נחשון מאיר

עוֹמֵד בִּתְפִלָּה,

פּוֹרֵש יָדַי, מַצְמִיד רַגְלַי

כְּמוֹ מַלְאָךְ.

עוֹצֵם עֵינַי וְמַבִּיט רָחוֹק,

מַבִּיט עָמוֹק

אֶל תֹּכְכֵי נַפְשִׁי.

רֶפֶש וּבוּז מְמַלְּאִים אֶת בִּטְנִי.

כִּי מִי אֲנִי? וּמָה עָשִׂיתִי מֵעַצְמִי?

שְׁאֵלוֹת נוֹקְבוֹת נִתָּכוֹת עַל זְהוּתִי.

אֵינִי מְדַבֵּר, אַף לֹא חַי אוֹ צוֹמֵח

דּוֹמֵם.

עָפָר וָאֵפֶר שֶהִתְלַכְּדוּ לִכְדֵי בְּרִיָה,

חֹמֶר חוֹלֵף הַמִּתְקַיֵּם בְּאֹפֶן פִּלְאִי.

וּנְקֻדַּת אוֹר, כָּזוֹ שֶל גַחְלִילִית,

הַמַּפְעִימָה אֶת לִבִּי.

מוֹשֶׁכֶת כְּאֶבֶן הַשּׁוֹאֶבֶת אֶת אֵבְרֵי גּוּפִי

עוֹשָׂה אוֹתִי אֶחָד.

וּפִתְאוֹם הֲקָלָה,

וְאַחְַרָיוּת בְּלִי אַשְׁמָה.

וּפִתְאוֹם שִׂמְחָה,

וּמַשְׁמָעוֹת בְּלִי סִבָּה,

וְאַהֲבָה שֶׁנִּשְׁפֶּכֶת לְלֹא גְבוּל,

כִּי זֶה אַתָּה.

אָז מִי אֲנִי וּמָה אֲנִי בְּעֶצֶם?

רַק הֶבְזֵק קָטָן מְאוֹרְךָ.

גַחְלִילִית לְעֵת עֶרֶב שֶׁנִשְׁלְחָה

לְהָאִיר בַּחֲשֵׁכָה.