ההיסטוריה חוזרת ונשנית

הנערה בת ה-13.5 שנשחטה במיטתה בידי חיית אדם, מפלצת פלשתינאצית ארורה ומקוללת, כמו גם הצפייה בתמונות הקשות מזירת הרצח, מוליכות אותי אל אותן המחשבות בכל פעם מחדש ולא מרפות ממני.

כשאני נזכרת בסבי ובסבתי, אופא איקה ואומא פרידה זיכרונם לברכה, קשה לי שלא לדמיין סיטואציה קשה מימי השואה: אופא במחנה העבודה ואומא במחנה הריכוז, עורגים בציפייה לבניין בית המקדש ולהקמתה של מדינה יהודית בארץ ישראל, בעודם נאנחים מהעבודה הקשה וממררים בבכי על כל בן משפחה שהנאצים יימח שמם שחטו להם. אני מדמיינת כיצד הפסוק הידוע מספר זכריה פרק ח' ("עוד ישבו זקנים וזקנות ברחובות ירושלים, ואיש משענתו בידו מרוב ימים, ורחובות העיר ימלאו ילדים וילדות משחקים ברחובותיה...") הדהד באוזני אופא, על כל פיסת תקווה ואמונה מוצקה שיש בו. על אף השעה הקשה מנשוא שהוא ואומא נתונים בה, הם המשיכו לחלום ולצפות לאחרית הימים.
יותר משבעים שנה עברו מאז. אופא ואומא שרדו את מלתעות השואה, עלו ארצה, והקימו משפחה. עם ישראל חזר לארצו אחרי אלפיים שנות גלות, ובשנת 48' קרה נס והוקמה מדינה. אינני יודעת אם זו המדינה שלה פילל סבי, אבל בשם עצמי אני בהחלט יכולה לדבר ולומר שלא, בוודאי שלא.
מה לא עברנו כעם, הא? שיעבוד, חורבן, גלות, שואה, פוגרומים, טבח, פיגועי טרור. בכל פעם קם עלינו אויב אחר שביקש לכלותינו. אנו נמצאים בתקופה קשה שבה דמנו נשפך כמים, ולממשלת החמאס שיושבת היום בבית הנבחרים כלל לא אכפת מאִתנו. דווקא בימים הקשים האלה, שחצי מהעם כבר מפוכח ומבין שאפילו ברחובות ערי המרכז אין ביטחון, אנו שמים את יהבנו על ריבונו של עולם ומתחננים אליו: די, אי אפשר ככה יותר! אי אפשר להמשיך ולקבור עוד אח ועוד אחות. אי אפשר שאמא נשחטת באכזריות לעיני ילדיה, עליהם ביקשה לגונן מפני אותו פלשתינאצי ארור. לא עוד ניסיונות כאלה, ה'. גם מלאי הדמעות שלנו מתחיל להתרוקן באיזשהו שלב; בסוף לא יישאר ממנו כלום.
דמותה של רינה אריאל חרוטה בזיכרוני ומופיעה שוב לנגד עיניי. כמוה כמוני. גם אני אמא, יש לי שתי בנות, בנות שנתיים וחצי ושנה, וכמו כל בן אדם נורמלי אני רוצה שהן יחיו בביטחון. יש שיאמרו בצקצוק לשון ויפנו לעברי אצבע מאשימה: "מה את באה בטענות על תחושה של חוסר ביטחון? את אשמה, כי את גרה במקומות האלה". לכל אותן 'נשמות טובות' אזכיר שפיגועים קרו גם במדינת תל אביב, ולא רק באיתמר או בעתניאל, וגם אני, שגרה ב'מקומות האלה', אזרחית בדיוק כמוהן. אני משלמת מסים, מים, ארנונה וחשמל, שירתי בשירות לאומי ובעלי שירת בצה"ל. אבל כשאני רוצה להזמין משהו דרך האינטרנט אף אחד לא יביא לי את המוצר, כי אני גרה במקום 'בעייתי'. מוזר מאוד. לא זכור לי שזה הזיז לחברי הכנסת שמתיימרים להגדיר את עצמם 'ימניים' כשהם באו להתלקק לנו לפני הבחירות. רק בזמן בחירות אנחנו נחשבים בעיניהם למשהו. אבל אחר-כך? גורנישט, כפי שסבתא שלי נהגה לומר.
ושוב המחשבות מוליכות אותי אל הלל יפה הקטנה. עוד נשמה יקרה שנלקחה לישיבה של מעלה, עוד קבר טרי שנחפר בבית העלמין היהודי בעיר הקודש חברון תיבנה ותיכונן. הלל נרצחה בשל יהדותה, ובאכזריות שמתאימה לבהמות ולא לבני אדם. זו האכזריות שאפיינה כל כך את מעשיהם של הנאצים בשנות השלושים, הגרמנים המקוללים ששחטו שישה מיליון מאחינו ומאחיותינו, ביניהם בני המשפחה של אופא ואומא. כן, אין הבדל בין מעשיהם של הערבים לבין מעשיהם של הנאצים. אני מזכירה, למי ששכח את שיעורי ההיסטוריה מהתיכון, שהמופתי של ירושלים, בן הבליעל חאג' אמין אל חוסייני השטן, הוא זה שנתן להם את הרעיון של תאי הגזים. רק המטרה החולנית הזאת, לרצות בהשמדתו של העם היהודי, יכולה לאחד אפילו את האויבים המרים ביותר עלי אדמות.
התהייה 'מדוע נולדתי דווקא יהודייה' מלווה אותי מאז שאני זוכרת את עצמי. הרי יכולתי להיוולד לכל עם אחר. היום, אחרי כל כך הרבה דברים שעמי עבר, אני יכולה לומר שאני חלק ממשהו גדול. רצח בחוץ לארץ של גויים אמנם יזעזע אותי מעצם המעשה, אבל אני לא אחוש שום אמפתיה רגשית. לעומת זאת, רצח של מישהו מבני עמי יגרום לי בוודאות לבכי ולסערה רגשית. אנחנו היהודים אחים, וצרה של יהודי אחד היא הצרה של כולנו.
אני גאה להיות חלק מהדבר הענק והגדול הזה שנקרא 'עם ישראל'. דווקא עכשיו, בזמנים הקשים האלה, עלינו ללכת בראש זקוף ולא לפחד לומר, בקול גדול וצלול, שנקמה היא לא דבר רע ועל דם צריך לשלם בדם. "שופך דם האדם באדם דמו יישפך" (בראשית ט', ו').
לעולם לא עוד!

כתבות אחרונות

Prev Next
חברים של הים

  איך מתמודדים עם סכנות...

כוח הצבא הוא ב'יסוד'

  הרב יעקב עדס במאמר...

הפרסום בעולם קטן עובד

האתר החדש של עולם קטן

לפרסום באתר או בשבועון

This email address is being protected from spambots. You need JavaScript enabled to view it.

 

מקום בעולם - מגזין הנוער מבית עולם קטן

לאתר מקום בעולם

שירות לקוחות מגזין - ok@okm.co.il 077-662190

הירשמו לניוזלייטר

וקבלו את גיליון "עולם קטן" במייל הרבה לפני כולם