כותרות חמות :

האדמו"ר הבית"ריסט
האדמו"ר הבית"ריסט

האדמו"ר הבית"ריסט

רבי יוסף ורטהיים תמך בתנועת בית"ר, העריץ את הראי"ה קוק, ואהבתו לארץ ישראל לא ידעה גבול. נכדו הרב יוסף אפרתי ממשיך את דרכו בבית המדרש להלכה בהתיישבות החקלאית

האדמו"ר רבי יוסף ורטהיים זצ"ל היה נצר לאילן רב פארות ושרשים אשר שימש רב בקהילות חשובות בישראל. משחר ילדותו הביע אהבה ונאמנות לציון והיה מהעומדים בראש התנועה הציונית-דתית בגולה.

רבי יוסף ורטהיים היה נינו של רבי אריה ליב ורטהיים, האדמו"ר הראשון בעיר בנדרי ומייסד השושלת (בשנת תק"ע), אשר מקורה בשושלת סאווראן. אביו, רבי שמעון שלמה ורטהיים, פעל רבות להפצת התורה באירופה, ובייחוד ללימוד הגמרא בקרב הדור הצעיר, עם אברך ששמו ר' יהודה ליב פישמאן, לימים שר הדתות במדינת ישראל, המוכר לנו בשמו הרב מימון. הוא היה האדמו"ר הראשון שהצטרף לציונות בראשיתה, ואף התכתב עם הרצל. הוא השתדל לעלות ארצה, אך לא הצליח.

בנו רבי יוסף ורטהיים נשא לאישה את מרת חנה (בת אדמו"רים) ונסמך להוראה בעודו אברך צעיר על ידי גדולי הרבנים. בהיותו בן 21 התמנה לרב בעיר אוסטילה שבפולין במקום חותנו הרב והאדמו"ר.

 

עומד בפרץ

בימי מלחמת העולם הראשונה הוכרח לעזוב את אוסטילה והתמנה לרב ואב"ד באוסטרהא. בשלהי המלחמה עבר לשמש ברבנות בעיר הרובישוב שבפולין. טקס ההכתרה היה מפואר ומלכותי: עם הגיעו למבואות העיר יצאו לקראתו מלווים רכובים על סוסים. השפעתו הייתה גדולה בעיר ובכל הסביבה, והוא הרבה לנסוע ולדרוש בקהילות והשתתף בכינוסי רבנים.

עם פטירת אביו נקרא לשוב לבנדרי כדי לשבת על כיסא אבותיו. שש השנים שהתגורר שם היו שנים קשות ליהודי פולין, והוא יגע לעמוד בפרץ ולהציל מה שאפשר. לא פעם העמיד עצמו בסכנה בהשתדלותו לשחרר אסיר יהודי מכלאו. בחוגי השלטונות כיבדוהו ונענו לו.

לא רק חסידים ואנשי מעשה הסתופפו בצילו אלא גם יהודים רחוקים מאמונה נהנו מזיו פניו והתבשמו מאור תורתו ומאהבתו היוקדת. אחד מבאי ביתו, יוסף כרוסט, אמר לימים: "אילו היו לעם ישראל רועי רוח מסוגו של הרב ורטהיים, הייתה מתחוללת מהפכה דתית בקרב התנועות האפיקורסיות".

 

מכתב אל "הכהן הגדול הרב קוק"

הרב ורטהיים לא היסס לגלות את דעתו הפוליטית. הוא עודד את ילדיו להצטרף לתנועת בית"ר, תרם מאונו ורוחו לתנועה זו ושימש לה סעד בשנותיה הראשונות. הרב היה מהרבנים המעטים שעמדו לימין התנועה הרוויזיוניסטית של ז'בוטינסקי בתקופותיה הקשות, כשנרדפה עד צוואר בימי הקונגרס הציוני ה-18 (1933).

הרב ורטהיים העריץ את הרב קוק, כי דמה לו בהשקפת עולמו ובאהבת הבריות. בימי המשפט הידוע נגד אברהם סטבסקי, שהבריטים האשימוהו ברצח ד"ר חיים ארלוזורוב הי"ד, התגלתה תעוזת נפשו של הרב הראשי בארץ מרן הראי"ה קוק וחיבתו האדירה לכל יהודי. הרב נחלץ אז להגנתו המשפטית של סטבסקי והרעיש עולמות עד שבסופו של דבר ניצל סטבסקי מגזר דין המוות שהוטל עליו.

