אנו עמך

1858526 790

סיפור שקרה באמת בבית המדרש חסידי בירושלים

חיים שרייבר

ההקפות עמדו להגיע לשיאן. השעה הייתה רבע לארבע לפנות בוקר והחסידים היו בסוף ההקפה השביעית. אם לא הייתי שם בעצמי לא הייתי מאמין. ארבע לפנות בוקר, וזה אחרי שאת ההקפות הקודמות הם סיימו לא הרבה קודם לכן. הגעתי לשם במוצאי שמחת תורה קצת לפני חצות הלילה, רציתי להמשיך את שמחת החג עוד קצת. טיפסתי במדרגות הבניין החשוך ושמעתי את הרבי מדבר. הרבי דיבר ביידיש ואני לא הבנתי מילה מדבריו, גם לא הבנתי מה פתאום הוא מדבר עכשיו. לא התחילו לרקוד? או שמא כבר סיימו?

חסיד מזוקן אחד ראה אותי נכנס ומייד ניגש אליי והחל לתרגם לי את דברי הרבי. "והנה עניין גדול הוא להמשיך את שמחת החג גם למוצאי החג, כמנהג המקובלים הראשונים, תלמידי האר"י, וכידוע מי שזוכה לשמוח בשמחת התורה תהיה לו שמחה בכל השנה". הרבי המשיך, ואני הבנתי שפה בבית המדרש הזה של החסידים עדיין לא סיימו את סעודת החג. כנראה רקדו ורקדו והאריכו מאוד עד עתה.

דקות אחדות לאחר מכן החלו בתפילת ערבית. האור כבר דלק, וגיליתי כמאתיים חסידים עם הרבה מאוד ילדים קטנים. מה ילדים עושים פה? השעה הייתה מאוחרת כל כך, אבל כשהוציאו את ספרי התורה והחלו בריקודים הבנתי. פה הילדים הם העיקר. בבית הכנסת שבו אני התפללתי כשהייתי ילד לא אהבתי את שמחת תורה. פעם אחת אפילו נעלבתי מאוד: בזמן הקידוש שבאמצע ההקפות כעס עליי אחד המבוגרים וכינה אותי בשם גנאי.

אבל פה הסתכלתי וראיתי את הילדים ואור זורח מעיניהם. הם היו במעגל הפנימי. הכי קרובים לרבי. מסביבם עמדו הבחורים הצעירים ובמעגל החיצוני ביותר היו המבוגרים והזקנים. ההקפות התחילו ובמשך כמעט ארבע שעות הם רקדו ללא הפסקה. והילדים? הם היו הכי שמחים. לא נחו כמעט לרגע. הרבי רקד ביניהם, נופף להם בידו, כאילו סימן להם המשיכו, חזק יותר, מהר יותר, והם נענו לו, רקדו שמחו ושרו בהתלהבות.

בצד בצד עמד כל העת אדם אחד לא מאוד מבוגר, אבל מקל הליכה היה בידו. הוא לא רקד. כנראה לא יכול לרקוד בגלל הפגיעה ברגליו. אבל הוא גם לא ישב לרגע. ארבע שעות הוא עמד באותו מקום. עיניו היו עצומות והוא שר וזימר עם כולם, שמח כל העת בשמחת התורה. הסתכלתי עליו וקצת ריחמתי, אבל גם קצת קינאתי. אילו הייתי צריך לעמוד בצד ולא לרקוד, האם הייתי מצליח להתמיד כך כל כך הרבה זמן? אבל הוא לא הפסיק לרגע.

