. אנחנו מכירים את המתחים האלה. אבל בסוף, מדינת ישראל היא מדינה מאוד מסורתית. המטרה העיקרית של הגרעינים התורניים היא לגור עם כל עם ישראל. גם בעירייה, אני תמיד מנסה שהיא לא תייצג רק את התפיסה הדתית האישית שלי. אני גאה שאני ציוני-דתי, אבל יש לי עוד חלקים. אני מזדהה עם הפריפריאליות שלי, עם תפיסת החיים המשותפים. אני מוצא הרבה טוב גם בערכים של אחרים".

כדוגמה לשיתוף פעולה כזה מזכיר דוידי את יחסיו עם מכללת ספיר, הסמוכה לשדרות. "אני מכיר את דעותיהם של המרצים במכללה ויודע שרובם שמאלנים. למרות זאת, ואולי בגלל זה, האדם הראשון שפגשתי בתפקיד ראש העיר היה גלעד שר, יו"ר ההנהלה של המכללה. אני יודע שהוא מהאנשים שהיו במטבחון של אריק שרון והובילו את ההתנתקות, ואני כועס עליו מאוד על כך. אבל מצד שני, הוא אחראי להון אנושי שאנחנו רוצים שהוא יהיה חלק מהעשייה בארץ הזאת.

"שדרות עברה את אחת המהפכות הגדולות במדינת ישראל: עיר שמופגזת במשך עשרים שנה היא היום אחת הערים שבהן ההגירה החיובית הגדולה במדינת ישראל! וזה רק בזכות רתימה של כוחות. הדבר החיובי היחיד שיש בפוסט-טראומה הזאת הוא שהיא הפכה אותנו למשוגעים למטרת-העל: להפוך אותה להיות עיר שמחה ומשגשגת למרות הכול, ולהביא את הבשורה של שדרות לכלל עם ישראל".

"לא יכול להיות שייוולד בשדרות עוד דור לתוך המציאות הזאת"

אלון דוידי הוא ליכודניק. האם מבחינתו זה לכתחילה או מכיוון שכבר שנים ארוכות בציונות הדתית אין ממש כלי פוליטי יציב שאפשר לסמוך עליו? הוא שומר את זה פתוח בינתיים.

בהיותו ראש העיר שמשלמת את המחיר הגבוה ביותר מהאיומים מרצועת עזה, הוא אומר באופן גלוי את הביקורת שלו על תפקודה של ממשלת ישראל בנושא הביטחון.

 

"כשמדינת ישראל צריכה לבחור בין שקט למדינת ישראל ובין שקט לעוטף עזה – היא מעדיפה את מדינת ישראל. בעניין הזה לא שמעתי בשורות גם משרי ביטחון אחרים, כולל בנט. הוא לפחות היה ישר להגיד שהוא מאמין בהסדרה ורוצה לתת לה צ'אנס.אני לא מחרחר מלחמה. אבל אם הבן שלי היה חוזר הביתה עם דם על הפנים אחרי שהכו אותו, לא הייתי מסתפק בלשטוף לו את הפנים.

במקום אחר ובזמן אחר, אולי הייתי מצטרף למפלגה ציונית ואמונית. אבל רק בתנאי שהיא תהיה מחוברת לשטח – לא בהדמיה ולא בקוסמטיקה; לא מכניסים שניים-שלושה אנשים משפיעים בכל עיר וחושבים שזה חיבור לעם. זה דורש תשתית אדירה ועבודה של שנים, אבל זה יכול להצמיח מנהיגות אמיתית

"מצד אחד, אין ספק שצריך לייצר שיתופי פעולה כלכליים גם עם עזה בשביל עתיד האזור", אומר דוידי. "ראשי המועצות, עם משרד ראש הממשלה ומשרד הביטחון, מנסים לקדם פתרונות כלכליים משותפים לנו ולעזה. אני חושב למשל שאזור תעשייה בישראל שבו יעבדו תושבי עזה יכול לשחרר לחץ ולתרום גם לנו. כך גם בעניין מפעלי חשמל, אנרגיה, טיפול בפסולת ובית חולים על הגבול.

"מצד שני, לא מקובל עליי שאדם ייפצע מאשדוד מרקטה ויילחם על חייו בבית החולים, ואילו מחבלים יסתובבו חופשי בעזה עם חסינות שהם מקבלים ממדינת ישראל. לא ייתכן שנעזור לעזה עם חיסוני קורונה בלי שהם מחזירים את הנעדרים.