לאחר זיכויו של סטבסקי שלחו הרב ורטהיים וכמה מעסקני קהילתו מכתב נרגש אל הרב קוק: "ב"ה יום ב' לסדר 'לא תגורו מפני איש', תרצ"ד, הרובשוב, פולניה. להכהן הגדול מאחיו, מרן הגאון רבן של כל בני הגולה, ר' אברהם יצחק. רבנו גאון ישראל וקדושו! הואילה נא לקבל בין כל המון המכתבים והמברקים שאתה אדמו"ר מקבל כעת, גם את מכתבנו זה מקהילה עברית בעיר הרובשוב בפלך לובלין במדינת פולין, המרהבת עוז בנפשה לגשת אל הקודש ולברך את כהן גדול דורנו בברכת חזק ואמץ!

"מאמינים אנחנו שדברי חז"ל הקדושים, בפי ר' חייא בר אבא (יומא לא:) אפילו בשביל צדיק אחד העולם מתקיים – נתקיימו ברבנו, שזכה שתגלגל זכות הצלת נפש אחת מישראל שנחשבת לעולם מלא (בב"א יא.) והצלת כבוד האומה, כנסת ישראל אשר אהבת! וכאותו הסגן שעמד אצל הכהן הגדול בשרתו בקודש ביום הקדוש, בראותו שהשם הקדוש עלה בימינו של המשרת הקדוש, גם אנחנו אומרים לרבנו הגדול: אישנו כהן גדול – הגבה ימינך! ודבריך היוצאים מלבך הטהור, לב האומה, ימצאו מקום, ויכנסו ללבבות אלפי רבבות ישראל, וכולנו יחד נבקש מאת השופט כל הארץ שבידו לבותיהם של מלכים ושרים, שיכין לבם שיקשיבו אזנם, ואז תצא כנוגה צדקת הצדיק.

"ולך אדמו"ר – החסד, וכעל גמולת כעל ישלם פעלך ויאריך ה' ימיך בטוב ושנותיך בנעימים עד שנזכה לראותך ממעוטר בעד עדיים בשמונת הבגדים, אמן כן יהי רצון. החותמים בכל חותמי ברכות בטוחים ברחמי שמים ומצפים לישועה ולנחמה בשם אלופי קהל עדת הרובשוב החושבת לערך קרוב לעשרת אלפים נפשות מישראל, כן ירבו. יוסף בהרב הגה"צ ר' שמעון שלמה זצ"ל, אבד"ק בענדר בבסרביה-רומניה, לעת-עתה אבד"ק הרובשוב".

האהבה לארץ ישראל הייתה טבועה במשפחתו, שושלת האדמו"רים. את הזיקה לתנועה המעשית של חיבת ציון ירש מאביו. שנים לפני הקמת המזרחי כבר ייסד הרב ורטהיים 'אגודה ארצישראלית ממפלגת החרדים' והיה מרצה ומטיף בעד הציונות מעל בימות בתי הכנסיות בפולין

אהבת ציון

האהבה לארץ ישראל הייתה טבועה במשפחתו, שושלת האדמו"רים. את הזיקה לתנועה המעשית של חיבת ציון ירש מאביו. שנים לפני הקמת המזרחי כבר ייסד הרב ורטהיים 'אגודה ארצישראלית ממפלגת החרדים' והיה מרצה ומטיף בעד הציונות מעל בימות בתי הכנסיות בפולין.

כשקמה תנועת המזרחי הצטרף אליה ונעשה אחד מראשיה ומנהיגיה בפולין. הוא השתתף בכמה מוועידותיה בפולין ובכינוסים עולמיים. בשנת ת"ש עלה עם משפחתו לארץ ישראל והתיישב בירושלים ברחוב עזה 18. בית מדרשו בירושלים היה מרכז לתורה וחסידות. הוא התפרסם בפקחותו הבלתי רגילה, היה מרביץ תורה לתלמידיו ולשומעי לקחו וגם עוסק בצורכי ציבור, בייחוד בענייני המזרחי.

צאצאיו

בכ"ב באדר ב' תש"ו נפטר הרב יוסף ורטהיים בשנה ה-64 לחייו. כל בניו היו פעילים בתנועה הציונית, מי בבית"ר ומי ב'החלוץ'. חתנו ויורשו ברבנות העיר בנדרי היה רבי שמעון אפרתי, רבה של שארית הפליטה בפולין אחרי המלחמה, שעלה ארצה וחיבר זוג ספרים תורניים הנוגעים לשואה: שו"ת 'מגיא ההריגה', ו'עמק הבכא'. שימש מנהל מחלקת הכשרות הארצית ברבנות הראשית.

בנו הוא הרב יוסף אפרתי, הקרוי על שם סבו האדמו"ר הציוני, בוגר ישיבת חורב וכרם ביבנה, המשמש כיום ראש בית מדרש גבוה להלכה בהתיישבות החקלאית והיה כעשרים שנה עוזרו האישי של הרב יוסף שלום אלישיב זצ"ל.

 

 

גלילה לראש העמוד
דילוג לתוכן