על חניות ואמונה

1858526 790

דנה-אור מלמד

אני לא אוהבת לנהוג. בהתחלה נראה לי מוזר שמלחיצה אותי המחשבה על כל הכוח הזה בידיים שלי, כי אני חולת שליטה, אבל אז הבנתי שבדיוק לכן אני לחוצה. אני אוהבת שכל השליטה מרוכזת אצלי, ובכביש זה אחרת לגמרי. אני צריכה לסמוך על עשרות אלפי נהגים אחרים, רובם זרים מוחלטים, שיעשו את הדבר הנכון, שיישמעו לחוקי התנועה, שלא יסמסו, ישתו אלכוהול או יאבדו ריכוז בדרך כזו או אחרת שעלולה לעלות לי או להם באיבוד החיים.

כן, זו מחשבה שמלחיצה אותי. אבל יותר משאני שונאת לנהוג אני שונאת את החיפוש. לא, אני לא מדברת על חיפוש משמעות חיי או אחר הגבר בר המזל שיזכה להיות בעלי, אני מדברת על החיפוש המתיש אחר חנייה, למען ה'! אני הדוגמה הקלאסית לכל בדיחה שוביניסטית על נשים וחניות, ואם זה לא מספיק אני גם פרפקציוניסטית. לכו תחנו ככה!

לא מזמן הייתי בסמינריון של שירות לאומי. חברות שלי שונאות אותם בדרך כלל, אבל אני דווקא נהנית מהם לרוב, הם ממלאים אותי בכוח ובתובנות חדשות. ובכן, בסמינריון האחרון שהייתי בו אחת המרצות, ענת שפירא, אמרה משפט יפה שחקוק בזיכרוני. היא דיברה על המרדף שלנו אחר חנייה, בעיקר בתל-אביב. כמה אנחנו מחפשים ומחפשים, מסתובבים במעגלים, לחוצים ומלחיצים נהגים אחרים, בטוחים שכל חנייה ששמנו עליה עין ונתפסה זה עוול מתוכנן של האנושות נגדנו. וממה כל זה נובע? מחוסר אמונה! נכון שאנחנו ממהרים, יש לנו עבודה וחיים שמחכים לנו, אבל אנחנו צריכים לזכור שלכל אחד יש חנייה! לכולנו! לכל אחד יש המקום המדויק השמור לו, וזה לא ככה רק בכביש אלא בחיים בכלל.

לפעמים אנחנו כל כך רוצים להגיע לתפקיד מסוים, לעבודה ספציפית, למטרה שאנו שואפים להשיג, ולא תמיד זה הולך. אז יש לנו שתי אפשרויות. אנחנו יכולים להתבאס על החיים שלנו, להיכנס למיטה ולמרר בבכי לתוך קופסת בן-אנד-ג'ריז בטעם וניל עוגיות (תמיד בטעם וניל עוגיות!), או שאנחנו יכולים לחשוב שכן, זה לא מה שתכננו, אבל אי שם מחכה לנו תפקיד שנכון לנו הרבה יותר, עבודה שתעשה אותנו מאושרים, מטרה שמחוברת לנפש שלנו. הכול עניין של אמונה!

האם אני חיה את חיי מתוך אמונה שהקב"ה אוהב אותי ושמה שקורה לי מדויק לי? האם אני באמת מאמינה שיש מי שמשגיח עליי? האם אני חיה את חיי בידיעה שאי שם יש חנייה שמחכה במיוחד בשבילי? אני רוצה להאמין שיש חנייה שמחכה לי, רחבה כזאת, מוצלת, בדיוק בין שתי מכוניות קומפקטיות. ולי, לי נשאר רק להתאמן קצת יותר על חניות ולהאמין שגם אם אדפוק רכב אולי זו תהיה הדרך שבה אכיר את בעלי לעתיד. אין לדעת...

כתבות אחרונות

Prev Next
הזהות והחזון

  הרב זאב סולטנוביץ' על...

שבעים לישראל - לחזון ולאתגרים

  ח"כ מוטי יוגב במאמר...

הפרסום בעולם קטן עובד

האתר החדש של עולם קטן

לפרסום באתר או בשבועון

This email address is being protected from spambots. You need JavaScript enabled to view it.

052-5471494 נדיה 

מקום בעולם - מגזין הנוער מבית עולם קטן

לאתר מקום בעולם

שירות לקוחות מגזין - ok@okm.co.il 077-6621680

הירשמו לניוזלייטר

וקבלו את גיליון "עולם קטן" במייל הרבה לפני כולם