כותרות חמות :

שואב המים מתל אביב
שואב המים מתל אביב

שואב המים מתל אביב

ר' אבא נאמן היה ממייסדי תל אביב והקים את משאבת המים הראשונה בעיר העברית. סיפורו של מהנדס, יזם וחלוץ ציוני

 

שיעור ניכר מקרב שישים ושישה מייסדי תל אביב, העיר העברית הראשונה, היו דתיים-לאומיים. מקצתם היו תלמידי חכמים, ואחרים היו בעלי בתים אוהבי תורה. ברוב ספרי ההיסטוריה טשטשו את עובדת תורניותם של המייסדים, ובמיוחד נדחקה לקרן זווית דמותו של מי שעמד בראשם, ר' עקיבא אריה וייס ז"ל, יוזם ומייסד ומנהל אחוזת בית. לא זו בלבד שאדון וייס היה יהודי מאמין ושומר מסורת, אלא שהיה כל כולו חדור ציפייה למשיח והתכונן מעשית לבואו, וכבר סיפרנו על כך כאן בעבר.

היום אני רוצה לספר על דמות אחרת ממייסדי תל אביב, ר' אבא (אברהם) נאמן ז"ל, שהיה גם מראשוני בוני התעשייה בארץ. אבא נאמן נולד באלקסוט שליד קובנה בשנת תרל"ב (1872) לאביו הרב זאב אריה ניימאן, תלמיד חכם ממשפחת רבנים. סבו, הרב ישראל שלמה ניימאן, התגורר בארץ והיה מאנשי היישוב הישן, ונקבר בהר הזיתים.

בילדותו התחנך אבא בחדר, ובנערותו למד תורה בישיבות ליטא. בשנות בחרותו נמשך לחיבת ציון, ובשנת העלייה הגדולה תר"ן עלה ארצה עם אחיו יצחק, והוא בחור כבן 18 בלבד. בתחילה עסקו שני האחים במלאכת האות העברית (חריתת מצבות, חותמות, ציור שלטים) בבית מלאכתם שבשוק ביפו. אחר כך למד אבא בבית החרושת למכניקה מלאכת חרש ברזל ומכונאות. בשנים תרנ"ו–תר"ס עבד ביקב בראשון לציון.

לאחר חורבנה של צפת התבלט ר' מאיר פישמן בשיעור קומתו והיה מגדולי הפעילים למען החזרת עטרת היישוב ליושנה והפחת רוח חיים באודים המוצלים מאש

אשת חיל

בהגיעו לפרקו נשא לאישה את הבחורה הצעירה שרה מושלי, בתו של ר' זרח אלתר מושלי, מראשוני המתיישבים בנווה צדק, שכונה שעל גביה נוסדה לימים תל אביב. אביה ר' זרח היה שען, והוא שהתקין את השעונים במגדל השעון ביפו. ר' זרח היה בן דוד של הרבנית רחל אוירבך, סבתו של הגרש"ז אוירבך. ר' זרח נפטר בשנת תר"ף, אולם גם שנים רבות אחר כך נשמר הקשר בין משפחת נאמן למשפחת אוירבך.

שרה מושלי ספגה מאביה את רעיון הרחבת היישוב בארץ, וגם ממשפחת אמהּ, מרת יוכבד, בתו של רבי מאיר יהודה לייב פישמן ונכדת החוזה מלובלין. הרב פישמן היה "איש ישר דרך ומופלג במעשיו הטובים", ומסופר כי "התברך גם בכוח גופני רב וגבורתו היתה לאות ולמופת בכל הסביבה". הוא התגורר בעיר שדליץ שבפולין והחליט לעלות עם משפחתו לארץ ישראל ולחונן את עפרה. הם הגיעו לצפת בתחילת שנת תק"ץ.

בשנת תקצ"ז זעזעה רעידת אדמה אדירה את אדמת צפת, ואלפי יהודים נקברו תחת ההריסות. בנספים הרבים היו אשתו ורוב ילדיו של הרב פישמן, אך הוא עצמו ובתו יוכבד ניצלו בדרך נס בזכות האדמו"ר הקדוש בעל ה'בת עין': בדקות שהתרחשה בהן הרעידה הוא שהה בבית מדרשו של האדמו"ר (שקיים על תילו עד היום בצפת, ופועל בו בית כנסת). כל מי שהיו אז בבית המדרש ניצלו עם האדמו"ר, שכן רק חלק מן התקרה נפל, וחלק נשאר עומד. לאחר חורבנה של צפת התבלט ר' מאיר פישמן בשיעור קומתו והיה מגדולי הפעילים למען החזרת עטרת היישוב ליושנה והפחת רוח חיים באודים המוצלים מאש. הוא עצמו יצא כמה פעמים לחו"ל כדי להיות שד"ר בעבור עניי עירו ולשקם ולבנות את הנהרסות.

 

ממציא, יוצר ואומן

בשנת תר"ס ייסד ביפו ר' אבא נאמן בית מלאכה וחרושת למכניקה, ועשרות שנים חינך בו מאות צעירים לעבודה במתכת. בעיקר התמחה בעשיית משאבות ובשכלולן לשירות החקלאות והפרדסנות. אחת המשאבות שהשתתף בהתקנתה נכנסה להיסטוריה כמשאבה הראשונה בשירות מכבי האש בארץ, כשנוסדה בשנת תרנ"ז במושבה זיכרון יעקב אגודת הכבאים הראשונה.

