שירים לאורי הי"ד

1858526 790

לקט מתוך שירים רבים שהגיעו בעקבות רצח אורי אנסבכר הי"ד

כְּשֶׁאָמוּת

אלישוב הר שלום

כְּשֶׁאָמוּת

אַל תִּסְפְּדוּ לִי

אַל תְּדַבְּרוּ

גְּדוֹלוֹת בְּשִׁבְחִי

וְהִשְׁתַּדְּלוּ, אִם אֶפְשָׁר

לְדַבֵּר קְטַנּוֹת בִּגְנוּתִי

שֶׁרַק בָּשָׂר וָדָם אֲנִי.

בֵּן לְעַם נִרְדָּף

הַמְבַקֵּשׁ מַהוּת.

הַמִּתְיַסֵּר מֵהֶסְתֵּר הַפָּנִים

וּמְשֻׁגָּע מֵאָבְדַּן הַשָּׁרָשִׁים.

אַל נָא

תִּשְׂאוּ זֵרִים וּפְרָחִים.

אַל נָא תִּטְּעוּ עֵצִים.

אַל נָא תִּבְנוּ גַּלְעֵדִים

לְהִסְתַּתֵּר בָּהֶם בְּנֵי אָדָם.

וְהָסִירוּ מִמֶּנִּי הַחֶרְפָּה

עָלֶיהָ אֶתְהַפֵּךְ בְּוַדַּאי בְּקִבְרִי

לִבְנוֹת יִשּׁוּב לְזִכְרִי אוֹ בִּנְסִבּוֹת מוֹתִי.

יִשּׁוּב אֲשֶׁר מִמֶּנּוּ תֵּצֵא

הוֹדָעָה אֲרוּרָה.

הֲמוּמָה וְכוֹאֶבֶת

מוֹדִיעָה וְאוֹמֶרֶת

שְׁמָם שֶׁל עוֹד

הֲרוּגֵי מַלְכוּת

יְתוֹמִים, שַׁכּוּלִים וְאַלְמָנוֹת.

אַל נָא תַּחְרְטוּ שְׁמִי

עַל כִּכָּרוֹת וּרְחוֹבוֹת

כְּמִנְהַג אוֹתָם חַיּוֹת

בְּנֵי הַשָּׂטָן בְּעַצְמוֹ

בְּנֵי מָוֶת וְעַוְלָה.

כְּשֶׁאָמוּת

אַל תִּסְפְּדוּ לִי

לֹא לוֹבְשֵׁי חֲלִיפוֹת

לֹא מַבְטִיחֵי הַבְטָחוֹת

לֹא אַנְשֵׁי רוּחַ

גַּם לֹא אַנְשֵׁי אֲדָמָה

רַק קַדִּישׁ, תְּפִלָּה וּנְקָמָה.

כְּשֶׁאָמוּת

הַסְכִּיתוּ

אַל תָּעֵזּוּ לְדַבֵּר

עַל כְּבוֹד הַמֵּת

אַל תַּלְבִּישׁוּנִי תַּכְרִיכִים

כִּי בְּנַעֲלַי וּבִבְגָדַי

הַסְּפוּגִים דָּם וּבִזָּיוֹן

אֶטָּמֵן וְאֶקָּבֵר.

אַל תְּכַסּוּ פָּנַי

גַּלּוּ אוֹתָם לַכֹּל

שְׂאוּ גּוּפָתִי

בְּרֹאשׁ חוּצוֹת.

פַּזְּרוּ אֶת סִרְחוֹן

רִקְבוֹן גּוּפָתִי

בֵּין בָּתֵּי הַמִּדְרָשׁ

הַבּוֹרְחִים אֶל סִפְרָם

מַפְשִׁילִים צַוָּארָם

אֶל מוּל מַשְׁחִיזֵי הַסַּכִּין

בְּטַעֲנָה מְשֻׁנָּה וְחוֹלָה

שֶׁכָּךְ רָצְתָה

הַחָכְמָה

הָעֶלְיוֹנָה.

בֵּין בָּתֵּי הַהַשְׂכָּלָה

עַבְדֵי הַמִּלִּים הַגְּבוֹהוֹת

הָעוֹלִים מַעְלָה מַעְלָה

וּמַשְׁלִיכִים עַצְמָם

שָׁרְשָׁם וְיַהֲדוּתָם מַטָּה מַטָּה

לְהִמָּרַח עַל רִצְפַּת

הַמְּצִיאוּת.

בֵּין פְּשׁוּטֵי הָעָם

שֶׁיִּכְאֲבוּ, יִזְדַּעְזְעוּ

יִצְחֲקוּ, יִמְחֲאוּ, יִשְׁפְּטוּ

יְבַקְּרוּ וּבִלְבַד שֶׁלֹּא

תְּסָרֵס הָאֲדִישׁוּת

וְהַדְּמָמָה

כְּשֶׁאָמוּת

אַל תֵּשְׁבוּ כַּאֲבֵלִים

בִּישִׁיבָה מַעֲגָלית

לְאוֹר נֵרוֹת וּדְמָעוֹת.

