אמת אחת?

1858526 790

תגובה למכתב על האמת בעידן הפוסטמודרני

מדליק הפנסים

בשקיעה, ישבנו על הנדנדה בגינה,

מביטים בצללי השיחים מתארכים.

שאלני ילדי בעל שיער הזהב: "מה האמת?"

חייכתי, והחלטתי לספר. הוא התבגר. פתחתי וסיפרתי לו אגדות מקדם, אגדות על יופייה ועוצמתה:

"פעם, הייתה תמונתה בראש כל חוצות, תיאורה בפי כל מנהיג דגול.

מגדלים וראשיהם בשמיים שמו צלמה על ראשם,

פירמידות חנטוה למען תאריך ימים בתוכן.

זהב וכסף שמו לידה, שמו על ראשה עטרה.

והיא לא נעה. כי היא לא היא".

בינתיים, שקעה השמש מאחורי ילדי, וזוהרה נעלם בעלטה המתרחבת.

"חשבנו שאנו מתורבתים, אבל באמת רק עבדנו אלילים.

מאותה תקופה נשארו לי רק קטעי זיכרונות. רסיסי תקוות.

אני זוכר אימא שחיכתה לבנה שיבוא לאכול.

ואביו, מדבר עימה על עתידו.

בכיתה ראינו ילד מבקש מחברו עזרה בלימודיו,

ובפינת הרחוב זוג חולמים על ביתם שייבנה.

היו שם אנשים שחיו. ואלפים כמוהם. ומיליונים.

ועתה, ארץ המתים נקרא שמה.

כי בגלל האמת, פוצצו את הבתים.

ובשביל האמת, הקריבו את האנשים.

ולמען האמת, הם פשוט רצחו את החיים.

"למה?" אני זוכר שזעקה האם. אך החייל הצביע על חותם האמת שבטבעת מפקדו.

"כי זו האמת".

ערמות אנשים. חורבות ערים.

ראינו בירה אחת דולקת. "תאמר שבירה זו בלא מנהיג?" זעקנו.

אני הוא בעל הבירה, הדהד בראשנו הקול עתיק היומין.

ולכן, לכן שברנו את כל הפסלים.

בתחילה, השברים היו בכל מקום: חותכים בחשכה את רגלי הנשארים, את ידי המשוטטים, את פני התמהים.

"מי עשה כך?" שאלו.

נתנו הפטיש ביד "האמת" הגדולה שביניהן:

"האמת עשתה את כל ההרס הזה".

"מה אתה מפלה בנו, וכי האמת מסוגלת לחורבן שכזה?"

"ולא ישמעו אוזניכם מה שפיכם אומר?" אמרנו והסברנו: "הרי שזו לא האמת".

בינתיים ראיתי שנורות הלילה במרפסת נדלקו, והגינה בחצר זהרה מחדש.

"ואז קמנו - הגבאים, השַמשים - להאיר פנסי הרחוב.

זו לא האמת, קראנו.

בני אדם לא נועדו להיות נשלטים ביד אחרים.

אנשים לא נבראו כדי לרדות באחיהם.

היום נשבור את הצלמים.

היום, חיים אנו מעוררים.

ואת, נשמה, השתחררי מכבלייך.

ייתמו רומסי הסובייקט במגפי הברזל.

האירי באורך המיוחד לך. ואל תפחדי מהמכריחים אותך להיות כמוהם.

עמדי בעבר האחד, ואף אם כל העולם מהעבר האחר.

כי היום, היום הוא לא יבוז לדרכך, אלא ילמד להבין את ייחודך.

"אמנם", הכרזנו שוב, "אם תמשיכו לחשוב שכל האמת נמצאת בידכם, לא תהיו שונים מקודמיכם".

שבר אברהם את הפסלים,

כי א-לוהים אינו דבר שאתה יכול ליצור כמוהו בידיך, להתאימו למידתך, להציבו בביתך.

אין לו גוף ואין לו דמות הגוף.

"אז רציתם את האמת?" סיימנו,

"ובכן, זו האמת".

צחוקו של זוג מטייל נשמע מהרחוב. נערים משחקים עלו לאכול בבניין לידינו. ילדי היה מרותק, ומעט ישנוני, מבטו פנה לרחוב.

"האם יש באמת שלך מקום לשניים?" שאל והרים אליי את עיניו.

"בוודאי", עניתי, "היא פתוחה ומתאימה לכל אדם", וחייכתי.

העיר זרחה, וקולות של חג רחוק נשמעו אך בקושי, כמעט בלחישה: "והדליקו נרות בחצרות קודשך".

נורות הרחוב הצטרפו לעמוד השחר, ונראה כאילו הקדימו להעירו.

עוד מעט הזריחה.

כתבות אחרונות

Prev Next
היסטוריה על סולם אחד

  הטור האישי של סיון...

מנהלי בית ספר, לכאן

  אבינועם הרש ביוזמה חדשה...

הפרסום בעולם קטן עובד

לפרסום באתר או בשבועון

This email address is being protected from spambots. You need JavaScript enabled to view it.

איתן 054-5764476

מקום בעולם - מגזין הנוער מבית עולם קטן

לאתר מקום בעולם

שירות לקוחות מגזין - ok@okm.co.il 077-6621680

הירשמו לניוזלייטר

וקבלו את גיליון "עולם קטן" במייל הרבה לפני כולם