תגובה למשה כרמי על הדברים שכתב על נוער יצהר

מוריה מאיה אפלקר, יצהר

כבודו של הכותב במקומו מונח. אך צר לי שבחר להתנכר ליישוב שלם רק משום שאינו מאמץ "גישה של הכרת הטוב" כלפי כוחות הביטחון. תושבי יצהר הם אנשים נפלאים, טובים וראויים, חדורי אהבת ישראל עצומה. לא במקרה יש לנו מספר דו-ספרתי של תורמי כליה. כולנו מגדלים משפחות לתפארת וחיים את חיינו בכבוד ושמחה.

אכן, יישובינו אינו ככל יישובי יו"ש. בתינו נבנו על טהרת העבודה העברית. תענוג ללכת ברחובות ולראות פועלים בעלי זקנים ופאות. לשמוע עברית ולא ערבית. אני גאה לגור ביישוב כזה.

תפקידם של כוחות הביטחון הוא להגן, להילחם ולנצח. הבעיה מתחילה כאשר הם סוטים מן הדרך. כשהם אינם מסוגלים להבחין בין אויב לאוהב. מדוע אינם נוהגים באותה כוחניות ואלימות כשמדובר בפעילי שמאל קיצוני או בפורעים ערבים שבאמת מרימים עליהם יד ומבזים את כבודם? מדוע ידם קלה על ההדק רק כשמדובר ביהודים בעלי פאות וכיפות גדולות?

כשנעצר נריה זארוג הותקנו בבית ששהה בו מצלמות, והן תיעדו את האלימות הקשה של הכוחות. אלימות הופנתה גם כלפי תושבים שבאו למקום למחות על מעצרו. שכנה שלי שעמדה בצד וצילמה את המתרחש נהדפה בגסות בידי שוטר מג"ב ונפלה על הרצפה, ובחור שביקש להגן עליה חטף מכות אף הוא! אלימות ללא כל הצדקה מקוממת בעיניי, ואני תמהה על שהכותב העז להפנות את האשמה אלינו, מאחר שאיננו 'מחבקים', כלשונו, את כוחות הביטחון.

אסיים בתקווה שהכותב ילמד לכבד את מי שאינם חושבים כמוהו. וכן, גם יתנשא עליהם קצת פחות.