כותרות חמות :

שומר השבת מתל אביב
שומר השבת מתל אביב

שומר השבת מתל אביב

"בעיר יהודית המחלל שבת הוא בוגד בעמו ובקיומו": בחזון העיר העברית של מייסד תל אביב מאיר דיזנגוף השבת נראית אחרת

בטורים האחרונים סיפרתי שמרבית מייסדי תל אביב היו שומרי מסורת, והרחבתי על כמה מהדמויות. קיבלתי כמה תגובות מעניינות. אחת התגובות שקיבלתי, מאת רב חשוב, הייתה זו: "ומה עם דיזנגוף? גם הוא לא היה ריק מיהדות!"

ואכן, ראוי לספר גם על חיבורו העמוק של מאיר דיזנגוף למסורת ישראל. דיזנגוף (לצד ידידו ר' עקיבא אריה וייס) היה מייסדה הראשי של תל אביב. הוא שימש ראש העיר הראשון (כמעט ברציפות) מהיום שבו הוכרזה כעירייה ועד פטירתו בשנת תרצ"ז (1936). בתקופתו הגשימה תל אביב את ייעודה וצמחה לעיר של מאה וחמישים אלף תושבים.

דיזנגוף היה כנראה האדם היחיד שזכה ששמו יהיה לשם פועל. בשנות השישים נוצר הביטוי "הִזְדַּנְגֵּף", במשמעות יצא למסע קניות ובילויים במרכז העיר (ברחוב דיזנגוף התל אביבי). אך מי שרוצה להזדנגף באמת, כלומר: ללכת בעקבותיו של דיזנגוף, כדאי שידע כמה דברים על האיש היקר הזה שהקדיש את חייו למען העם והארץ, וגם על יחסו למסורת. אילו ראה דיזנגוף מה קורה היום בשבתות במקומות מסוימים ברחוב הגדול והחשוב הקרוי על שמו, ייתכן שהיה קורע קריעה מרוב עצב.

הדברים הללו אינם נכתבים כדי לקטרג על יהודים קדושים שנשבו בכבלי החטא אלא כדי לחזק את ההתעוררות מתרדמת החולין שאפפה אותנו.

בסיום האספה החליטו המשתתפים כמה החלטות מעשיות. בין היתר הוחלט למנות ועדה קבועה לתקנת השבת, וגם הוחלט על מעשים קונקרטיים לאישור חוקת השבת בעיר העברית הראשונה

ביאליק: חיים לאומיים – רק עם השבת

אספה ציבורית גדולה לתקנת השבת התכנסה באור לט"ז בתמוז תרצ"ג (1933) בבית העם בתל אביב. את האספה ארגנה הרבנות הראשית לתל אביב עם ראש העירייה מאיר דיזנגוף. זו הייתה אספה ראשונה מסוגה, ונהרו אליה המונים אף שהפרסום עליה היה צנוע. התאספו בה כששת אלפים יהודים מכל השדרות והמפלגות, חרדים ומשכילים, זקנים וצעירים.

בסיום האספה החליטו המשתתפים כמה החלטות מעשיות. בין היתר הוחלט למנות ועדה קבועה לתקנת השבת, וגם הוחלט על מעשים קונקרטיים לאישור חוקת השבת בעיר העברית הראשונה.

המשורר הלאומי חיים נחמן ביאליק חפץ להגיע לאספה, אך נבצר ממנו להשתתף בה. הוא שלח למארגני האספה מכתב (שכנראה הוקרא בה): "לצערי הרב איני יכול להשתתף באספה החשובה שנערכת הערב בבית העם לשם מחאה גדולה על חילול השבת בעירנו. אבל מצטרף אני בכל לבי לזעקתכם המרה והגדולה על התופעות המגונות של חילול שבת בפרהסיא, ההולכות ומתרבות בעירנו. השבת היא המתנה הטובה והנעלה ביותר שהנחילה אומתנו לבני האדם כולם. בלעדי השבת אינני מצייר לי תרבות אנושית אמיתית וקומה שלמה של צלם א-לוקים בעולם.

"כל מי שבא לארץ ישראל מצפה למצוא כאן את השבת בתפארתה ובשלמותה, וחילול שבת כל שהוא ברבים פוצע כל לב יהודי נאמן פצע אנוש לאין מרפא. השבת היא ששמרה על קיומנו בכל ימי הגלות, וכפיית טובה מאין כמוה היא לחללה בזדון ולפגוע בה כאן בארץ אבות, במקום יצירתה וגידולה הראשונים. חטא לאומי הוא שאין לו כפרה! אין אני מצייר לי בשום פנים חיים לאומיים שלמים בלי שבת שלמה".

