ח'

השגרה עשויה מזכוכית.

עדינה, שקופה,

חלקה.

וכשהיא נשמטת מבין הידיים,

רסיסים חודרים.

שוברים שגרה. 

שוברים, והיא

מכאיבה מלהישבר.

והפחד הוא שירססו אותנו

כל הזכוכיות האלה.

שלא נתעורר כל יום מחדש,

ונתחיל לפהק פיהוקים של

הרגל.

שנמשיך להתפלל, שנפסיק ליילל.

ובמדברות, בלי שגרה,

החול חולף, עף ברוח,

מתגבש לכדי

זכוכית.