ד״ר שרון ליפשיץ־אשווגה, פסיכולוגית חינוכית מומחית
שאלה: אני דורש מילדיי להגיע לציונים טובים ולהתקדם בלימודים. אני משתדל מאוד לעזור להם, אבל נראה כי אצל אחד הילדים הציונים ממשיכים להיות נמוכים. אני יודע שלילד קשה, הוא צריך להתאמץ כדי להבין את חומר הלימודים ולשנן אותו, אבל איני רוצה לוותר. אני יודע שהיום פחות נהוג לדבר על ציונים והישגים, אבל אני מודה שההישגים הלימודיים של ילדיי חשובים לי ומאמין שזה יעשה טוב לילד שלי. כיצד אגדיל את הסיכוי שהילד יתקדם בלימודים וגם לא ייפגע ממני?
לפי שאלתך נראה כי מחד גיסא אתה מבין ומזהה שלילד קשה, אתה מזהה כי הוא צריך להתאמץ ללמוד יותר מילדים אחרים, ואתה מבין כי הוא לא מצליח לנוכח הקשיים. ומאידך גיסא אתה לא מוכן שהקשיים ישפיעו על הציונים. אתה מצפה ממנו, כמו מאחיו, שיגיע להישגים גבוהים.
ההתלבטות שלך משקפת ויכוח מוכר בין אסכולות חינוכיות שונות. יש הרואים בהכרה בקושי של הילד את הדרך הנכונה לקדם את הילד, ולעומת זאת יש הרואים בהצבת יעדים ודרישות את הדרך לקדמו. הקבוצה הראשונה מאמינה כי שיקוף הקשיים של הילד, הבנה מה קשה לו וקידום שלו בהתאם לקשיים הם המפתח לקידום והתפתחות. ואילו הקבוצה השנייה מאמינה כי דווקא הציפיות הגבוהות, אי ההתפשרות, ההתייחסות לילד "כמו כולם", היא הדרך המיטבית לקידומו.
אני חושבת ששאלתך מעוררת את הצורך בשילוב הנחוץ בין שתי האסכולות: כדי לקדם ילד, כל ילד, ובטח ילד עם קשיים, יש צורך בהפעלה של שתי האסכולות החינוכיות ובהוספת עוד דרך פעולה. אני קוראת לזה 'המשולש הקדוש': שילוב של צלע המודעות, צלע היעד וצלע הכלים.
צלע המודעות כוללת את ההבנה מדוע הילד מתנהג כפי שהוא מתנהג – יצירת קישור בין הקשיים האובייקטיביים, הלימודיים, ובין ההתנהגויות החריגות שהוא מבטא. במקרה של הילד שלך נייצר קשר בין הקושי בלמידה, בזכירה או בהבנה של החומר, ובין הציונים הנמוכים. הקישור יאפשר לו להבין את עצמו טוב יותר ולהיות סלחני לעצמו בעודו נתקל בקושי.
בצלע היעד שואלים לאן אנחנו שואפים להגיע. מה הציפיות שלנו ממנו? ציפיות כמו שיקשיב בשיעורים, יכין שיעורי בית, יעשה עבודות וילמד למבחנים. אצל כל ילד יוגדרו יעדים אחרים בהתאם לקשיים ובהתאם ליכולות שאנחנו משערים שיש לו.
והצלע השלישית – צלע הכלים. כדי שהילד יעמוד בציפיות שלו מעצמו ושלנו ממנו ויתמודד עם הקשיים, תפקידנו לסייע לו. עלינו להעביר לו מסר שהוא לא לבד, כשהוא צריך – אנחנו תמיד פה לעזרתו.
איך נפעיל את הכלים? אצל כל ילד הסיוע יבוא לידי ביטוי בדרך אחרת – אפשר שהילד יתרגל את הלמידה עם הוריו, באופן שההורה מסביר את החומר ואחר כך הילד משנן. אפשר גם שהכלים יהיו דרך מתן חיזוקים והתפעלות על מאמצי הילד, ואפשר שהכלים יינתנו דרך שיעורי הוראה מותאמת, כדי לקבל אסטרטגיות עבודה.
רק שילוב של שלוש הצלעות יאפשר התקדמות של הילד. אי אפשר להשתמש בצלע אחת בלי להוסיף את האחרות. הישארות בצלע המודעות בלבד עלולה להשאיר את הילד עם ירידה בביטחון ובחוויית המסוגלות. הילד יאמר לעצמו: "אני מבין שאני מתקשה ללמוד ולהבין, אבל אין לי דרך להתמודד עם זה". במצבים אלה נשמע תירוצים כמו: "הבנתי שלמידה קשה לי, אז אין מה להתאמץ".
הישארות ברמת היעדים והצבת המטרות בלבד מחלישה ומתסכלת גם היא. אנו מצפים שהילד יגיע למטרות שהן לא בנות השגה מבחינתו. נשמע טיעונים כגון: "הם מצפים ממני להצליח במבחן, אבל אני לא מצליח בכלל להבין את החומר".
הישארות ברמת הכלים בלבד מעבירה לילד מסר, שהוא זקוק לקביים תמידיים ואין לו יכולת להתמודד עצמאית. הוא לא מבין את הקשים שעימם הוא מתמודד, ואין לו מטרה לשאוף אליה, כיוון שהסביבה כל הזמן מחזיקה אותו.
אני מציעה לחשוב איזו צלע אתם מחזקים בבית, ועל איזו צלע אתם פחות שמים דגש. האם אתם יותר קשובים למצוקות ומקבלים את הקשיים? האם אתם יותר דורשים הצלחות וכועסים כאשר הילד מגיע להישגים נמוכים? אולי אתם מזהים מצוקה קלה, ומייד קופצים לעזור לו? כאשר תדייקו את הצלע החזקה, תוכלו להבחין בצלעות שעליהן אתם שמים פחות דגש. ככה תוכלו לדעת היכן להתמקד.
