נחשון מאיר

וַאְַנִי שָׁב,

סַב עַל עִקְבֹתַי

לִנְקֻדַּת הַהַתְחָלָה,

לְמִדַּת הָעְַנָוָה,

לִתְחִלָּתָה שֶׁל הַרְפַּתְקָה.

כְּמוֹ יֶלֶד בְּכִתָּה א' עִם תִּיק גָדוֹל עַל גַּבּוֹ,

פּוֹתֵחַ מַחְבֶּרֶת רֵיקָה וְלוֹמֵד אֵיך לִקְרוֹא.

מַסְכִּים לְהִתְבַּטֵל, לִטְעוֹת, לְנַסּוֹת,

לְהַתְחִיל מֵחָדָש גַּם כְּשֶצָבַרְתִּי כָּל כָּךְ הַרְבֵּה נְקֻדּוֹת,

כְּשֶׁכְּבָר הָיִיתִי קָרוֹב לַסּוֹף.

אֲבָל אֵיזֶה סוֹף?

אוּלַי זֶה טוֹב

שֶׁאֵין.

שֶׁיֵּשׁ תָּמִיד לְאָן לְהִתְקַדֵּם.

שֶׁבְּכָל שָׁלָב בַּמִּשְׂחָק אַתָּה הוֹפֵךְ לְגֹלֶם לִפְנֵי פַּרְפָּר,

וְשׁוּב חוֹשֵׁב לְעַצְמְךָ - "וּוַאי, כַּמָּה אְַנִי מוּזָר".

שֶׁנֶּחְשָׁךְ עוֹלָמְךָ בְּסוֹף כָּל יוֹם

כִּי הַשֶּׁמֶשׁ שׁוֹקַעַת, וְכָכָה זֶה בְּעוֹלָמֵנוּ.

וְאוּלַי תִּישָן וְתַחְלֹם, עַל עוֹלָם אַחֵר וּדְמוּיוֹת אְַחֵרוֹת,

וְתִּתְעוֹרֵר לַמִּשְׂחָק הָאֲמִתִּי עִם הַשְׁרָאָה מְחֻדֶּשֶׁת.

וְתַחְלִיט שֶׁמַּסְפִּיק כְּבָר עִם הַקַּשְׁקֶשֶׁת,

כִּי אַתָּה יוֹדֵע לְאָן לָלֶֶכֶת

וְיוֹדֵע אֵיפֹה נָפַלְתָּ, וְנִזְכַּרְתָּ

שֶׁאַתָּה בְּעֶצֶם יוֹדֵע אֶת הַכְּלָלִים, אֲפִלּוּ אֵלּוּ הַמְּסֻבָּכִים.

וְשׁוּב מוּכָן לְהִתְנַסּוֹת בְִמְבוֹךְ הַצְּלָלִים

כִּי מַשֶּׁהוּ, שֶׁלֹא מְוַתֵּר,

בּוֹעֵר לְךָ בִּפְנִים.