געגוע מאמריקה

1858526 790

עדו קנר

לא רציתי לסכם את אמריקה, מספיק דברים רבים כבר נאמרו וייאמרו עליה, אבל כשאמרו לי שנראה שלא נהניתי בביקור שלי באמריקה, התלהטתי. המחשבה כאילו לנסוע לחו"ל ולא ליהנות זה פשע גדול עוררה את אצבעותיי למרד.

כי רוב הסיפור של אמריקה בשבילי הוא כמה ישראל הייתה חסרה לי. בזמן שהותי שם ניסיתי בעיקר להסביר לעצמי כל הזמן לְמה בדיוק אני מתגעגע, כי לא התגעגעתי לאנשים ספציפיים, למשפחה או לחברים. התגעגעתי לאווירה. נחנקתי פעמים תכופות כשהייתי נזכר בירושלים. ירושלים דווקא. בקושי שנה חייתי בה, והיא הייתה עולה לי בדמיון. הרחובות. הריח. התחושה.

אוי, כמה התגעגעתי לישראל כשהייתי באמריקה, כמה התגעגעתי לישראלים, לישראליות, על כל מגרעותיה. לא געגועים חמודים כאלה, לא כיסופים עדינים. געגועים כואבים. התאהבתי בארץ רק כשהגעתי לחו"ל, נשבעתי לתור את הארץ שלי לאורכה ולרוחבה כשאחזור. אני זוכר רגע כזה שרציתי לשבת עם כל ישראלי בנפרד לכוס קפה, ואני אפילו לא כזה אוהב קפה, פשוט לא יצא לי לאהוב ככה מדינה אף פעם.

אני זוכר איך כעסתי כשנזכרתי כמה ישראלים משתוקקים לאמריקה. מחקים את התנהגותה בהערצה. לעזאזל, יש לנו ישראל. עם מגוון אתני ותרבות פועמת והיסטוריה עמוקה ודיונים טובים וריבוי דעות וריבוי אנשים ומקוריות וייחודיות. ושפה. עברית. שלנו. שפה-שפה. עמוקה וחצופה והיסטורית. ומוזיקה שלנו והומור שלנו ונעליים שלנו. נעליים שלנו. נעליים שאנחנו החלטנו שיפות לנו. נעליים. ארם נעליים. למה אנשים מוצאים נחמה באמריקה?

לפני שטסתי לאמריקה שאלתי אנשים: תגידו, מה זו אמריקה. וכולם אמרו דבר אחד: אוקי וואו שמע, תקשיב עכשיו עידו, אמריקה זה הכול יותר גדול, יותר מוגזם, יותר.

כשהגעתי מצאתי את היותר הזה. יותר אנשים, פשוט, ולכן יותר תשתיות. יותר חנויות. יותר פרסומות. יותר משוגעים. אבל בני האדם עדיין באותו גודל בדרך כלל, החנויות התנהלו באותו אופן והנימוסים ברחוב היו לחלוטין אלה הרגילים שאני מכיר.

שמעתי שבהודו שני אנשים זכרים בגירים חברים יכולים ללכת יד ביד ברחוב. וזה שורט קצת כי הם כל כך לא מודעים לתרבות המערב. שאין להם אפילו קצת התחשבות באמירה היד ביד. הם עולם אחר. כאדם ממדינה מערבית אני יכול להבין את הסקרנות כלפי התרבות הזאת. אבל אמריקה?

טוב. הנה סיפור מוזר על געגוע. בדרך חזרה מנאשוויל לכיוון ניו יורק עצרנו בווירג'יניה כדי לישון. נוסעים נוסעים נוסעים. מגיע הלילה - עוצרים. ביום שלמחרת ממשיכים לנסוע עד שמגיעים ליעד. במוטל דיברנו קצת על ישראל. על הגעגועים הכואבים אליה. שם ישבנו גם בכינו בזכרנו את ציון קלאסי. פתאום הטלוויזיה במוטל נדלקה לבד. ברקע הייתה פרסומות של עשר שניות על תל אביב וירושלים. מה קורה פה? מסביבנו וירג'יניה לגמרי, ישראל קפצה פתאום להגיד שלום. נאלמנו דום. לא חושב שנבהלנו, אבל זה היה מוזר. אולי גם ישראל יודעת להתגעגע.

 

כתבות אחרונות

Prev Next
הדור הבא של השו"ת

  הרב אברהם סתיו במאמר...

מיוחד לעשרה בטבת

  המאבק בנצרות, שלא הכרתם

הפרסום בעולם קטן עובד

לפרסום באתר או בשבועון

This email address is being protected from spambots. You need JavaScript enabled to view it.

איתן 054-6799933

מקום בעולם - מגזין הנוער מבית עולם קטן

לאתר מקום בעולם

שירות לקוחות מגזין - ok@okm.co.il 077-6621680

הירשמו לניוזלייטר

וקבלו את גיליון "עולם קטן" במייל הרבה לפני כולם