תַּעַקְרוּ הַפְּרָחִים מִן הַקָּנֶה

הָזִיזוּ הַבָּנוֹת מִן הַצָּרִיחַ.

כַּבּוּ נֵרוֹתֵיכֶם

חַדְּדוּ פִּגְיוֹן וָחֶרֶב.

אַפְּסוּ כַּוָּנוֹת.

בַּשְּׁלוּ סְעֻדָּה טוֹבָה לְהַאֲכִיל בָּהּ

חַיָּלִים הַיּוֹצְאִים לִנְקָמָה!

וְאִם לֹא יִהְיֶה זֶה

קָלִיעַ אוֹ פִּגְיוֹן,

סְתָם זִקְנָה אוֹ שְׁטוּת

תִּקָּחֵנִי מֵהָעוֹלָם,

דְּעוּ שֶׁכָּךְ רָצִיתִי.

רַק כָּךְ.

 

צעקת הנערה

הרב פינחס עציון

"כי בשדה מצאה, צעקה הנערה... ואין מושיע לה"

"הינשא שופט הארץ השב גמול על גאים"

וזה חולף לידך כמו עוד עדכון

קופץ כמו מבזק

הולך ונשכח,

ונעלם לו יסוד ושורש חיינו

סוד סיבת כל קיומנו

להיות עם נאמן לא-לוהיו, לספר תהילות שמו לעדי עד.

וממצבה למצבה

ומזיכרון לזיכרון

מתכסה הלב, מתכחש ומקשיח.

כמו לוח אבן-שיש לבן בוהק ודומם

לב-אבן אדיש ומשתיק.

צעקה הנערה ואין שומע

צעקה האומה לבקש כבודה

ואין איש שומע קופץ ומזדעזע.

מתי יסור וייבקע לב האבן,

וזרם חיים חי מקורי נאמן ורענן

יפרוץ אל תוך חיינו?

"וְנָתַתִּי לָכֶם לֵב חָדָשׁ וְרוּחַ חֲדָשָׁה אֶתֵּן בְּקִרְבְּכֶם וַהֲסִרֹתִי אֶת לֵב הָאֶבֶן... וְנָתַתִּי לָכֶם לֵב בָּשָׂר"

"וְאֶת רוּחִי אֶתֵּן בְּקִרְבְּכֶם... אֲשֶׁר בְּחֻקַּי תֵּלֵכוּ וּמִשְׁפָּטַי תִּשְׁמְרוּ וַעֲשִׂיתֶם. וִישַׁבְתֶּםבָּאָרֶץאֲשֶׁרנָתַתִּילַאֲבֹתֵיכֶםוִהְיִיתֶםלִילְעָם" (יחזקאל ל"ז).

 

שתיקת העצים

שלומית כץ

קומי אורי. כי בא אורך. וכבוד ה' עלייך זרח.

ומי ידע שבתוך יער מלא בירוק של חיים,

עיניים כחולות עמוקות ייעצמו לעולמים.

ולמה, למה שתקתם, עצים כה יפים.

כאן בעולמנו אנשים מתכנסים,

מדליקים נרות. עצובים עצובים.

כאן בעולמנו אנשים כועסים.

ואַת אורי, בעולם שכולו טוב, עולם של מלאכים.

תרעידי את השמיים בשבילנו. אנחנו לא מסוגלים.

לא מסוגלים לשמוע על עוד רוע שפל בדמות אדם.

הלב כבר כבד מלהכיל שמות, צעירים שנרצחו כך סתם.

תרעידי את השמיים בשבילנו שם.

ואולי זו הארץ שצריכה להתנער, ולהתעורר.

מחר נחזור לשגרה. הלוואי שלא נתגבר. שנזכור. שלא נישאב אל היומיום וההרגל.

הלוואי שלא נשחרר, שניאבק. ונילחם.

הלוואי שנזעק במקומך, את הזעקה האחרונה שלא הצלחת לזעוק.

הלוואי שלא נשתוק.

מי ידע שנצטרך שוב לכאוב, אגרופים חזקים בבטן הרכה.

מי ידע שבלי להכיר אותך אורי, נחשוב עלייך כל דקה ודקה.

מי ידע שבתוך יער ירוק ומלא חיים, יהיו הרגעים האחרונים.

שבתוך יער ירוק ומלא חיים מסתתר לו רוצח חסר רחמים.

מי ידע אורי שעינייך היפות והכחולות ייעצמו לעולמים.

תרעידי את השמיים בשבילנו. אנחנו לא מסוגלים.

 

 

 

כתבות אחרונות

Prev Next
החגיגה נגמרת

  מחשבות של אחרי הארוויזיון....

עדיין חג'דומטים

  תשעים שנה לבני עקיבא....

הפרסום בעולם קטן עובד

לפרסום באתר או בשבועון

This email address is being protected from spambots. You need JavaScript enabled to view it.

איתן 054-6799933

מקום בעולם - מגזין הנוער מבית עולם קטן

לאתר מקום בעולם

שירות לקוחות מגזין - ok@okm.co.il 077-6621680

הירשמו לניוזלייטר

וקבלו את גיליון "עולם קטן" במייל הרבה לפני כולם