שלומית כץ

הָיִיתִי יֶלֶד כָּזֶה שֶׁתָּמִיד מְחַיֵּךְ,

לֹא עוֹשֶׂה בְּעָיוֹת וְלֹא מִסְתַּבֵּךְ.

רָגוּעַ, שָׁלֵו, סוּג שֶׁל מֻשְׁלָם,

כָּל הַכָּבוֹד! כָּךְ אָמְרוּ לִי כֻּלָּם.

הָיִיתִי יֶלֶד כָּזֶה שֶׁהַמּוֹרִים אָהֲבוּ,

הֵכַנְתִּי שִׁעוּרִים כְּשֶׁהַחֲבֵרִים הִסְתּוֹבְבוּ.

לֹא הֵרַמְתִּי אֶת הַקּוֹל, לֹא אִחַרְתִּי בְּלִי סִבָּה,

עָזַרְתִּי, תָרַמְתִּי, וְדָאַגְתִּי לַסְּבִיבָה.

אֲבָל, הָיָה לִי חָבֵר שֶׁהָיָה קְצָת אַחֵר,

הִפְרִיעַ בַּשִּׁעוּר, צָעַק וְדִבֵּר.

יָשַׁב דֵּי עָצוּב, וְלֹא כָּתַב בַּמַּחְבֶּרֶת,

בְּשָׁלָב מְסֻיָּם הַמּוֹרָה הָיְתָה מְוַתֶּרֶת.

הָיִיתִי יֶלֶד כָּזֶה כְּמוֹ שֶׁחוֹלְמִים,

וְעָבְרוּ הַשָּׁנִים וְנִהְיֵינוּ גְּדוֹלִים.

כְּשֶׁנִּפְגַּשְׁנוּ בָּרְחוֹב הוּא הִסְתַּכֵּל וְאָמַר –

הָיִיתָ יֶלֶד טוֹב שֶׁלֹּא צָרִיךְ שׁוּם דָּבָר,

אֲבָל אֲנִי הָיִיתִי יֶלֶד שֶׁצָּרִיךְ רַק מְבֻגָּר,

אֶחָד שֶׁיַּאֲמִין בִּי אֶתְמוֹל, הַיּוֹם, וּמָחָר.

שֶׁיַּחֲזִיק לִי אֶת הַיָּד בִּמְקוֹם לִרְשֹׁם לִי הַפְרָעָה,

שֶׁיִּתֵּן לִי הִזְדַּמְּנוּת בִּמְקוֹם לוֹמַר שֶ"אֵין בְּרֵרָה "

שֶׁיִּשְׁאַל מָה מֵצִיק בִּמְקוֹם לִצְעֹק שׁוּב וְשׁוּב,

שֶׁיְּחַבֵּק חָזָק חָזָק שֶׁאַרְגִּישׁ קְצָת אָהוּב.

אֲנִי יוֹדֵעַ, זֶה נִגְמַר וּמָה עַכְשָׁו אֲנִי נִזְכָּר,

אֲבָל הָיִיתָ יֶלֶד טוֹב, לֹא תָּבִין שׁוּם דָּבָר.

אֲנִי הָיִיתִי יֶלֶד שֶׁהַלֵּב שֶׁלּוֹ נִשְׁבָּר,

וְכָל מָה שֶׁרָצִיתִי זֶה -

שֶׁיִּהְיֶה שָׁם, מְבֻגָּר.