שוטרים טובים באמצע הדרך

הודיה

השבוע הייתי צריכה לעשות סידורים לשנת הלימודים באזור התעשייה "שער בנימין". נסעתי עם שלושה מילדיי. לאחר מסע קניות ממפרך חיכינו לאוטובוס שאמור לקחת אותנו הביתה. חיכינו וחיכינו, והוא לא הגיע. היה חם. לוהט. ואין מוניות. כלום. נגמרו המים, כולם צמאים.

לאחר שעה וחצי של המתנה מתישה עברו שני שוטרים יקרים ושמו לב למצוקה שלי (ואין לי מושג איך שמו לב כשעל פניי היו משקפי שמש ומסכה) ושאלו אם הכול בסדר ולמה אני עדיין פה. התחלתי לבכות. הסברתי להם שאני ממהרת לתינוק שמחכה לי אחרי כמה שעות של הסתגלות במעון ושהאוטובוס לא הגיע. בתוך דקות ספורות הם ארגנו לנו ניידת שתיקח את כולנו עד הבית. נדהמתי. איזה לב טוב, ענק, שמצליח לראות מבעד למסכה, מבעד לחום הנורא שהיה באותם רגעים.

כמה צריך להודות לשוטרים היקרים הללו שעוברים ומעירים לנו על הנהיגה, על המסכה ועוד ועוד... עם כל הבאסה שבדבר – זה לטובתנו.

ואגב – השוטר שיזם את העזרה הוא אותו שוטר שבעבר נתן לי דו"ח מבאס... איך שגלגל מסתובב לו.