לדוידי הייתה לא מזמן גם חוויה אחרת מההתמודדות היומיומית עם המציאות בעזה – הנסיעה לדובאי במסגרת משלחת של השלטון המקומי. "פעם ראשונה אחרי עשרים שנה, הייתי צריך להסביר לילדים שלי שיש ערבים במדינות אחרות שלא רוצים להרוג אותנו", הוא אומר. "אתה מגיע למדינה ערבית, והם מדברים איתך על כלכלה, על חדשנות, על שיתוף פעולה בחיי היומיום.

"לעומתם, ההנהגה בעזה מתנהגת באופן לא רציונלי. אני לא מצליח להבין אותם. אם ערביי עזה יחליטו לשנות כיוון ולהתנהג כמו דובאי – אהלן וסהלן. אבל אם הם ממשיכים להכות בי – עליהם לשלם את המחיר. וכשאני מדבר על מחיר, אני לא מתכוון לזה שפוגעים בבני 16 שמפגינים על הגדר ביום שישי, אלא להפגיז את ההנהגה ואת הבתים שלה בשכונות החזקות של עזה".

יש פתרון לטווח הארוך?

"אני לא חושב שיש פתרון קסם. זו מציאות מורכבת שנולדה מהטעויות הכבדות שעשינו בגירוש מגוש קטיף. ידענו שנשלם את המחיר. אני יודע איפה אני גר ומי השכנים שלי, כך שאני לא מצפה למאה אחוז ביטחון. אבל לא יכול להיות שייוולד בשדרות עוד דור לתוך המציאות הזאת".

מה באשר לחזרת ההתיישבות היהודית לחבל עזה?

"אני מאמין בארץ ישראל השלמה ובכך שעם ישראל צריך לשבת בכל מרחבי הארץ המובטחת. אז ברור שאני רוצה שנחזור. אני לא חושב שזה פרקטי עכשיו, אבל אנחנו לא צריכים לאבד את החלום".

"אני גם ציונות דתית, אבל גם שכונה ד' בבאר שבע"

לקראת סבב הבחירות הראשון מבין מי-סופר-כמה הסבבים שהיו עד כה, השם של אלון דוידי הפציע גם בפוליטיקה הארצית. הוא סומן לא פעם כדמות שמתאימה להנהגת המפלגה הציונית-דתית אחרי שבנט ושקד עזבו והקימו את 'הימין החדש'.

זה היה חזק עד כדי כך, שבאחד הימים שבהם הכריזו בשדרות על מסיבת עיתונאים דרמטית של ראש העיר – כולם היו בטוחים שהוא עוזב את התפקיד כדי לקפוץ ראש לפוליטיקה הארצית. לבסוף התברר שהוא רק רצה להודיע על פתיחת פרויקט שיפוץ המרכז המסחרי.

"אני רוצה להשפיע", מסביר היום דוידי את החלטתו אז. "אני חושב שמה שאני עושה היום בשדרות הוא מצוין, ויש סביבי חבורה של אנשים שמקדמים את העיר. אני רואה את עצמי בתפקיד הזה לפחות לעוד קדנציה נוספת. היום היכולת להשפיע כראש עיר היא עצומה.

"המודל שהקמנו, של שיתוף מגוון הציבורים בהחלטות, הוא מודל של הצלחה. כשאני בוחר את חברי המועצה שלי, אני בוחר אותם לפי השאלה מי יכול לעשות הכי טוב לתושבים מבחינה מקצועית. לכן אתה יכול למצוא ברשימה שלי אנשי מפלגת העבודה, אנשים מהמגזר הרוסי, חילונים ודתיים. אני מוביל עם עולם הערכים שלי, אבל מנסה לחיות את הערכים של כולם.

"אני רוצה שבשדרות יהיו הרבה פסטיבלים שאפשר לעשות, ואני לא בודק אותם בציציות. אני רוצה להשפיע על החיים שלהם, וזה לא נבחן בשאלה אם הוא יקבל את הערכים שלמדתי בבית המדרש".

מה היית עושה במקרה שבו עולם הערכים שינקת בבית המדרש יתנגש עם החלטה ציבורית – למשל, אם היו רוצים תחבורה ציבורית בשבת בעיר או לקיים מצעד גאווה?

"אני מנהל את העיר שלי עם חברי המועצה, ואנחנו דנים בסוגיות תוך שמירה על הסטטוס קוו של שדרות – דברים שתמיד היו סגורים בשדרות בשבת ממשיכים להיות סגורים, לא שוברים את הסטטוס קוו. חשוב לי לקיים דיון כי שדרות היא לא אלון דוידי, היא של תושביה שמיוצגים על ידי כל חברי המועצה.

