ירח מלא

1858526 790

משה לוין

אמצע החודש, הלילה עוד בהיר,

והירח המלא, משקיף על כל העיר.

בחלון אני עומד, ומביט בו מהורהר,

איך ביופי הוא עולה, ומתייצב בראש ההר.

בגאווה הוא מתייצב, מלא עצמה וביטחון,

כמו גבר על מרפסת, עם מבט מלא חזון.

אך פתאום אני מבחין, במבט שבעיניים,

איך גם רגש הוא מלא, המלך בשמים.

אמנם זקוף הוא ויציב, כמו הארז החסון,

אך אורו העדין, מגלה לי את הסוד.

איך גם הוא עם לב גדוש, חששות ולבטים,

ואולי הלבנה היא נערה עם נמשים.

ומנסה אני לדעת, למה עיניו שופעות דמעות,

למה אורו כל כך חלש, ומלא בדאגות.

הרי חזק הוא ומוצלח, ואורו תמיד יציב,

לכולם מאיר פנים, ומחייך חיוך אדיב.

ונזכר אני לפתע, שגם הוא קצת אנושי,

עם עליות וירידות, בכל שני וחמישי.

כל חודש מחדש, בעוז עולה ומתמלא,

אך כשמגיע לפסגה, תמיד נשבר ומתכלה.

ושוב נזכר אני, בימים של הבריאה,

איך שניים בתחילה, שימשו בכתר בגדולה.

אך היום רק הוא לבד, מלא כמיהה וגעגוע,

מחפש חיבוק אוהב, שיתמוך קצת וירגיע.

ואולי חשב בעצב על ימיו הראשונים,

עוד לפני שפילוסוף אותו כבל בגלגלים.

כשעדיין גרביטציה לא משכה אותו בכוח,

ובלי אריג מרחב וזמן עוד מותר היה לברוח.

ועיניו הדומעות לוחשות בבכי חרישי,

איך גם הוא תמיד חולם להאיר באור אישי.

לא עוד את אור השמש להחזיר כמו דחליל,

אלא באור שלו עצמו להיראות כבר בעליל.

ואולי מבט נוגה שולח הוא לכוכבים,

שסביבו תמיד קופצים, ומלאים שמחת חיים.

ורק הוא כל כך חלול עומד כמו פסל של זהב,

ואולי גם כל השאר בפנים צחיחים כמו שרב.

ובתוך הלב בפנים צורח הוא מרוב כאב,

למה רק על צד אחד כל העולם הזה חושב.

הרי כמו לכל מטבע גם לו יש שני צדדים,

ותמיד שני הצדדים הם הפכים מנוגדים.

ואולי עמוק מרגיש הוא כמו חייל בתוך משחק,

שכל רגע בחייו מראש כתוב ולא נמחק.

וכל הזמן בסך הכול הוא ממלא את התפקיד,

ואין כוח בידו להפוך את העתיד.

וכך באור כל כך נוגה מביטה היא ממרומים,

ותמיד עמה ביחד החיים רק נרדמים.

ובמקום אור להפיץ, תמיד סביבה הכול אפל,

וכל מרץ החיים בהגיעה תמיד חדל.

ואני מלא חמלה, מתבונן בלבנה,

ומרגיש שאת אורי בסך הכול היא מקרינה.

ואולי זה לא חלון, אלא מראה תלויה בקיר,

שעוזרת את עצמי יותר לעומק להכיר.

ואולי בעצם היא מראה את כנסת ישראל,

שבוכה במסתרים ומצפה לבוא גואל.

וגם היא מאוד רוצה בכוחה כבר להאיר,

ואת כל שוכני עפר להקיץ ולהעיר.

ועמוק מתוך לבי פתאום בוקעת יללה,

כמו זאב בודד שמחכה לגאולה,

ומהחושך שסביבי פורצות עוד כמה יללות,

של אנשים ששואפים להיות חיות שנוהמות.

ועיניי נושאות תפילה לאבינו במרומים,

שיחדש את הלבנה ואז היינו כחולמים.

ועם אור כמו חמה תשוב תזרח בכל העיר,

ועמוק בתוך לבנו לילה שוב כיום יאיר.

ואולי בעוד כחודש, כשאביט בין עננים,

אראה את הירח עם חיוך על הפנים.

ואתו הלבנה שוב תאיר רק בשמחה,

ויחדיו בשיר יצאו, ויקימו משפחה.

 

כתבות אחרונות

Prev Next
הזהות והחזון

  הרב זאב סולטנוביץ' על...

שבעים לישראל - לחזון ולאתגרים

  ח"כ מוטי יוגב במאמר...

הפרסום בעולם קטן עובד

האתר החדש של עולם קטן

לפרסום באתר או בשבועון

This email address is being protected from spambots. You need JavaScript enabled to view it.

052-5471494 נדיה 

מקום בעולם - מגזין הנוער מבית עולם קטן

לאתר מקום בעולם

שירות לקוחות מגזין - ok@okm.co.il 077-6621680

הירשמו לניוזלייטר

וקבלו את גיליון "עולם קטן" במייל הרבה לפני כולם