אבא נאמן התפרסם כיוצר וממציא דגול, ול"משאבות אבא נאמן" שייצר יצאו מוניטין בכל רחבי הארץ, ודחקו את רגלי הייבוא. הוא גם שהמציא פטנט שהרעיש באותם ימים את היישוב בארץ מראש פינה ועד קסטינה: מתקן המאפשר את הפעלתן של משאבות הפרדסים בנפט ובחשמל כאחד.

בשנת תרס"ו יזם הראי"ה קוק הקמת מכונה ראשונה לאפיית מצות בארץ, ור' אבא נאמן נקרא לבנות את המכונה באמצעות חלקים שהובאו באונייה מרוסיה. המכונה לא עבדה על חשמל וקיטור אלא על גלגלים מונעים בידיהם של שני פועלים. ר' אבא בכישרונו הגדול המציא כמה המצאות שהקלו את מלאכת האפייה.

"אבא נאמן! קשה למצוא בישוב איש אשר שמו כה הולם לנושאו, ולכל תוכן חייו ופעלו", כתב עליו הסופר והפעיל הציוני משה סמילנסקי. "לא רבים הם בציבורנו אשר מילאו את תפקידם בחייהם בנאמנות כזאת כאשר עשה אבא נאמן. ומבשרי חזיתי! לפני ארבעים ושש שנה עשה והעמיד אבא את המשאבה בבאר הראשונה שחפרתי, וארבעים וארבע שנה עבדה בנאמנות, וכל יום הייתי מזכיר את יוצרה בתודה. כי אמנם יוצר הוא אבא ולא רק בעל מלאכה בחסד עליון, לא רק נאמן כי אם גם אמן. הוא אוהב את מלאכתו, ואם אהבה כאן – אמנות כאן. את מלוא נשמתו, את שאר רוחו משקיע אבא במלאכתו, ולכן עלתה כה יפה", סיים את דבריו.

בשנת תרס"ו יזם הראי"ה קוק הקמת מכונה ראשונה לאפיית מצות בארץ, ור' אבא נאמן נקרא לבנות את המכונה באמצעות חלקים שהובאו באונייה מרוסיה

חינוך דתי-לאומי

ר' אבא נאמן היה שומר מסורת. כובע עיטר את ראשו, וזקן קצרצר את סנטרו. בשנת תרס"ו שלח את בנו לבית הספר הדתי-לאומי הראשון בארץ, תחכמוני, שפעל ביפו. בחורף תרס"ז שלח לשם גם את בנו השני, והבנים גדליה ועזרא למדו שם גם בתרס"ט. לימים ניהל גדליה את בית החרושת שייסד אביו.

בנו של גדליה נאמן היה המדען הדגול והפוליטיקאי יובל נאמן ז"ל, ממייסדי תנועת 'התחיה' ומי שעמד בראשה. יובל גדל על ברכי סבו ר' אבא נאמן, ובתחילה חשבו שהוא ימשיך במפעל המשפחתי של ייצור המשאבות. בפועל הוא עבד שם כשנה בלבד. סבו היה אומר עליו: "ליובל אין ידיים לעבודה, יש לו רק ראש, והוא נועד לדברים גדולים יותר", ולימים התברר כמה צדק. יובל תרם גדולות ונצורות לעולם המדע בארץ ובעולם.

 

הקמת תל אביב

בשנת תרס"ט (1909) השתתף ר' אבא נאמן בהקמת אחוזת בית והיה מהשישים הראשונים שבנו את בתיהם בשכונה החדשה שמחוץ ליפו, ובכך הניחו את היסוד לעיר העברית הראשונה. בחודש שבט תר"ע (1910) כבר עמדו כשישים בתים על החולות, ומשפחות המייסדים חגגו את הכניסה אליהם. עם תום השלב הראשון, ב-21 במאי 1910, שונה שמה של אחוזת בית לתל אביב.

בית משפחת נאמן ברחוב ליליינבלום בתל אביב היה אחד מעשרת הבתים הראשונים שהוקמו בעיר, ובלט מראשיתו בדלתותיו הפתוחות לכל הנתון במצוקה וזקוק לעזרה או לעצה.

אבא נאמן התקין בראינוע עדן את הגנרטור החשמלי הראשון בתל אביב הקטנה. בעת מחסור בנפט במלחמת העולם הראשונה הסב את המנוע לפעול על פחם. במהלך מלחמה זו סייעו בני הזוג בכלכלת אזרחי תל אביב ומגורשיה.

נאמן בנה גם את משאבת המים הראשונה בתל אביב. במודעות שפרסם בעיתונות כתב: "המשאבה מספיקה מים לכל שכונת 'תל אביב' שעובדת זה יותר משנה וחצי בלי שום הפסקה כלל, ולאות כי שבעים רצון מעבודתי מסרו לי גם את בניין המשאבה הגדולה בשביל 'חברה חדשה'".

בשנים שקודם מלחמת העולם הראשונה השתתף נאמן בניהול בית המלאכה שערי תורה ביפו, שהראי"ה קוק פרס עליו את חסותו, ולמדו בו עשרות צעירים דתיים מלאכות לצד לימודי קודש.

לצד עבודתו המכנית התעסק אבא נאמן גם בציור ובאומנות. הוא בנה את התפאורה להצגה המפורסמת 'שולמית', שעלתה ביפו בסוף שנות התשעים של המאה התשע עשרה, ובשנותיו האחרונות השקיע רבות בתחום הציור והאומנות.

בערוב ימיו עלה ר' אבא נאמן להתגורר בירושלים והגשים את חלומו מנעוריו. הוא נפטר בשנת תשכ"א ונקבר בתל אביב בבית קברות טרומפלדור.

לתגובות: moshe.nachmani1@gmail.com

 

 

גלילה לראש העמוד
דילוג לתוכן