נאמנים, אבל למי?

1858526 790

מאת: ש'

ימי חורף החלו עוברים עלינו, ביתיים כאלה, אך לא לכולם. לא לילדים ותינוקות רכים שעתידים בעוד חודש להיזרק מהבית, מהילדות הבטוחה אל הרחוב הזועם, אל החורף הסוער, אל העתיד הלא ברור. משליכים אותם החוצה והורסים, רומסים ומחריבים. דורכים בנבזות על הדם המשותף. בג"ץ גזר, החליט, פסק, ואינו חוזר בו כלל וכלל. דבק בעקשנותו לעקור. ללא טיפת רחמים והיגיון, בנחרצות. גזר דין הטובל בהשקפה עוינת, מצומצמת ואפלה.

 

עמונה אינה עומדת בפני עצמה. היא מסמלת את הדרך שבה הולך העם, את האחיזה, העקירה והייסורים, את מלחמת האחים השזורה, הכואבת, החודרת. אכן, בג"ץ גם יודע לפסוק אחרת ולמצוא פתרונות, אך במקרה עמונה אין לו שום מוצא. מראות 2006 הם אשנב לקריעה שמתחוללת בעקבותיהם של "שוחרי שלום וצדק" שמביעים זלזול, שנאה וסניטה למתיישבים, אלו שמגשימים בחייהם את החזון הציוני, שנותנים את נפשם למען האומה, ומתיישבים בנאמנות ליסודות קיומה של מדינתם. אנשי החמלה מזדעקים על פשעי המדינה באוכלוסיות מיעוטים ופליטים אומללים ובאותה עת נאבקים בכל משאביהם על השלכת ילדי עמונה אל הלא נודע, ובכך ישוב הצדק על כנו. לפתע לא אכפת להם מילדים רכים ומזכויות אדם, ובטח שלא מהשייכות שלהם למקורותיהם. אך זהו, הדין נחתם ואין למי לפנות, אין עם מי לדבר.

 

הציבור המסור זוכה ליחס השפל ביותר שאפשר לזכות בו. ציבור שמעניק את כולו לטובת המדינה, נבגד ונבגד עוד ועוד. דורכים על ערכיו והוא מרבה לשתוק, להכיל, לספוג, להמשיך הלאה. 40 משפחות מושלכות אל צינת הרחוב. נכון, נעשים מאמצים להסדיר, לחוקק חוקי הגנה על ההתיישבות, לנסות להגדיר אותנו כמותרים, ככאלה שאינם פורעי החוק והסדר. אך האמת לאמתה היא שצריכת חוקים אלו היא די מבזה. המדינה החזקה שלנו אינה יכולה לטעון כנגד כל "שוחרי הצדק" וחוקותיהם שקיומנו הוא מעבר לכל אלה? שייחודנו כעם ואחיזתנו בארץ אינם תלויים בחוקים עתיקי יומין? ואם היא בוחרת להחריש ולבגוד, עלינו לקבל את פסק הדין בהכנעה?

 

נראה, שבימים הקפואים האלה, שהקור שמשודר לתושבי עמונה ובכלל להתיישבות חודר לעצמות, נמדדת מידת נאמנותו של הציבור לאמת שלו. שאלת העצמיות שלנו בארץ ישראל נבחנת כאן, איפה שהמושג מלחמת אחים תופס ממשות. אינני מעוניינת בה אך בטוחה שעלינו להילחם נגד מי שמאיים לקרוע אותנו. בטוחה במלחמה על הליבה היהודית הקיימת בנו, ואף במחיר כואב. כואב מאוד.

 

40 בתים עתידים להפך לאבק, בית כנסת, מוסדות, גני שעשועים, שבילים, אבנים, עצים, פרחים, ובעיקר חיים - מיועדים להיות שממה, עיי חורבות חשוכים. בין ההריסות יפעפע ללא הרף, כדם זכריה במקדש, הכאב, עשן הבגידה, המסכת שטרם החלה לאסוף את שבריה. ראוי לציבור אוהב, שמחנך בכל עת לאהבת העם והארץ, להוכיח את נאמנותו לדיבוריו. לעמוד בכנות מוחלטת מול האמת ולדעת לשלם את המחיר כשצריך. בואו נעלה על נס את האמת הקולחת, הבלתי מתפשרת, הבלתי נכנעת, האמת בינינו לא-לוהים שעל הנחלה הזאת אנחנו לא מוותרים, שלא נשתוק על ביצוע פשעים חסרי היגיון אף שהם באים עלינו מהקרוב אלינו ביותר. תכף עמונה נהרסת חינם. תחת ההריסות לא ייבנו בתי פלסטינים או אחרים, זהו הרס לשם עצמו ולשם תפיסות עולם מעוותות מלוות בגלי בוז ושנאה לנו, למסורים.

 

תושבי עמונה אינם יודעים היכן ידליקו את הנרות בחנוכה המתקרב. אך אורם מבהיר לנו את המהות. החג שמסמל את ניצחון האומה על המתנגדים לה מבית ומחוץ, ולא לקיומה אלא לערכיה. כשהמכבים קראו לעם להיחלץ מהמבוכה ולצאת בגאון יהדותם הם לא נרתעו מאף אחד, הם ראו מולם את כבוד הא-לוהים. הגיע יומנו ללמוד מהם, להוקיע את הרשע, את חוסר הצדק וההיגיון, להילחם על ערכיו של העם, על נאמנותו לא-לוהיו. רק כך ניטע את העתיד!

 

atarMbaolam

 

 

 

כתבות אחרונות

Prev Next
נקודת ההכרעה

   הצצה ראשונה לספרו של...

קומו ונעלה ציון

   שר החינוך במאמר מיוחד...

הפרסום בעולם קטן עובד

האתר החדש של עולם קטן

לפרסום באתר או בשבועון

This email address is being protected from spambots. You need JavaScript enabled to view it.

 

מקום בעולם - מגזין הנוער מבית עולם קטן

לאתר מקום בעולם

שירות לקוחות מגזין - ok@okm.co.il 077-662190

הירשמו לניוזלייטר

וקבלו את גיליון "עולם קטן" במייל הרבה לפני כולם