להגיש לנתניהו את הלחי השנייה

ניסים

כידוע בציבורנו, הציבור הדת"ל, יש שיעור לא מבוטל של אנשים שאינם מצביעים למפלגה מגזרית. זה טוב? זה רע? אני מאמין שבארבע השנים הקרובות (אם לא יהיו שוב בחירות בקרוב) עוד נדון בזה הרבה. אבל רציתי להתמקד בעיקר במי שהצביעו בבחירות האחרונות לליכוד. מעבר לזה שלדעתי זוהי איננה מפלגה ימנית אותנטית, אני חושב שהגיע הזמן שנעמוד בגב זקוף. יש כאן אדם ששמו בנימין נתניהו, והבן אדם הזה לא מפסיק לרדת עלינו! לא מפסיק ללכלך! עלינו, על הפוליטיקה שלנו, על המנהיגים שלנו, ושלא נדבר על המוסדות שלנו. צפיתי בכנס ירושלים שערכה קבוצת העיתון בשבע, ופשוט הזדעזעתי! למה מחאתם לו כפיים? הגשתם לו את הלחי השנייה, והוא ניצל את זה. איפה האמיץ שהיה קם וזועק? כלום.

אז כן, אנחנו אוהבים לכבד את המנהיגים שלנו, במיוחד אם הם ראשי ממשלה, וכך צריך. וכידוע, יש לביבי לא מעט זכויות. אבל הגיע הזמן גם לעמוד על שלנו, לקום ולצעוק כשצריך. אנחנו תמיד עזרנו למדינה וירדנו מתחת לאלונקה. ראיתי את הפעילים של ימינה, של בני עקיבא, של זזים לימין ועוד רבים שיצאו בהמוניהם ופשטו על כל הארץ. הוצאנו אנשים מהבתים, צעקנו ברחובות, והכול למען גוש הימין, לא רק בשבילנו. יישר כוח לנו. אנחנו יכולים לצרף לרשימת ההישגים שלנו עוד הישג חשוב! ואם לא נפרגן ונדאג לעצמנו, אף אחד לא יספור אותנו!