א'

בעולמי היה כל העולם

הגזמתי, לא הכול.

אבל בבירור היה בו ריח ים,

אוויר ירושלים וחול.

בעולמי זרם נהר אנוש

שגליו רחשו דיבורים.

בשבילך הצבתי שם סכר

ופלוגות שומרים.

בעולמי הייתה תמונת נוף

לכל כיוון אינסופית.

היום כלואה היא במשקוף

נחנקת תחת זכוכית.

בעולמי נותרת רק את

וקירות שפעם שרו לבן.

חיפוש תודה במבט,

וצפייה להצדקת הקורבן.

את כל עולמי דחסתי,

צמצמתי לקופסה.

הכול למענך המאסתי,

אך את עודך עצובה.

בעולמי יש תקווה

שתראי בכאבי.

שהסיבה שאינך רגועה

היא כי עולמך הוא אני.