ש"א, תלמיד בישיבה גבוהה בדרום

רוחות עזות מנשבות בחוץ,

שורקות את שריקותיהן כזועקות לעזרה.

הולמות הן בדלתות, בחלונות ובקירות בכל כוחן,

כמנסות לשבור כל מה שיעז לעמוד בדרכן.

רק מי שיַטה אוזנו ישמע את שירתה של הרוח,

צועקת כלביאה נוראה ומבקשת להיכנס,

"ולו פתח קטן", מתחננת,

ובוכות הרוחות את כאבן.

ואני יוצא מרחם אימי,

ממקומי המוגן ועטוף הרוח והחום בבית המדרש,

ופותח הדלתות,

ונדמה היה שככל שנכנסו הרוחות יצא בית המדרש,

והיו לבשר אחד.

אור וחושך משמשים בערבוביה,

ורוח א-לוהים מרחפת על פני המים.