ישי

איום, איום ונורא. טיפה של נחמה, קרן אור קטנה בביקור של בן, נכד או קרוב משפחה. ניוון ושכחה, מעין חיים ללא משמעות או מטרה.

החברה נעלמת, מתפוגגת, אלי אדמה צוללת, שוכנים לעד בבית אבן מבודד.

ישנם שכבר הלכו לעולמם, ישנם שעוד נושמים באותו בית אבן מבודד ומרוחק, אותו בית אבן שהחברה בנתה במיוחד לאנשים שאינה רוצה לראותם, שאיננה באמת מכבדת אותם...

נדאג לכם לכול: אוכל, שתייה, לינה ורפואה, שתמשיכו שם באותה פינה, שלנו לא תהוו הפרעה.

אוצרות חוכמה יורדים לטמיון, מוסר וכבוד בסיסיים של הכרת הטוב הופכים לשיממון. כשהכסף והשקט שלנו תופסים את כל המקום, אין באמת מקום לסבא וסבתא בסלון.

נשלם לאחרים שיעשו את העבודה, כי הרי הנחת והשקט שלנו חשובים יותר מכל דבר אחר בעולם.