סיפורה של פרוכת Featured

1858526 790

 

אילנה גויטע

אימא הייתה חולה. אבא נפטר חמש שנים קודם. ואני איתה, והיא בציפייה שכבר אקים בית, כך שלא התפלאתי כשקראה לי והניחה בידי בד קטיפה בורדו מבריק וביקשה שלאירוסין שלי, שלא נראו באופק אז, אתפור לי חליפה מהבד שקנתה.
אחרי כמה חודשים אימא הייתה בשערי צדק, ואני נסעתי לבשר לה על ההחלטה להינשא לאדם שאני איתו היום כבר שלושה עשורים. שלוש שעות ליד מיטתה, בהלה, רופאים נכנסים ויוצאים. ואימא נפרדת מאיתנו למנוחת עולמים.
חתונה עצובה.
ילדים נולדו ואני הבטחתי להקדיש פרוכת לעילוי נשמתה מבד הקטיפה שנתנה לי. מצאתי תופרת במושב קוממיות, השארתי אצלה את הבד, ולא חזרתי אליה עוד.
היתמות משני הוריי, הנישואין הטריים והילדים הרכים השכיחו ממני את הבד ואת ההבטחה. וכשנזכרתי כבר לא זכרתי אצל מי השארתי אותו.

ככה חלפו השנים, ובני בכורי עמד להתחתן. הכול צף ועלה. גם זכר הבד והפרוכת שבהבטחה. שנה קודם לכן הגיעה אלינו מורה ממושב קוממיות. שאלתי אותה על התופרת.
סיפרתי לה על הפרוכת. למחרת היא אמרה לי , כן, חיה גוטמן, היא התופרת, היא אמרה שהבד אצלה כבר יותר מחצי יובל, קצת כמו אבן על הלב, כי לא ידעה למי להחזירו. וכמו בסיפורים שבגמרא שמרה עליו עד שתזכה לקיים בו מצוות השבת אבדה.

לא הסכמתי לקבלו דרך המורה שהציעה לי להיות השליחה. רציתי לראות במו עיניי אישה יראת השם. רציתי לחבק ולהידבק באור העוטף אותה בצדקותה.
והנה שלושים שנה אחרי שאימא הלכה לבית עולמה זכיתי להכניס פרוכת מרשימה לישיבה שבה לומד בני, ישיבת קרני שומרון. פרוכת לעילוי נשמת אבא ואימא.
את הפרוכת התאמנו לרוח הישיבה, ומהבד של אימא יצרנו שתי תמונות לזכר ההורים שלי ושל בעלי, והן תלויות על ארון הקודש משני צידי הפרוכת בישיבת אור עציון, שבה למדו בעלי ושניים מבניי הי"ו.

 

כתבות אחרונות

Prev Next
הדופק נמשך

  הטור של סיון רהב...

הכאב והדרך

  עוזי דיין כותב על...

הפרסום בעולם קטן עובד

לפרסום באתר או בשבועון

This email address is being protected from spambots. You need JavaScript enabled to view it.

דניאל 055-920-5666

מקום בעולם - מגזין הנוער מבית עולם קטן

לאתר מקום בעולם

שירות לקוחות מגזין - ok@okm.co.il 077-6621680

הירשמו לניוזלייטר

וקבלו את גיליון "עולם קטן" במייל הרבה לפני כולם