חסד גם כשלא נוח - תגובה ל'הטרמפיסטים השקטים"

נעמה

שלושתם הלכו במדבר, על פניהם הזיעה

מנרתיקה כבר יצאה ממזמן החמה

הם חיפשו מקום לאכול בו ולנוח

אוהל שמכל ארבעת צדדיו הוא פתוח.

הגיעו לאוהל - אך לצערם

בחוץ לא חיכה להם אברהם

אבינו היקר התעייף נורא

מהאורחים הקודמים שקדמו לחבורה.

מה לעשות, נורא לא קל

כשהאורח אצלך מוריד ת'סנדל

ככה בחוצפה מניח את הרגל על הספה

ואפילו לא מציע עזרה לאשתך.

אז בעל החסד הידוע

החליט לקחת חופשה לשבוע

ובגלל כמה פרחחים לא מחונכים

המלאכים המשיכו לדרכם עייפים.

ועכשיו ברצינות: חרוזים זה פחות הקטע שלי, אבל רציתי מאוד לומר לך נעה יקרה (וגם לשאר הנהגים שקוראים) שאסור שמעשי החסד שלנו בטרמפים יהיו תלויים באיך הטרמפיסטים מתנהגים. לא רק בטרמפים - אנחנו צריכים להשתדל לעסוק בטוב ולהאיר את העולם גם כשפחות קל לנו וכיף, וסביבנו לא נמצאים רק אנשים כלבבנו. נכון, מרגיז מאוד שעולים לטרמפ חבר'ה פעורים שעושים מה שבא להם (מניסיון), אבל בכל זאת אני ממליצה ואף קוראת להמשיך לקיים את מצוות גמילות החסד הזאת ברוחב לב, כמו גם את כל חובותינו בעולם הזה, גם כשפחות נוח לנו. מה שכן, תרגישו בנוח להעיר לטרמפיסט שמגזים. "עולם חסד ייבנה".

לסיום - טרמפיסטים יקרים, בבקשה אל תחיו בסרט. כמה כללים פשוטים: לא מעכבים בטרמפיאדה נהג שעוצר, עולים בשקט ובנעימות, שומרים על השקט בזמן הנסיעה וכמובן לא לשכוח לומר תודה. תזכרו שעשו לכם טובה.