צה"ל למען החייל

1858526 790

 

נעשים מאמצים כבירים ללכת לקראת החיילים הדתיים - תגובה לכתבה על בסיס סיירים 

 

שלומי אבן שמואל

 

בשבוע שעבר פורסמה כאן כתבה המלינה על המצב הדתי המזעזע שבבסיס סיירים, שמככב לאחרונה בתקשורת בהקשרים אחרים וקולינריים יותר. בשל הוראות ביטחון מידע אשאר בשם הבדוי שלומי. למדתי בישיבת הסדר מוכרת ואני מסיים בימים אלה את הטירונות שלי בסיירים. שכנים וחברים רבים באו בשבת לשאול כיצד אני חי בתוך גוב האריות הזה, בין בנות בבגדי ים ושיחות שאינן ראויות לאוזני בן ישיבה.

מעבר להצגה המגמתית של הדברים, חלק מהעובדות לא נכונות או מוטות באופן קיצוני. "כל השירותים בבסיס חוץ מאלו שבפלוגות הם שירותים מעורבים" - אפשר להסתכל על זה כך, אולם תהיה זאת פרשנות מאוד מוקצנת לעובדה הפשוטה שאין שירותים מחוץ לפלוגות - מלבד שלושה ביתני שירותים שחציים מסומנים כ"שירותי בנים" וחציים כ"שירותי בנות"; בפלוגות הטירונים הנוכחיות אין "פינות פריסה" צמוד למקלחות הבנים; התלונות על הדיבורים הגסים אינן ענייניות: כמות הדיבורים הגסים שאני שומע בחיל האיסוף הקרבי, האליטיסטי ביותר בחטיבות היבשה, קטנה לאין ערוך מהדיבורים הגסים שחבריי הגולנצ'יקים שומעים.

אולם הבעיה שורשית יותר. לא מובאת בכתבה שום עדות על המאמץ שהצבא משקיע כדי לא לפגוע בחיילים הבני"שים. השבוע נערכו לנו הסמכות מיוחדות. חלק מהקורסים כוללים מעט מאוד חיילים. הדבר המתבקש הוא להעביר אותו לשתי הפלוגות יחד; ובכל זאת, כדי להתחשב בבני"שים נערכו כל הקורסים פעמיים, בזמן כפול ועם פי שניים אנשי הדרכה. זאת בלי לציין את עשרות הפעמים שהלו"ז שונה בצורות מתפתלות ועקומות כדי שהבני"שים לא יצטרכו, לדוגמה, לערוך בוחן ריצה מיד אחרי שבנות מסיימות ובכך להיתקל בחיילות בבגדי ספורט; את כל הפעמים שהוליכו אותנו במסלולים שונים כדי לא לעבור בנתיב התקדמות של בנות שרצות, או את הנדוסי כוח האדם המסובכים שנערכו כדי שלא נעשה איתן תורנות במטבח. יתרה מזאת - באחת הפעמים התבקשה מדריכה להחליף את חולצתה הקצרה-מדי כדי להתחשב בבני"שים, דבר שברוב הבסיסים לא יתקבל כבקשה לגיטימית.

אכן, לצבא יש מגמה מוצהרת של שילוב לוחמות. אפשר להאשים בזה את איזנקוט ואפשר להבין שבצד זה ישנו כנראה גם שיקול מבצעי. חסרים לוחמים בצה"ל, למי שפספס. גדוד מעורב, "קייטני", אולי לא יכבוש את ביירות, אבל בהחלט יכול לתפוס קו נידח ושקט בגבול מצרים ולשחרר גדודים אחרים לעוד אימון שיהפוך אותם לחיילים טובים יותר.

אני לא תמים. ברור ששיקולים של דעת קהל ורצון להשריש תפיסה חדשה של המגדר משחקים כאן תפקיד. בנוסף, להבנתי הבעיות בקורס מ"כים גדולות בהרבה מכיוון שהפלוגות בו מעורבות (גם על כך אני יודע שחלים דיונים ארוכים בניסיון לאפשר גם לבני"שים לצאת אליו). אבל הכתבה הזאת משמיעה קול מדאיג שנשמע כמו קריקטורה של נרגנות יהודית גלותית. בטון שכמו נלקח מ"כנר על הגג" מתוארות כל הזוועות שנעשות לחיילים המסכנים. בואו ניזכר: אנחנו משרתים בצבא, ולצבא יש צרכים ורצונות שלא תמיד הולמים את הרצון הדתי שלנו.