הגבאי הכריז על סיום ההקפה החמישית וכולם החלו לרוץ לצדדי האולם. נבהלתי לרגע, אך מייד רצתי גם אני. בצדדים היו טריבונות עץ כמו באצטדיון או באולם ספורט, אבל הטריבונות הללו אינן מיועדות לישיבה אלא לעמידה. נעמדתי עם כולם, מנסה לתפוס מקום טוב, לא ידעתי מה מולך לקרות אבל זה נראה מעניין. היה צפוף, הגבאים סמנו לכולם לעלות ופינו את כל השטח. רק הילדים נשארו בקצה האולם כשהם יושבים על הרצפה. והנה נעמד הרבי במרכז האולם וספר תורה קטן בזרועו. הוא נעמד, מנופף בידו ואינו אומר דבר. שקט מוחלט שרר במקום.

לפתע פתח הרבי בשיר: "כי אנו עמך ואתה א-לוהינו, אנו בניך ואתה אבינו", וכל קהל החסידים חזר אחריו בבת אחת. ושוב שר הרבי, והחסידים ענו. לא פעם, לא פעמיים, כעשר דקות שהרבי חזר על המילים הללו והחסידים ענו לו. ואני כמו שכחתי היכן אני נמצא. לא שמתי לב לשעה המאוחרת ורק צעקתי ושרתי עם מאות החסידים "כי אנו עמך ואתה א-לוהינו, אנו בניך ואתה אבינו", ופתאום שום דבר אחר לא היה אכפת לי.

לפתע ניתקו רגלי הרבי ממקומם והוא החל לרוץ ולקפץ באולם הרחב. עכשיו הבנתי למה פינו לו את כל השטח. הרבי שר ורקד והחסידים מחאו כפיים וקפצו על הטריבונות, שרעדו וכמו עמדו להישבר. והרבי שר "לב טהור ברא לי" ו"צמאה לך נפשי", וכל מי שבאולם לא זכר שיש משהו אחר מלבד ריבונו של עולם.

שעה שלמה רקד לו כך הרבי עד שההקפה הסתיימה, וכולם ירדו וחזרו לרקוד עד תום ההקפה השביעית. ובהקפה השביעית, טרם החזרת הספרים, ראיתי את הרבי ניגש וספר התורה שלו בידו והוא רוקד אל מול האיש הנכה, זה שעמד במקומו כל השעות, והרבי לא מסתכל על איש מלבדו, רק רוקד איתו.

דמעות זלגו מעיני האיש כאשר הושיט לו הרבי את ספר התורה כדי שיחזירונו לארון, אבל רגע, הרבי שוב לקח את ספר התורה, מסרב להיפרד, שוב התרחק לאחוריו ושוב חזר. לבסוף לקח האיש את הספר מידי הרבי, עטף אותו בזרועותיו, חיבק ונישק אותו והניחו בארון.

בינתיים לקח הרבי ספר תורה אחר מאחד הגבאים, ושוב המחזה חזר על עצמו. הרבי רוקד עם האיש הנכה, והוא ורק הוא מחזיר את הספרים לארון הקודש. כשראיתי את זה הבנתי מהי אהבת תורה, מהי דבקות בתורה, הבנתי גם איך הרבי בחוכמתו דאג לאותו אדם שאינו יכול לרקוד, שכאילו לא השתתף בשמחה עם כולם, איך הרבי מוודא שגם הוא יהיה שותף בהקפות. הספרים שבו לארון הקודש, אבל אני לא רציתי להיפרד. רציתי להישאר שם, לזכור כל הזמן שאנו בני ה' והוא אבינו, אנו עמו והוא א-לוהינו.

 

כתבות אחרונות

Prev Next
דוס פתוח

  מזכ"ל תנועת עזרא במאמר...

גלובליזם ופטריוטיזם

  משה פייגלין במאמר נוקב...

הפרסום בעולם קטן עובד

לפרסום באתר או בשבועון

This email address is being protected from spambots. You need JavaScript enabled to view it.

052-5471494 נדיה 

מקום בעולם - מגזין הנוער מבית עולם קטן

לאתר מקום בעולם

שירות לקוחות מגזין - ok@okm.co.il 077-6621680

הירשמו לניוזלייטר

וקבלו את גיליון "עולם קטן" במייל הרבה לפני כולם