המרכז עדיין חרב


הופתעתי מאוד לקרוא את הדברים הבאים:


"כיצד ייתכן שאנשים שחיים בארץ ישראל יכולים לומר בברכת אהבת עולם 'והוליכנו מהרה קוממיות לארצנו' כאילו אנו חיים בקרקוב או בעיראק במאה ה-15? כיצד אנשים שיושבים בארץ אבותינו נוהגים לומר במוסף של שבת 'יהי רצון... שתעלנו בשמחה לארצנו'? כיצד בתפילת 'נחם' אפשר להיות דובר שקרים לנגד ה' ולומר 'העיר החרבה והבזויה והשוממה... מבלי בניה'?"
השאלות ה"נוקבות" הללו הזכירו לי סיפור עממי על עיר אחת שכיהנו בה שני רבנים שהיו ידועים כחכמים מופלגים, גאונים ממש. יום אחד עמדו שנים מהאברכים והתווכחו ביניהם איזה רב גדול יותר. זה טען שרב א' גדול יותר, והוכיח זאת מפסיקותיו ההלכתיות, וזה טען שרב ב' גדול יותר, כשהוא מביא ראיה מספריו המפורסמים. עבר שם ילד כבן תשע, וכששמע את ויכוח האברכים התפוצץ מצחוק... "מה קרה?" שאלו אותו. הילד השיב בפשטות: איזה מין ויכוח מטופש, הרי כל אחד רואה שרב א' גבוה, רחב ובעל בשר, ואילו רב ב' כחוש ונמוך... ברור שרב א' גדול יותר מרב ב'! הילד הבין את המושג "גדול" בעיניים ילדותיות, ועל כן לא הבין איך אפשר "למדוד גודל" לפי ספרים או פסקים.
אף בענייננו, נראה כי השאלות הללו נכתבו מנקודת מבט מצומצמת ושטחית ביותר, ואכן בעיניים ילדותיות יש להתפלא כיצד אנו אומרים על ירושלים שהיא "חרבה בזויה ושוממה" בשעה שכיפת הסלע מבהיקה ביופייה ומלאה זהב...
למעשה, ברור שירושלים "חרבה בזויה ושוממה", ולהזכירכם: כשאומרים "ירושלים" מתכוונים לעיר העתיקה והמקורית, ולא לבניין הכנסת או ל"מאה שערים". העיר ירושלים האמתית, שבה שכנו דוד ושלמה, חזקיהו וישעיהו, בית הלל ובית שמאי, שמעון הצדיק ורבן יוחנן בן זכאי – היא אכן מלאה במסגדים, כנסיות, מחבלים רשעים ועוד ועוד. דווקא השנה – שנת תשע"ו (לא הספקנו לשכוח עדיין) - היו חודשים ארוכים (החל מחג הסוכות) שבהם יהודים רבים מאוד פחדו, פשוט פחדו, מלהתקרב לעיר העתיקה ונמנעו אף מלהתפלל בכותל המערבי! עם כל הכבוד, הר הבית לא בידינו, ואין אנו יכולים לעלות וליראות ולהשתחוות, אלא אם כן נקבל אישור חד-פעמי מהנשיא אובמה, וגם אז לא בטוח שזה יועיל.
גם התפילה "והוליכנו מהרה קוממיות לארצנו" – אולי שכחנו, אבל חלק חשוב ב"ארצנו" הוא העיר שכם והעיר חברון. כדאי לברר כמה מרגישים "קוממיות" בעיר חברון, ומה עשו לחייל מסכן שבסך הכול רצה למנוע סכנה ממחבל חמוש ליד מערת המכפלה.
בכל מקרה, ברור שבעיניים יהודיות "מרכז" הארץ הוא לא בתל אביב ולא ברעננה, ואפילו לא בבני ברק או בגבעת שמואל. המרכז הוא בית המקדש שבהר הבית, וכל עוד בית המקדש לא בנוי לתפארה העיקר חסר מן הספר.
וכבר המשילו משל נבון ונכון, מבעל בעמיו שכעס על רעייתו וגירשה לכל הרוחות. לאחר זמן שמע הבעל על כך שרעייתו שוכבת באשפתות, ריחם עליה והחזיר אותה לביתו. חשבה האישה שהבעל כבר לא כועס עליה ובאה להיכנס לחדר השינה. אמר לה בעלה: עד כאן! ריחמתי עלייך והחזרתי אותך לביתי, אך בינתיים תישארי בחדר האורחים. לחדר השינה שלי אין לך זכות כניסה. והנמשל מובן.
וכל המתאבל על ירושלים – זוכה ורואה בשמחתה, במהרה בימינו.

כתבות אחרונות

Prev Next
זמן המראה

  אבינועם הרש מכין אתכם...

צעד לקראת השיבה הביתה

  שולי מועלם עד החזרה...

הפרסום בעולם קטן עובד

האתר החדש של עולם קטן

לפרסום באתר או בשבועון

This email address is being protected from spambots. You need JavaScript enabled to view it.

052-5471494 נדיה 

מקום בעולם - מגזין הנוער מבית עולם קטן

לאתר מקום בעולם

שירות לקוחות מגזין - ok@okm.co.il 077-6621680

הירשמו לניוזלייטר

וקבלו את גיליון "עולם קטן" במייל הרבה לפני כולם