זוגות זוגות והעורב – לחיזוק אלה שלא מצאו לעצמם מנוח

חנן גויטע

זוגות זוגות באים אל התיבה.

זוגות זוגות והעורב.

זוגות זוגות באים אל התיבה,

שמחים, מאושרים, מלאי חיים.

זוגות זוגות והעורב.

כולם בשליחותו של מקום,

גם לעורב ישנה שליחות, אך לעורב אין מקום.

כמה נוח לעמוד בצד ולומר לו להתקדם לשליחות, "זה גג שבוע".

כמה נוח להיות בתוך תיבה, כי כששניים יחד, הכול רגוע.

אך העורב כולו אימה, נפול רוח.

שלא יעשה קניין ברעייתו, על זה לא יהיה מיקוח.

משום שלעורב אין מקום, אין אפילו 'יד',

מדוע נשלח אל האינסוף? שגם נשמתו תאבד?

נשאר סחור סחור סביב התיבה - רוצה בתוך.

אבינו שבשמיים, יש על מי לסמוך?

לעורב קשה עכשיו, קשה, מאוד.

לסמוך אין לו על מי, בקושי על עצמו.

אך העורב יודע דבר אחד, לא זו היא שליחותו.

שליחותו מכוונת לעתיד, לעת בה אין מאכל והעץ לא נותן פריו.

מיועדת לאדם אחד מיוחד, לאליהו שיבוא.

(אליהו, כשאתה תיטה למות, אביא לך עשרת מונים.

"מה איתי", שאל העורב, לי לא מגיע חיים?)

לעורב יש הרבה מה לתת, רק ביקש ביתו לבנות,

אך, מה לך פה אליהו? מתי תתרץ קושיות ובעיות?

--

רק עלינו לזכור

שבתוך ההסתרות בדרך אל הבית,

עוד תגיע יונה ובפיה עלה של זית.