 

"השבת היא נשמת עמנו"

ראשון הדוברים באספה היה הרב שלמה הכהן אהרנסון, רבה של תל אביב. אחריו נאם ראש העיר מאיר דיזנגוף. וכך תוארו דבריו בעיתון: "לדעתו [של דיזנגוף] צריכה הייתה האספה להיקרא לאו דווקא מטעם הרבנות. אין כאן שאלה שבדת בלבד, אלא שאלה ציבורית ולאומית. אסור לחלל שבת בפרהסיא. לכל עם ועם יש מסורת של השקפות, אמונות, מנהגים, השומרת עליו. זהו צביונו של עם, הנותן לו קיום. אוי לו ליחיד או לקיבוץ שיבדל מתוך עמו, ועלינו להישמר מחילול שבת בפרהסיא שלא להעמיד את עצמנו מחוץ למחנה. ובעיר העברית חמורה העבירה יותר מאשר בעיר עכו"ם. זקוקה היא העיר לחותם יהודי מיוחד. גדולה הפרצה, רב הצער, ואף על פי כן יש אווירה של שבת בתל אביב, וודאי שתתוקן ותשופר בכח הזמן והרצון הטוב.

"השבת קיימה את האומה במשך הדורות למרות הרדיפות, והיא נשמת עמנו. אין שום ספק כי מי שרק לא המיר את דתו הוא מחויב לשמור את השבת, ובפרט בעיר יהודית. מי שנמצא בין הגויים ומחלל את השבת זהו עסק בינו למקום. אבל בעיר יהודית המחלל הוא בוגד בעמו ובקיומו. נפגשתי עם כומר גדול בחו"ל ואמר: אני קתולי וצריך להתנגד לישוב הארץ על ידי יהודים שיגורו במקום הנוצרי, אלא אנחנו מאחלים לכם הצלחה בתנאי שתשמרו על המסורת שלכם. אז נגיד הנה הגזע של עם ישראל ששב לארצו. אמנם אם תחללו את השבת ותבגדו בדת אז תהיו שמה יהודי הגלות כמו בויטשפל (רובע בלונדון שהיה ידוע בהווי היהודי הרוחש בו, מ"נ) ולא נכבד אתכם, אבל אם תמשיכו את ההיסטוריה שלכם יש לכם הצדקה לחיות בארצכם ולבנותה מחדש.

"על הצד הדתי דיבר הרב [אהרנסון], על צד הלאומי דברתי אנוכי, אבל יש עוד צד – החינוך העממי. אני לא מרוצה מהחינוך שבבתי הספר שלנו בארץ. זה לא מענייני, אבל אני מרגיש כשהייתי ילד למדו אותי מה זאת יהדות, אבל פה לא נותנים לילד את היהדות. אבל יש חינוך עממי שבסביבה וברחוב, השאלה היא איזה חינוך מקבל כאן מהרחוב שלנו היהודי הבא לארץ. אנו מעוניינים שכל אחד ירגיש חינוך יהודי ברחוב. אם תהיה הפקרות שכל אחד יגיד שאינני חרד, אז תתבטל האומה. צריך שהציבור יחנך את הציבור. כל אחד מן העולים צריך לדעת שכאן לא ברלין ולא פריז, כאן אין מכריח לחלל את השבת, כאן צריכים לשמור את השבת. בכלל, אוי לאיש שאין לו יום חג לעשות בו חשבון הנפש, איש בלא חג הוא כבהמה. אנו חיים בכל העולם בימים קשים שלא היו כמוהם, ובכל פעם שיש צרה לישראל עושים חשבון הנפש. כשנחרב הבית אמרו: 'תנו לנו יבנה', הם ידעו שעל ידי המסורת מצילים את העם. גם עכשיו מהצרות אנו צריכים לשוב לעמנו, לדתנו ולארצנו, ואז יראו כל העמים מי אנחנו, וכי עוד ניתן לעולם הרבה.

"בתור ראש העיריה אני רוצה להגיד גם סנגוריה. בלונדון דיברתי עם חבר הפרלמנט ואמר: 'ראיתי בתל אביב יופי שאין דוגמתו בעולם: ראיתי את השבת ושמירתה בתל אביב'. גם רב מזרחי (המשתייך לתנועת המזרחי, מ"נ) אמר לי ככה. אמנם חילול שבת בתל אביב, אנו צריכים להתחזק יותר, פה ושם יש עוד פורצי גדר, אנו נלחם נגדם ונשפיע, אבל אל נחשוב שהעיר כבר פרוצה לגמרי.