"תמיד מנסים להכניס אותך לפינות שבהן יש מחלוקת ציבורית, אבל זה רק אחוז מהעיסוק של ראש עיר; אני לא מטאטא דברים מתחת לשטיח אבל רוב הזמן אתה מטפל בדברים חשובים הרבה יותר שממלאים את העולם שלנו".

איך מאבדים מנדטים

כאמור, דוידי נמצא עמוק בליכוד. בפרספקטיבה של יותר משני עשורים במפלגה, הוא עצוב מאוד על מה שמתרחש היום בפוליטיקה הישראלית.

"סדר היום שלנו נהיה הזוי", הוא אומר. "הכול בעד ביבי או נגד ביבי. זה מצב הזוי, שאם פוליטיקאי יקום בוקר אחד ויגיד שהוא תומך בנתניהו, הוא יאבד חצי מהמנדטים שלו. כל כך הרבה אנשים מצביעים לא על נושאים עקרוניים – קורונה, כלכלה, ארץ ישראל, מערכת המשפט – אלא רק על נתניהו. אני נחרד מזה – לא כליכודניק, כישראלי".

האם אין מקום לפוליטיקאים שמבקרים את בנימין נתניהו?

"גם לי יש ביקורת על חלק מהדברים שנתניהו עושה – על המדיניות הביטחונית הכושלת בדרום וגם על ההתמודדות עם הקורונה, מלכתחילה למשל היו צריכים לייצר מודלים של איים ירוקים ולהעביר יותר סמכויות לרשויות; אבל זה משבר מתמשך ואי אפשר שלא יהיו בו טעויות".

האם אנחנו יכולים לעבור מהנהגה חילונית להנהגה שמוּנעת מתורה?

"אני חושב שהשאלה היא אחרת. האם השאיפה שלך היא שתהיה לך מדינה מצטיינת, שהריבונות שלה חלה על כל ארץ ישראל ושמקדמת שוויון בפערים – או שהציונות הדתית תהיה בראש?"

ההזדהות הסוציולוגית של המנהיג לא מעניינת אותי, אני רוצה שמדינת ישראל תהיה יותר קרובה לתורת ישראל.

"גם אני רוצה, ואני עושה זאת יום יום".

ואתה לא סבור שאפשר לחשוב על הנהגה ארצית כזו?

"תמיד שואלים מי משפיע יותר על כלל ישראל, ח"כים ממפלגה כללית או ממפלגה מגזרית. אני חושב שהתרומה הגדולה ביותר של מפלגה כללית היא שהמפלגה פותחת אמבטיה גדולה שכל אחד שופך אליה את ערכיו, וזה מדביק את החברים.

"כשאני מדבר על יהודה ושומרון, והשכן שלי מדבר על מה שחשוב לו, ואנחנו מנסים לעזור זה לזה – הדעות מתקרבות. לכן צריך לעסוק הרבה בצורכי החיים עצמם של האנשים.

"אחרי שנבחרתי הייתה מסיבה, וכולם ציפו לשמוע מה ראש הגרעין, הרב דרור טוויל, יגיד לי כראש עיר. נחש מה הוא ביקש ממני? ששדרות תהיה נקייה, שתהיה תאורה ברחובות, שיהיו פארקים לילדים. זה התפקיד שלנו, לשרת את רצון הציבור. ולכן גם השאלה אם ההנהגה תהיה יותר תורנית או פחות תורנית תלויה בקצב של הציבור".

מנהיג אמיתי ומשיחי שקר

לדוידי לא קל להביע את הביקורת שיש לו על ההתנהלות הציונית-דתית בפוליטיקה. אבל גם לא קל לו לשתוק. "הפוליטיקה הציונית-דתית עזבה את השטח, את הציבור, את החיבור לעם. זה לא סתם שמסמסו את הפריימריז בכל הבחירות האחרונות. החיבור לציבור המסורתי, שהיה אמור להיות הכי טבעי בהיותם גם ציונים וגם מסורתיים, כמעט לא קיים.

"אני חושב שמפלגה תהיה מוצלחת רק אם היא תהיה קשובה לציבור. לא סתם הליכוד נשאר חזק למרות הכאסח וההתקפות המגמתיות נגדו. כשתנועה קשורה לעם ויש בתנועה נציגים מכל הגוונים – זה חזק יותר מכל מנהיג שהוא, כולל בנימין נתניהו. אני חושב שאנשים לא מבינים מספיק שמנהיג הוא חזק רק אם המפלגה שיושבת תחתיו היא מפלגה דמוקרטית שמחוברת לשטח ברמ"ח איבריה.

