תמונת ט' באב Featured

1858526 790

התמונה שרק תשעה באב מסוגל לחשוף

אריאל

בינינו, מה כל הקטע הזה? ביג דיל, לא נבנה בית מקדש, מה כבר קרה? אם זה באמת העיקר – סבבה, אז בוא נבנה! מה אתה אוכל ת'ראש עם אבל? להיות בדיכאון יקדם משהו? ולא להגיד שלום? תגיד לי, השתגעת? איך אני אמור לבנות אהבת חינם אם אני אפילו לא יכול להגיד שלום לחבר?

כנראה יש פה משהו אחר. משהו אחר לגמרי. שינוי תפיסה. יום אחד הופכים את ההסתכלות לחלוטין.

כל השנה אני מתרכז במה שיש. כמה טוב יש לי, כמה טוב כאן. יש בעיה? מתקנים. כמה התקדמנו בשבעים השנים האחרונות! יש לנו פה מדינה, צבא, כלכלה, תורה, פריחה, וכו'. עם ישראל חוזר אל ארצו, כן, אחרי אלפיים שנות גלות. אנשים הקריבו את החיים שלהם רק כדי לגעת בכותל המערבי. תראו כמה אנשים יש בתשעה באב בכותל, אלפים! ובגדול, עם כל הקשיים בכל הנושאים – וואלה טוב כאן. נחמד כאן. יש מה לתקן; יש מה לשפר; אבל להגיד בתפילת נַחֵם "העיר האבלה והחרבה, הבזויה והשוממה"? איזו כפיות טובה! באמת צריך לבטל את זה.

ההסתכלות הזאת היא הסתכלות טובה. הסתכלות חשובה. הסתכלות של יום ירושלים. הסתכלות סובייקטיבית. הסתכלות מלמטה למעלה. מי שחושב שלא התקדמנו והשתפרנו בעשרות ובמאות השנים האחרונות וחושב שאנחנו עדיין בגלות טועה, וטועה בגדול.

אבל יש מי שטועה טעות חמורה הרבה יותר. מי שמפספס את העיקר לחלוטין.

מי שחושב שכל הבנייה הזאת חשובה בפני עצמה, שהגענו לשיא - פספס הכול. מי שחושב שמה שיש לי עכשיו זה הכול – החטיא את המטרה.

יום אחד בשנה, בתשעה באב, אנחנו הופכים את ההסתכלות. הופכים את המבט מהסתכלות של מלמטה למעלה – להסתכלות של למעלה למטה. הסתכלות אובייקטיבית.

בתשעה באב אנחנו בודקים את השאיפות שלנו. האם אנחנו שואפים שמה שינחה אותנו ומה שיחיה אותנו הוא הקודש? האם אנחנו רצים במרוץ החיים ו"זורמים" על ה' אבל בפועל אולי שוכחים אותו?

בתשעה באב אנחנו עוצרים שנייה את שטף החיים והטוב ומסתכלים מתוך נקודת המבט של הקודש. מה המטרה של כל החיים האלה? מה התכלית של כל הסיבובים והצרות האלה? אנחנו רוצים שכל החיים שלנו יהיו יונקים מהקודש. שהחיים האמיתיים והרלוונטיים יהיו החיים הרוחניים. כל הבניין החומרי הזה נבנה בשביל הקודש, כדי שהקודש יופיע בחיים שלנו. ואם אנחנו לא עוצרים לרגע ושואלים את עצמנו אם כל הבניין הזה באמת יונק מהקודש ושואף אליו – אנחנו ניבלע בבניין גדול שלא שווה כלום. הכנות ללא מטרה. הכנות לחתונה בלי להתחתן. לבשל אוכל בלי לאכול.

וכשאנחנו מסתכלים מנקודת המבט הזאת ושואלים את עצמנו את השאלה הזאת, אנחנו נאלצים לענות לעצמנו את התשובה הקשה. לא. אנחנו יכולים להשתדל מאוד להחיות את החיים שלנו מהקודש, אבל העיקר חסר מן הספר. אנחנו לבד, בפירוד, אין לנו בית מקדש. אין לנו נבואה. אין לנו חיבור ישיר לקב"ה. יתומים היינו ואין אב.

בתשעה באב אנחנו מסתכלים מנקודת מבט של התכלית. ומנקודת המבט הזאת אין לנו כלום, חורבן אחד גדול. כל הבניין הזה הוא עצום, אבל העיקר – איננו. לא סתם ההלכות של תשעה באב משוות את היום הזה להלוויה. למי שמתו מוטל לפניו. אחים אהובים, מתנו מוטל לפנינו! אנחנו משפחה יפה ומפוארת שאין לה אבא ואימא. זה נורא ואיום.

אם לא נדע לעצור לרגע כדי לקבל פרספקטיבה רחבה של איפה אני ביחס ליעד – כל השגרה, כל הבניין, לא שווים כלום. אני אתָקע בהתבוססות בהכנת המדרגה בלי להבין שאני צריך בסוף לטפס עליה.

לכן בתשעה באב אנחנו חיים ליום אחד את הפירוד. את החורבן. את ההסתכלות של התכלית שאיננה. ולכן לא נאכל ולא נשתה ואפילו לא נגיד שלום. כי היום אנחנו לא מתבוננים במבט של בניין פרודוקטיבי, אלא רואים שבהבנת החוסר ניתנת האפשרות לבנות 'יש' גדול הרבה יותר. סותר על מנת לבנות. קורע על מנת לתפור.

וכשנגיע אליו, אל הקודש, אז יהיה באמת שמח.

 


כתבות אחרונות

Prev Next
שריון הזכוכית

  איתמר סג"ל על הבנות...

חוגגים 100 למקום בעולם

  מוזמנים להצטרף לאלפי המנויים...

הפרסום בעולם קטן עובד


לפרסום באתר או בשבועון

This email address is being protected from spambots. You need JavaScript enabled to view it.

דניאל 055-920-5666


מקום בעולם - מגזין הנוער מבית עולם קטן

לאתר מקום בעולם

שירות לקוחות מגזין - ok@okm.co.il 077-6621680

הירשמו לניוזלייטר


וקבלו את גיליון "עולם קטן" במייל הרבה לפני כולם