סיפור דמיוני

1858526 790

נתנאל

יום רביעי י"א בסיוון תש"ך (1960):

יוסי ודני, נערים בני 14 תלמידי כיתה ח' בתיכון בתל אביב, משוחחים ולפתע דני שואל את יוסי שאלה מפתיעה: "מה אתה אומר, מתישהו נכבוש את ירושלים?" והוא מוסיף "תדע לך אני כל הזמן מדמיין איך אני ואתה פורצים לירושלים, כובשים אותה ואת הר הבית ובונים את בית המקדש, ומביאים את הגאולה השלמה... מה אתה אומר?"

יוסי: "אני חושב שאתה מטורף לגמרי, מה עובר לך בראש? תראה את המצב פה במדינה, ואתה עוד חושב על ירושלים? תגיד תודה שלפחות אנחנו חיים פה. לא יודע מה אתך אבל טוב לי כך, למה להתגרות בגורל? תיהנה לפחות ממה שיש. ובכלל, איך שאתה רואה את המצב היום אתה מאמין שזה אפשרי? אני בכלל לא יודע אם עתידנו פה כזה מזהיר ואם בכלל נישאר פה בעתיד. המצרים האלה, הסורים, הירדנים - הם הרבה יותר חזקים. בוא נהיה ריאליים".

דני: "לא יודע, אבל משהו בלב שלי אומר שזה אפשרי ואני לא יכול להתנתק מההרגשה הזו...".

יום רביעי כ"ח באייר תשכ"ז (1967):

יוסי ודני מילואימניקים צעירים בחטיבה 55 של הצנחנים, פורצים דרך שער האריות להר הבית וכובשים אותו, וצעקת "הר הבית בידינו" של מוטה גור מרעידה את העולם. דני אומר ליוסי: "ראית? הצלחנו! עכשיו בוא נבנה את בית המקדש". אך לפתע כולם רצים משם לעבר הכותל ועמם גם יוסי, ודני צועק לו: "חכה, לאן אתה הולך? אנחנו צריכים לבנות את בית המקדש...". ויוסי משיב: "עזוב, בוא עם כולם לכותל. אתה יודע כמה זמן חיכינו להגיע אליו?"

דני שרואה שאף אחד לא מקשיב לו ממשיך עם כולם לכותל, ויחד עם כולם מתפלל ושמח שזכה יחד עם חבריו הצדיקים והגיבורים לכבוש את ירושלים ואת הר הבית, לקרב את עם ישראל צעד משמעותי לגאולה השלמה ולחזור ולטהר את עיר קודשנו, וגם בוכה על חבריו הרבים שנפלו על קידוש השם למען כיבוש ארץ ישראל, ועם זאת מתפלל שבדורו עוד יזכה לשוב להר הבית ולבנות את בית המקדש, ואם לא בדורו - לפחות בדורות שאחריו יקום עם ישראל וישוב ויבנה את בית במקדש.

51 שנה לאחר מכן...

יום ראשון, כ"ח באייר תשע"ח:

יוסי ודני (שניהם קרויים על שם סביהם שנלחמו במלחמת ששת הימים) לומדים באחת הישיבות התיכוניות במרכז הארץ.

"יוסי, אתה יודע, לפעמים אני מדמיין שאני ואתה כובשים מחדש את הר הבית ובונים את בית המקדש. מה אתה אומר אחי?"

יוסי: "שמע אחי, אתה חי בחלומות. נכון, אפשר לחלום על זה, אבל תכלס אתה באמת רוצה את זה? מה רע לך עכשיו? יש לנו אוכל, כסף, משחקים, חיים משוגעים, מה חסר לנו? וחוץ מזה, במצב של העם כיום אתה חושב שזה אפשרי? הרי הוא לא רוצה את זה...".

דני: "סבא שלי לא נלחם סתם. אני זוכר שזה היה חלומו, שביום מן הימים ימשיכו את מה שהוא וחבריו התחילו ולא הספיקו להשלים. אני ממש מרגיש שהוא צועק אליי 'נכדי היקר תמשיך את מה שהתחלתי'".

יוסי: "אתה מטורף לגמרי".

 

כתבות אחרונות

Prev Next
חוק יסוד: בית המקדש

  עו"ד יאיר פייגלין רוצה...

הבורגני שמכר את האושר

  אבינועם הרש במדריך מקוצר...

הפרסום בעולם קטן עובד

לפרסום באתר או בשבועון

This email address is being protected from spambots. You need JavaScript enabled to view it.

052-5471494 נדיה 

מקום בעולם - מגזין הנוער מבית עולם קטן

לאתר מקום בעולם

שירות לקוחות מגזין - ok@okm.co.il 077-6621680

הירשמו לניוזלייטר

וקבלו את גיליון "עולם קטן" במייל הרבה לפני כולם