"הציונות הדתית מדברת גבוהה גבוהה על הכנסת התורה לעולם הפוליטי, אבל שכחה שהתורה נמצאת בפריפריה, אצל הציבור המסורתי. ניכסנו את התורה אלינו וזנחנו את הפריפריה. אריה דרעי, שמדבר בשפה פשוטה, מצליח להגיע אליהם, וגם הליכוד. הציונות הדתית לא יודעת להנהיג שם. בזה מתבטאת ההנהגה: בחיבור שלה אל מי שהיא רוצה להנהיג. הבעיה שלי היא שכאשר מפלגה אינה דמוקרטית, יש חשש שהערכים של הציבור לא יבואו לידי מימוש".

אם היית המנהיג של המפלגה הציונית-דתית, איך היית מרכיב את הרשימה?

"קודם כול, מערב בזה את הציבור. קוראים לזה דמוקרטיה. בנוסף, הייתי מביא להתמודדות ברשימה כמה שיותר דמויות שמחוברות לציבור.

"צומחת ברשויות המקומיות הנהגה חדשה. אני לא מדבר רק על עצמי. תסתכל על יוסי ברודני (ראש עיריית גבעת שמואל, ר"א) או יאיר רביבו (ראש עיריית לוד, ר"א). תסתכל על הפעילות המבריקה של יוסי דגן – במקום לדבר כל הזמן על השאלה האידאולוגית על ארץ ישראל, הוא פועל בשטח.

"כל הדמויות האלה, שהן גם תורניות וערכיות וגם מחוברות לשטח, הן בהכרח יותר מחוברות לצרכים של עם ישראל מכל מיני מנהיגים שיושבים היום בכנסת ישראל.

"אם הייתי נבחר ליו"ר המפלגה הציונית-דתית, אלו האנשים שהייתי רוצה ברשימה שלי. אנשים אמוניים שחיים את הבעיות של העם. אנשים עם מרכיב זהות מאוד חזק, אבל יכולת לרתום גם אוכלוסיות עם מרכיבי זהות מגוונים. מנהיג אמיתי הוא אדם ערכי, אבל לא כזה שמנסה לדחוף בכוח כל הזמן את הערכים שלו לציבור. כל מנהיגות שלא צומחת מתוך הצרכים האמיתיים של הציבור – היא משיחיות שקר.

"במקום אחר ובזמן אחר, אולי הייתי מצטרף למפלגה ציונית ואמונית. אבל רק בתנאי שהיא תהיה מחוברת לשטח – לא בהדמיה ולא בקוסמטיקה; לא מכניסים שניים-שלושה אנשים משפיעים בכל עיר וחושבים שזה חיבור לעם. זה דורש תשתית אדירה ועבודה של שנים, אבל זה יכול להצמיח מנהיגות אמיתית".

איך בכל זאת מקדמים את מדינת ישראל עוד כמה שלבים לחזון הגאולה?

"מקדמים את העם שלנו למקום מוסרי יותר וטוב יותר. יש פער בין מה שאתה לומד בבית המדרש לבין המציאות בשטח, בין העולם האידיאלי לבין עולם המעשה, ולכן אני סבלני ומסתכל על הדברים כתהליך ארוך".

כלומר, אי אפשר להנהיג את המדינה בשפה אמונית?

"למה לא, ודאי שאפשר! אלא שאני לא קורא לזה גאולה. גאולה מבחינתי היא עולם טוב יותר. בוא ניישם את זה. בוא נתעסק בערכי המשפחה, ברווחה, במערכת המשפט, בקידום ההצטיינות של התלמידים. הספקטרום שלי רחב הרבה יותר".

אולי יעניין אותך גם

כתבות אחרונות

Prev Next
הגיע הזמן לימין אמיתי

  מאמר מאת עמיעד כהן

כאן ביתי

  תושבת לוד: עדין מתפרעים...

הפרסום בעולם קטן עובד

לפרסום באתר או בשבועון

This email address is being protected from spambots. You need JavaScript enabled to view it.

דניאל 055-920-5666

מקום בעולם - מגזין הנוער מבית עולם קטן

לאתר מקום בעולם

שירות לקוחות מגזין - ok@okm.co.il 077-6621680

הירשמו לניוזלייטר

וקבלו את גיליון "עולם קטן" במייל הרבה לפני כולם