נשואות-רווקות והקשר ביניהן

שלום חברות.
חגגתי השבוע יום הולדת 29. אני רווקה מלאה באופטימיות, שמחה ומאושרת, ובלבי המון מקום לאביר האישי שלי.
התחלתי לצאת לדייטים בסביבות גיל 20. יצאתי לדייט ראשון, ובמילה אחת - אכזבה! הבחור לא התקשר... רק אחרי חודש וחצי קיבלתי טלפון ממנו, אמרו לו שזה לא מוסרי שהוא לא התקשר להגיד שזה לא מתאים...
במהלך החיים יצאתי לא מעט, בשלב מסוים הפסקתי לספור.
קופצת מדייט לדייט, פוגשת אנשים נחמדים ואפילו מקסימים, אבל איך אומרים - לא כל בחור מקסים מתאים לבחורה מקסימה... בכיף הייתי אוגרת לי מצבור רציני של חברים נחמדים לחיים, אבל אתן יודעות איך זה, גדלתי בחברה לא מעורבת שבוודאי לא מעודדת לאסוף חברים זכרים.
נוצרו גם קשרים רציניים ואפילו מכל העולם - איטלקי, צרפתי, אמריקאי, בריטי - ועדיין לא פגשתי את האביר שלי. בגיל 24 החלטתי לנסוע לשליחות באסיה לכמה חודשים, בלב בפנים הייתה תקווה שאולי אני צריכה להרחיק עד לשם כדי למצוא את האחד.
היה מדהים!
וחזרתי.
כולם אמרו שזהו, אחרי כזו תקופה של תרומה ועשייה את בטוחה מתחתנת!
יצאתי ויצאתי, וכבר עברו כמה ימי הולדת ומדי פעם אני עושה 'דילים' עם טאטע, שיאללה הגיע הזמן שלי ואם אני אמצא אותו אני אעשה כך וכך...
לא היה שיעור של הרבנית ימימה שהפסדתי, כל סגולה אפשרית קיימתי, עברתי בין קברי צדיקים בארץ ובעולם, נסעתי בשעות לא שעות לכותל ולקבר רחל. אני מתפללת עליי ונזכרת מיד שיש לי חברות גדולות ממני, ואחות גדולה ואחת צעירה ואז הבכי יוצא מעצמו. אני מתפללת כל כך חזק על אחרים ועליי ולפעמים נראה כאילו ה' שמע את תפילתי בצורה חלקית, כי חלקן קיבלו את מבוקשן שביקשתי עבורן, ב"ה!
ועדיין שלי לא הגיע.
"משהו תקוע", אומרים אנשים...
חברה סיפרה לי שהרב שלה במדרשה אמר לבנות שלא יתפללו על עצמן אלא על החתן שלהן שימצא אותן.
התפללתי גם עליו... וכל כך הרבה...
זכיתי ללוות כלה אחת ואז כלה שנייה וברוך ה' ורק בשמחות זה הגיע לשבע כלות - וכל אחת מברכת אותי בדמעות שבקרוב ממש נזכה לשמוח ולהשתגע בשמחה שלי.
ובכל שמחה אני שמחה ומאושרת בשביל חברותיי ומתרגשת בשבילן, אך תרשו לי לחשוף קצת מהאמת, בשנים האחרונות, ההתרגשות היא לא רק על חברות שלי, היא גם עליי ועל האביר שלי שעוד לא פגש בי... אני יודעת, זה קצת אגואיסטי, אבל זו האמת.
למה אני כותבת את כל זה? כדי להרחיב את ההשתדלות שלי. כשאת צעירה מציעים לך בשפע - חברות, חברים של ההורים, שדכנים, ועם השנים מספר ההצעות יורד ועוברים חודשים, ושממה. ואז מגיע השלב של אתרי האינטרנט השונים והמשונים, שברוב הזמן אני לא מבינה מה אני עושה שם בכלל.
שדכנים מעגלים פינות, וגם חברים של ההורים. לא כזה קריטי מבחינתם אם תצאי עם משהו שנמוך ממך או גדול ממך בהרבה שנים (חסכתי לכן את הדברים הפחות נחמדים). לפעמים הם כל כך אכפתיים שהם מחליטים שמותר להם לומר שאת בררנית או שתעשי דיאטה ומיד תתחתני...
אז אני פונה אליכן בשמי ובשם חברותיי הרווקות: תחשבו עלינו. תפתחו את הלב ואת הראש, תחשבו על כל הרווקים והרווקות שמסביבכן, חברים של הבעל, בני דודים, שכנים, חברים לעבודה. אולי יש מצב שזה יתאים לזו. אל תפחדו לנסות, אנחנו ממש נשמח לדעת שעדיין חושבים עלינו לטובה, אנחנו רק צריכים לראות שמנסים עבורנו.
ועד אז, אני אמשיך ליהנות לי, למלא את חיי בדברים שאני אוהבת לעשות, לטייל בארץ ובעולם, ללכת יום יום לעבודה שלי וליהנות ממנה אף שהיא לא פשוטה, להמשיך בלימודים ולבלות עם חברות יקרות שלי, להיות שלמה עם עצמי, שמחה ומאושרת במקומי.
שלא נפסיק להיפגש בשמחות,
נרווקה הכי אופטימית בעולם.

כתבות אחרונות

Prev Next
מתקפה גרעינית

  ד"ר יוסי לונדין בעקבות...

לא תחמוד

  הרב יהודה ברנדס על...

הפרסום בעולם קטן עובד

האתר החדש של עולם קטן

לפרסום באתר או בשבועון

This email address is being protected from spambots. You need JavaScript enabled to view it.

 

מקום בעולם - מגזין הנוער מבית עולם קטן

לאתר מקום בעולם

שירות לקוחות מגזין - ok@okm.co.il 077-662190

הירשמו לניוזלייטר

וקבלו את גיליון "עולם קטן" במייל הרבה לפני כולם