שרה גרג'י

עַל חֻרְבַּן מִקְדָּשֵנוּ, עֲטֶרֶת רֹאשֵׁנוּ,

יָשַׁבְנוּ גָּם בָּכִינוּ, וּכְשֶׁקָמְנוּ, שָׁבְנוּ

אֶל הַהֲכָנות, הַמַחְבָּרות, הַרְשִׁימוֹת

עִם שֵׁמוֹת מְחוּקִים

שֶׁל דּוֹדִים אֲהוּבִים,

הַזְמָנוֹת, לַהֲקוֹת וּמַזְכָּרוֹת

מְיֻתָּרוֹת, כִּי בְּעוֹד שִׁשָּׁה יָמִים

"בַּקְטָנָה" מִתְחַתְּנִים.

וְהִנֵּה, בְּיוֹם שִׂמְחַת לִבֵּנוּ,

בּוֹ נִמְחָלִים עֲווֹנוֹתֵינוּ,

בְּגִינָה עָמַדְנוּ שְנֵינוּ,

טָלִית מֵעַל רָאשֵׁינוּ,

שֶׁקֶט סְבִיבֵנוּ,

הֶחֱרַשׁנוּ וְחָשְׁנוּ

בְּגוּפֵינוּ וּבְנִשְׁמוֹתֵינוּ

אֶת קְדֻשַּׁת הַשָּׁעָה,

אֶת קְדֻשַּׁת חַיֵּינוּ.

זָכַרנוּ וְלֹא נִשְׁכַּח

אֶת חֻרְבַּן הַמִּקְדָּשׁ, אַךְ

בְּשָעָה זוֹ הַטְּהוֹרָה

הִנַּחְנוּ אֶבֶן יְקָרָה

לְבִנְיָנוֹ בִּמְהֵרָה.