האלון הנודד Featured

1858526 790

נחשון מאיר, מורה דרך

זרע אחד של אלון יפה נדד אל מעבר לים ברוח סערה. הוא התפתל והסתובב בשמיים, מעל האוקיינוס הרחב, עד אשר נחת על קרקע רכה. הזרע שקע אל תוך האדמה והתחיל להצמיח שורשים. כאשר נבט מן האדמה והציץ אל העולם גילה דבר מוזר: גילה שהוא שונה משאר העצים שלצידו, אף שחלקם אמרו שגם הם אלונים כמותו.

הוא היה נמוך מכולם, לא הִשיר עלי שלכת בחורף, ונוסף על כך הגזע המרכזי שלו התפצל לכמה גזעים נפרדים. הוא הרגיש רע מאוד על שהיה שונה מן העצים האחרים וקינא בגובהם הרם, בנשירת עלי השלכת שלהם, שהייתה מותאמת יותר לחורף הקר, ובגזע המרכזי האחיד שלהם. כך גדל משנה לשנה עד שהגיע לשיא גובהו, ועדיין מילאו את ליבו רגשי נחיתות. בני אדם שהיו באים לבקר כפעם בפעם מעולם לא התרשמו ממנו.

"כנראה עץ כושל", היו אומרים לעצמם כשחלפו על פניו, והאלון הבודד חשב שזה יהיה גורלו המר לאורך מאות שנות חייו הבאות.

יום אחד בא לבקר אדם משונה. הוא היה שזוף מעט משאר המבקרים וחבש כובע עגול לראשו. האיש התיישב ממש תחת צילו של האלון. "אהה..." נאנח האיש, "אלון מצוי, בדיוק כמו בבית שלי בחיפה שעל יד הכרמל. שם יש מאות אלפים כמוך".

האלון השפוף התעורר למשמע דבריו של האיש המשונה ומתח את ענפיו כדי להאזין היטב.

"אינני יודע כיצד הגעת הנה, אלון נחמד. אתה נורא שונה משאר העצים סביבך", הוסיף האיש.

האלון השפיל את צמרתו בבושה אך קיווה שהאיש ימשיך לדבר ויענה לו על השאלות המטרידות אותו. למזלו האיש הביט סביב, גירד את סנטרו והמשיך להסביר: "ובכן, אתה ודאי נמוך מכולם, אך נמוך באופן יחסי, זהו הגובה הממוצע של האלונים בביתי. אתה לא משיר עלי שלכת כמו שאר העצים מכיוון שבביתי אין טעם לכך, לא קר מספיק בחורף של ארץ ישראל. ולגבי הגזעים המתפצלים, האמת היא ששנים רבות האלונים בארץ גדלים כך בעקבות שרפות שפקדו את ארצנו ולימדו את האלונים שעדיף לגדל כמה גזעים נפרדים וקטנים ולא גזע אחד גדול. כך השרפה פוגעת בהם פחות".

האיש התחיל לקום ונתמך באחד מגזעיו של האלון. לפתע חשב לעצמו: "כל כך מוזר הוא האלון המצוי בין עצי הסביבה. למה שלא אקח אותו איתי בחזרה?"

האלון נענע את ענפיו לאות הסכמה. "במחשבה שנייה", חזר בו האיש, "איני יכול. אתה הרי נטוע כאן באדמה, שורשיך עמוקים, יכאב לך מאוד אם אעקור אותך, אולי לא תשרוד עד סוף המסע".

ענפיו של העץ נשמטו ארצה. האיש התחיל ללכת אך היסס לרגע, הסתובב וחשב על הצל שסיפק לו העץ בשהותו, על תחושת הבית המוכרת שנסך בו ועל כמה כואב להיות רחוק מארץ מולדתך, והחליט: "אני לוקח אותך איתי". עלי האלון הוריקו בבת אחת.

האיש עקר את האלון. זה כאב. שורשיו כבר התרגלו למימי האדמה הזרה, אך הכאב לא עצר מבעדו, ויחד הם הפליגו בספינה.

בפעם הראשונה ראה האלון נופים חדשים מעבר לעצים שלצידם גדל. כאשר התקרבו למפרץ חיפה נשבה בין עליו רוח נעימה. הוא הביט על הר הכרמל הפורץ אל הים, ראה את העצים ירוקי העד המכסים את ההר, וגעגועים עמוקים התחילו זורמים בעורקיו.

הם עגנו בנמל חיפה, ולפני שעשה כל דבר אחר העלה האיש את האלון אל רום הכרמל ושתל אותו בשנית. נדרש קצת זמן עד שהאלון הסתגל לאדמתו הישנה-חדשה, התחיל לנשום את האוויר הצח ולקלוט את אור השמש הזוהר של הארץ הטובה.

לקראת האביב הראשון בביתו החדש בהביטו סביב ראה האלון את כל עצי האלונים שלצידו וידע, אולי נכון יותר הרגיש: הפעם הגיע הביתה.

כתבות אחרונות

Prev Next
שבת של מי?

  מאמר מאת איתמר סג"ל

אז למה מצווה ועושה

  מאמר מאת יאיר שח"ל,...

הפרסום בעולם קטן עובד

לפרסום באתר או בשבועון

This email address is being protected from spambots. You need JavaScript enabled to view it.

דניאל 055-920-5666

מקום בעולם - מגזין הנוער מבית עולם קטן

לאתר מקום בעולם

שירות לקוחות מגזין - ok@okm.co.il 077-6621680

הירשמו לניוזלייטר

וקבלו את גיליון "עולם קטן" במייל הרבה לפני כולם