לזכרם של רב"ט ליהוא בן בסה

ורס"ן איתי זיידן

שאול

מחשבות על ההשתלטות הערבית על מרחבי יו"ש

פושע אני אם אינני צועק בכל גרוני הניחר

ורץ מאדם לאדם כל עוד כוח ואון ברגליי ושריר בלסתותיי.

פושע אני אם אינני נכנס לכל הבתים,

ואינני הופך שולחנות ערוכים למסיבת ניצחון

באשר הם שמחים על (אתנן בצורת) יחידי בניינים,

ולא שמים לנגדם את גזל הארץ ואובדן האחיזה.

פושע אני אם אינני מרכיב משקפיים להולכים לאבד,

ואינני יועץ פיננסי למשקיעים בדיירים לזמן קצר.

באשר הם עוסקים בריבוי תושבים ואינם מבינים שסכנה תבריחם.

שסכנת איבוד המרחב היא סכנת החיים.

אכן, פושע אני אם יושב אני ומרגיע מצפוני בקלישאה

האומרת אין בכוחי וזו לא אשמתי האישית.

פושע אני אם אינני מביא דבר האובדן בציון

ומזעיק את שבטי ישראל ומקהיל קהילות על

רצח קרקע אשר לא נוחם.