מנהלת

1858526 790

א'

כל החברות שלא היו לה בילדותה. כל מה שדחו אותה בנעוריה. כל השנים שבהן ביקשה לעצמה קשר חברי קרוב ולא היה לה. הימים שבהם רצתה שירצו בקרבתה. כמהה לקול משתף השמח בה ולקראתה - כל אלה התנקזו אל תפקידה הניהולי.

כאן היא המחליטה, כאן היא הקובעת.

את כל מי שהפקירו בידיה היא העבירה תחת אותה זכוכית מגדלת משנים של בדידות שהרגישה בקבוצה. בחנה אותם לפי יכולת הקיבול שלהן אותה כחברה. האם תוכלנה למלא את החוסר שצברו בה השנים? האם תוכלנה למלא את החסך האכזרי? ואת אלו שנמצאו ראויות היא שמרה לעצמה, והרעיפה עליהן מכל טוב ניהולה עד לאבדן הכרה בין טוב לרע, בין טמא לדברים שבטהרה. ואילו את שאר המורות גם הותירה לעצמה, לכלות בהן את זעם הבדידות והקנאה שרכשה לכל החבורות שלא קיבלו אותה משכבר הימים. בהן היא כילתה את הזעם האצור מימים שהייתה ברצפת החברה. ובחיתוכים דקים של סכין יפנית היוצרים עיטורים עדינים ומלאי הדר, חתכה בהם מלהמשיך תחת ניהולה. והייתה ממתינה לרגע שבו הייתה בטוחה בהם שהם זקופים ומרוצים מעצמם, או אז הייתה מתפרצת, דורכת ומעיפה בניגוד לכל הציפיות.

הכי הייתי נדהמת מהקול שלה כשהייתה משתפת אותן במשהו אישי שלה. את החברות שקנתה לעצמה. כמה בטוח לה, חשבתי. כמה אושר קרן מהפנים. סוף סוף היא נחה. יותר ממנוחת השבת. יותר ממנוחת המתים בקברם. הייתי מתבוננת בה ולבי היה מרקד באי-נוחות לצלילי הזיוף שחגו סביבה. אף לרגע לא האמנתי לה שהיא מאמינה להן. גם היא משחקת את משחק החבורה האוהבת, פסקתי ביני לביני. ואולי אני טועה, אולי היא ממש מאמינה לאהבה שכפתה אותן לאהוב אותה?

כך עברו עליי השנים תחת ניהולה. כשאותן היא אוהבת ברטט ובי היא מכלה כל שביב של שנאה שטרם נדם. לא בוחלת בכלום. אפילו אלוקים מסתתר בסתר המדרגה כשהיא פורעת בי את חובה לחברה שלא הייתה לה, דמיינתי.

ואז הגיעה חגיגת בת המצווה. חגיגת היום שבו כלת השמחה מקבלת עול מלכות שמים. וראיתי אותה נכנסת לאולם השמחות. איזה זוהר קרן בה. החיוך היה אמתי והשמחה עד קצות כל הקצוות. ישבתי עם כמה מורות צעירות כשהן נכנסו יחד מורה חדשה, אהובה עד כלות, ואותה מנהלת. הן קבעו ובאו באותה מכונית, איזו התרגשות! הן עברו על פני השולחן שבו ישבתי. לא ראוי לה לשבת בשולחני ולגמד את השמחה שהשתלחה בה, חשבתי. ואז, אחת מהיושבות קראה לחדשה שתבוא לשבת עמנו. קראה לה ברמז, בלי להעיר ולעורר. הצעירה הסתובבה, חיכתה לחלקיק של שנייה, ובחטף סימנה שאינה יכולה. היא תקועה עם הוד ניהולה. והרגע החולף קפא לנצח.

בשקט!

כתבות אחרונות

Prev Next
לא כל האמצעים כשרים

  סאגת עצורי דומה לא...

כתב סתרים

  ה'אלף-בית' העתיק בעולם הוא...

הפרסום בעולם קטן עובד

לפרסום באתר או בשבועון

This email address is being protected from spambots. You need JavaScript enabled to view it.

052-5471494 נדיה 

מקום בעולם - מגזין הנוער מבית עולם קטן

לאתר מקום בעולם

שירות לקוחות מגזין - ok@okm.co.il 077-6621680

הירשמו לניוזלייטר

וקבלו את גיליון "עולם קטן" במייל הרבה לפני כולם