"שאלו לפילוסוף אחד: מה זה עם? וענה: עם זה רצון להמשיך המסורת. אנו יכולים לעשות מעיר זו גיהנום, ח"ו, שהצטיינותה היא ספקולציה כמו במצרים. אבל אנו צריכים לעשותה לעיר עברית עולמית, ולהתפאר בה. לתת לכל אחד מקום לחיות במנוחה. מי שעובר בשבת לפני בית הכנסת בסיגריה ובאופניים – הוא מקלקל את הרחוב. כשנהיה חטיבה אחת אז שום היטלר לא ינצחנו".

"אין כאן שאלה שבדת בלבד, אלא שאלה ציבורית ולאומית. אסור לחלל שבת בפרהסיא. לכל עם ועם יש מסורת של השקפות, אמונות, מנהגים, השומרת עליו. זהו צביונו של עם, הנותן לו קיום"

עיריית תל אביב: לא לנסוע בשבת!

והנה מודעה עירונית 36, מאת מאיר דיזנגוף, ראש העיר, שפורסמה שבועות אחדים אחרי האספה הנ"ל. כותרת המודעה היא 'נגד חילול שבת בפרהסיא': "חילול שבת בפרהסיא פוגע בשמה הטוב של תל אביב כעיר עברית טהורה. לצערנו אנו עדים לחילול שבת בפרהסיא מדעת. מרגיזה ביותר הנסיעה ברוב שאון ותרועה ברחובות העיר באופנוע, אופניים וכו', לפעמים גם ליד בתי הכנסת בשעת התפילה. גם כמה מבתי הקפה שבעיר, בייחוד אלה שעל שפת הים, אינם שומרים על הגבול אשר שמה להם העירייה, ונוהגים חירות גמורה במקח ובממכר כבימות החול. המצב הזה מכאיב ועולב כאחד לא רק את החרדים, כי אם את כל איש הרוצה לראות בתל אביב עיר ואם בישראל.

"עיריית תל אביב פונה שוב לציבור התושבים, ומבקשת לנהוג כבוד בשבת ולשמור עליה, גם בלי שוטר ונוגש. ואלה הם דרישותינו לציבור: האוטובוסים הציבוריים מתבקשים לא לנסוע ברחובות תל אביב בימי שבתות וחגים. כל החנויות ובתי השעשועים צריכים להיות סגורים מערב שבת עד מוצאיה […] כל בעלי האוטומובילים הפרטיים והאופנוע מתבקשים לא לנסוע בעיר בימי שבת וחג.

"זכרו כי השבת היא אות הסולידריות הלאומית הנפלאה ביותר מדור ודור, וכל הפוגע בה – באחדות ישראל הוא פוגע. שמרו על השבת והיא תשמור עלינו!"

לאורך השנים פעל מאיר דיזנגוף עם מרן הראי"ה קוק לקבוע את חוקת השבת בתל אביב, ויש התכתבות ארוכה ביניהם מתקופת המנדט, בשנות העשרים והשלושים. חוקת השבת הייתה למעשה הבסיס לסטטוס קוו על שמירת השבת בפרהסיה ברחבי הארץ

פעילות עם הרב קוק

לאורך השנים פעל מאיר דיזנגוף עם מרן הראי"ה קוק לקבוע את חוקת השבת בתל אביב, ויש התכתבות ארוכה ביניהם מתקופת המנדט, בשנות העשרים והשלושים. חוקת השבת הייתה למעשה הבסיס לסטטוס קוו על שמירת השבת בפרהסיה ברחבי הארץ.

"תמימי דעים אנו עם כבודו", כתב דיזנגוף לרב בשנת תרפ"א (1921), "כי צריך להיזהר מלחלל שבת בפרהסיה, וגם דאגנו תמיד שלא תעשה כל מלאכה ביום שבת קודש, ורק לצרכים חיוניים והכרחיים כמו הספקת המים לתושבים, שיש בה משום פיקוח נפש, אנו משתמשים בעבודת 'גוי שבת'".

איגרות חשובות מהתכתבות ענפה זו נדפסו בספר 'אגרות הראיה' כרך ו (שנת תרפ"ג) בהוצאת מכון הרצי"ה.

 

 

גלילה לראש העמוד
דילוג לתוכן