כן, יש כאן קונפליקט של דת וצבא כמו שתמיד היה. עכשיו נכנסים גורמים חדשים למאבק. אולי אלו גורמים שיותר קשה להפוך ל"דתיים" (כי גם דוד המלך היה גיבור חיל, אבל אשתו פחות), ובכל זאת זה לא משנה. הקונפליקט בין הצבא לדת הוא מובנה, בכל מישור שהוא: מבחינה מעשית (תפילה בזמנים לא-זמנים), מבחינת סדרי עדיפויות (שירות ארוך יותר משמעו פחות לימוד תורה), וכמובן מבחינה רוחנית (אווירה צבאית איננה בדיוק ישיבת הסדר).

הצבא מנסה להקשיב, ללמוד, לתקן. אולי לא מספיק, אבל הוא מנסה לתקן. כל מי שנפגש אי פעם עם מפקד בסיס סיירים (שהוא אגב שומר מסורת) ראה איש ערכי וחכם שמנסה למצוא פתרונות. האם אנחנו מוכנים להשתתף בניסיון הזה?

שיקול שלא מופיע בכל הדיון הזה כלל הוא תרומתם הכבירה של הבני"שים לרוח הבסיס ולחייליו - הדתיים, הדתיות, החילונים והחילוניות. מצאתי את עצמי אחראי לרוח בסעודות ליל שבת של אלף חיילים ויותר, שבהם קצינים רמי-דרג באים לבקש מהבני"שים שישירו. ראיתי חיילות שמתבאסות כשאנחנו מספרים להם שהשבת אנחנו יוצאים ולא תהיה להן תפילה במניין. ישבתי בחג ראשון של סוכות לילה ארוך עם חיילים רבים שישבו בסוכה בפעם הראשונה בחייהם. לימדתי חברים לפלוגה מהי ברכת המזון, מה החידוש של תפיסת הבריאה של התנ"ך ולמה למען השם אנחנו לא מוכנים שמדריכת כושר תדגים לנו תרגילים. בשונה מבסיסים אחרים, בבסיס סיירים אין כמעט דתיים. אנחנו הכתובת להמון המון חיילים, שחלקם נפגשים בפעם הראשונה עם אנשים דתיים. אי אפשר לוותר על הנוכחות שלנו בסיירים כל כך בקלות.

אז מה הפתרון הנכון? האם לא תהיה ברירה אלא להדיר את רגלינו מהמעוז החשוב הזה ולהכריז ש"או דת או צבא"? ייתכן. מה שאני מבקש מהציבור הדתי-לאומי (יהא זה איגוד ישיבות ההסדר - שיש לציין שעושה עבודה מדהימה בתיווך וטיפול בכל בעיה שמתעוררת, ונמצא בשיח רציף עם הדרג הגבוה - דבר שלא הוזכר בכתבה כלל; ראשי ישיבות, או אפילו משפיעי דעת קהל כמו העיתון הזה ממש) הוא להיות מוכן להיכנס לדיון. המערכת המסובכת, הגדולה ביותר והמבולגנת במדינה - צה"ל - הצליחה להגיע לשולחן הדיונים ואף לשנות דברים בפועל, דבר שכל מי ששירת פעם בצבא מבין שהוא כמעט בלתי-נתפס. האם כל מה שנעשה בתגובה הוא להסתגר תחת אצטלה של חוסר ברירה ולהמשיך להתלונן, או לגשת לשולחן הדיונים ולהתחיל לדבר?

"עם ישראל" זה גם כשלא נחמד, גם כשאלה אנשים בעלי תפיסת עולם מגובשת ושלמה שלפעמים מתנגדת למה ש"אנחנו" מאמינים בו. האם נוציא אותם מכלל "עם ישראל", או שננסה להקשיב להם ולדבר איתם - ואולי לגלות שגם במה שהם אומרים יש טיפת אמת?

 

כתבות אחרונות

Prev Next
הדור הבא של השו"ת

  הרב אברהם סתיו במאמר...

מיוחד לעשרה בטבת

  המאבק בנצרות, שלא הכרתם

הפרסום בעולם קטן עובד

לפרסום באתר או בשבועון

This email address is being protected from spambots. You need JavaScript enabled to view it.

איתן 054-6799933

מקום בעולם - מגזין הנוער מבית עולם קטן

לאתר מקום בעולם

שירות לקוחות מגזין - ok@okm.co.il 077-6621680

הירשמו לניוזלייטר

וקבלו את גיליון "עולם קטן" במייל הרבה לפני כולם