י"ט ירושלים
בגלל הקורונה אני לא נותן נשיקה לסבתא.
גם לא מחבק את סבא. חשוב לי לשמור עליהם.
לא מחייך ברחוב,
גם ככה המסכה מסתירה את הרוב.
נמנע מלהרים פחית מהמדרכה, אולי נגוע נגע גם בה.
אומר לא לחבר שמבקש אוזניות, ובטח שלא לשתות
על הבריאות שלי אין פשרות.
לא עולה לתורה, לא מנשק מזוזות, לא רוצה את הברכות של שמעון כהן במוצאי שבתות.
נהייתי סרבן לבקשה ליציאות.
לא לחלוקת מזון למשפחות נזקקות, גם לא להעברת פעולות בשבתות.
אבל לפעמים יש לי קצת תהיות, האם הסיכון הוא באמת סיבה לכל המניעות? ואולי בכלל גם הוא עוטה מסכות?