שרה גרג'י

שְׁבָט.

יִזַּל מַיִם מִדָּלְיָו.

נַרְקִיס מוֹצִיא נִיצָנָיו,

מְלַבְלְבִים עֲצֵי הָדָר

וּמִתְרַבִּים פִּרְחֵי הַבַּר.

עוֹד רֶגַע קָט

תֵעָצֵר הַמַּגֵּפָה

בְּאַרְצֵנוּ הַטּוֹבָה,

אַךְ נֶגַע שֶל שִנְאַת חִינָּם

הולֵךְ וּמִתְפַּשֵׁט בָּעַם.

אָנָּא, אֱ‑לֹקֵינוּ!

בִּזְכוּת כָּל מוֹסְרֵי נַפְשָם

עַל אַרְצָם וְעַל עַמָם –

הַחַיִּים וְהַמֵּתִים,

הַיְדוּעִים וְהָאַלְמוֹנִים –

הָסֵר מֵעָלֵינוּ

אַךְ אֶת הַנֶּגָע הַזֶּה

וּלְאוֹרָה גְדוֹלָה נֵצֵא,

וְתֵן בְּצִיוֹן מֶמְשָלָה

שֶׁתְקַדֵּשׁ בָּעוֹלָם אֶת שִׁמְךָ.